"מזרח תיכון חדש" הוא אולי אחד הביטויים הנלעגים ביותר בז'רגון הפוליטי המקומי. אבל מסתבר שדווקא עכשיו, כאשר לא נחוץ יותר מגפרור כדי להצית תבערה במפרץ הפרסי, ובשעה שנראה כי לעזה אין תוחלת וברמאללה אין עם מי לדבר, הקונספט הזה קם לתחייה ועושה קאמבק. ולא סתם קאמבק, אלא כזה שנושא בכנפיו ניחוח עתידני של ערים חכמות, אנרגיה ירוקה, רפואה מתקדמת, סייבר ומטבעות וירטואליים. בקיצור כסף, הרבה מאוד כסף. מה זה הרבה? מאות מיליארדים. ולא, זה לא חום יולי־אוגוסט או רוחו של שמעון פרס שחזרה לשוטט כאן. אלה הם הזמן שחלף, הטכנולוגיה שהבשילה ובעיקר חוסר הברירה המזרח־תיכוני, שמחוללים את השינוי.
הנה ידיעה קטנה אבל משמעותית שפורסמה בשבוע החולף ברשת אל־ערביה: "רשות שדות התעופה של סעודיה מודיעה על פתיחת שדה התעופה של ניאום". למי שכבר הספיק לשכוח, ניאום היא פרויקט הדגל של יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן־סלמאן. זוהי עיר העתיד הסעודית, שתקום במפגש הגבולות בין סעודיה, ירדן ומצרים. על פי התכנון, גשר מעל הים האדום יחבר אותה לחופי סיני. היא תתבסס על אנרגיה ירוקה, ואבטחתה תתבסס על בינה מלאכותית ועל רובוטיקה מתקדמת. כיאה לעיר מן העתיד, חיי היום יום שלה יתנהלו על פי מערכת חוקים נפרדת מזו של הממלכה הסעודית, המבוססת על איסלאם ווהאבי ועל תיאוקרטיה מלוכנית שמוצאה בעידנים אחרים.
אכן, מדובר בקוקטייל משונה, אפילו דמיוני, אבל העובדות דווקא ברורות מאוד: לפני שנה ועשרה חודשים בלבד זימן בית המלוכה הסעודי משקיעים ונציגי ממשלות מרחבי העולם כדי להציג בפניהם את פרויקט ניאום, והודיע על הקמתה של קרן בינלאומית להשקעות שתגייס 500 מיליארד שקל לקידומו. נשמע מרחיק לכת? גם לוח הזמנים נראה דמיוני. על פי התכנון, שלב הבנייה הראשון בעיר העתיד צפוי להסתיים כבר ב־2025. אוטוטו מעבר לפינה.
האם הסעודים יעמדו בדד־ליין שהציבו לעצמם? אם לשפוט על פי פתיחת שדה התעופה של ניאום בשבוע שעבר, לא מן הנמנע שהחזון המדברי אכן עתיד להתגשם. אולי אפילו בזמן שנקבע לו. אבי פרויקט ניאום, הנסיך בן־סלמאן, חטף אמנם בחודשים האחרונים מכה עזה לפרצוף בעקבות פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. עד אז היה MBS, כפי שהאמריקנים מכנים אותו, כוכב עולה בשמי הפוליטיקה הבינלאומית, אורח רצוי בוושינגטון ובבירות אירופה, סמל לרפורמות ולפנים הצעירות של בית המלוכה בריאד, ואליל הנוער הסעודי, שהרשה לנשים לנהוג במכונית ולבקר במגרשי כדורגל. זוהרו החל להתעמעם לאחר שכלא טייקונים סעודים, שאותם האשים בשחיתות, באותו בית מלון מפואר שבו אירח באוקטובר 2017 את המשקיעים בפרויקט ניאום. הזעזוע האמיתי הגיע בהמשך, לאחר שהנסיך נחשד כמי שנתן את ההוראה לחיסולו של חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. המשקיעים נבהלו מהברוטליות של יורש העצר, וחברות בינלאומיות נמנעו מלהגיע לוועידת העסקים הסעודית שתוכננה בעקבות הצגת הפרויקט, ואותתו שהן תופסות ממנו מרחק. מכוכב הפך בן־סלמאן למצורע בינלאומי.
באותו שלב היה נראה שעתידו של הנסיך הצעיר מאחוריו, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בשטח, פרויקט ניאום נמשך כסדרו. והראיה, טיסת הבכורה לשדה התעופה החדש של ניאום נוחתת היום. מי שרוצה מוזמן לעקוב אחר ההמראות והנחיתות ב־NUM, ראשי התיבות שהעניק ארגון התעופה הבינלאומי לשדה החדש. העסק עובד. זו התפתחות מסקרנת גם ברמה הלוגיסטית והתקשורתית, משום ששדה התעופה של ניאום הוא הראשון באזור שיפעל בטכנולוגיה אלחוטית של דור 5. מה שנראה לפני פחות משנתיים כפרויקט הלקוח מפנטזיית מדע בדיוני במדבר הסעודי, קורם כבר עכשיו עור וגידים. בשלב ראשון יפעלו בשדה התעופה טיסות סדירות של עובדי הפרויקט והמשקיעים. בהמשך ישרת השדה עיר בינלאומית שתשתרע על שטח של עשרת אלפי מייל מרובעים, עם אזור כלכלי מיוחד לחופי הים האדום, כאשר מצרים נמצאת כמטחווי קשת מעבר לים.
הקונספט מחלחל במהירות. בחוות דעת שנמצאת כבר עתה באתר 'אקספידיה' על מלון 'גולדן טוליפ' במחוז טאבוק, כתב תייר המכנה עצמו monasha45 כי "שמורת שארמה לחופי הים האדום היא החלק הכי שווה של ניאום".
ישראל מנותקת
ניאום אינה לבד. עיר העתיד הסעודית היא חלק מתופעה רחבה הרבה יותר במדינות המפרץ העשירות, שהפנימו בעשור האחרון את הצורך לעבור מכלכלת נפט מיושנת לכלכלה חדשנית, צופה פני עתיד; כלכלה המבוססת על שירותים פיננסיים, תיירות ולוגיסטיקה בינלאומית.
באופן פרדוקסלי, מה שחשף לאחרונה את הציבור הישראלי להתפתחויות הללו, הם דווקא הפיגועים במכליות הנפט לחופי נסיכות פוג'יירה ובמפרץ עומאן. במקומות הללו נבנים כיום בקצב מסחרר נמלים ואזורי תעשייה אדירים לשינוע נפט וסחורות לאירופה, לארה"ב ולמזרח הרחוק. המטרה היא לעקוף את צוואר הבקבוק האיראני המסוכן של מצרי הורמוז, ולייצר מגוון של אפשרויות ומסלולים חדשים. המיזמים הללו משרטטים מחדש מפה גיאוגרפית של צינורות גז ונפט וכבלי תקשורת תת־ימיים, ובוראים נתיבי שיט חדשים. והכול תוך שימוש בטכנולוגיות בנייה ותקשורת עכשוויות, שכבר עתה מטביעות את חותמן על מערך הכוחות האזורי. צילה הארוך של איראן רק מאיץ את התהליך.
ישראל, למרבה הצער, מנותקת ברובה מהבוננזה הכלכלית האדירה הזו. נכון, לאורך השנים נוצרו קשרים בין ישראל למדינות המפרץ, אך לרוב הם סמויים מן העין. בגדול, מה שמנע עד כה מישראל לפרוץ כלכלית לשוק האדיר הזה ועצר את עדרי התיירים הישראלים מלהסתער על השווקים ועל חנויות העודפים והדיוטי המשובחות בעולם, הוא מס השפתיים שהעולם הערבי בכלל ומדינות המפרץ בפרט משלמים לסכסוך הישראלי־פלסטיני. אבל גם זה משתנה כעת. החשש מאיראן, לצד הכעס על הפלסטינים והעייפות מהם, תורמים מאוד למגמת ההתקרבות. גם הדיאלוג הערני המתקיים ברשת בין ישראלים לאזרחי מדינות המפרץ מחולל שינוי תודעתי.
במקביל נעשה מאמץ לייצר מהלכים מדינתיים כלכליים משני מציאות. אם באוקטובר 2017 הובילו הסעודים מהלך להקמת קרן בינלאומית לגיוס סכום בלתי נתפס של 500 מיליארד דולר לבניית ניאום, הרי שכעת האמריקנים מנסים לשכפל את אותו מנגנון מול הפלסטינים, בשיתוף פעולה הדוק עם הסעודים. מטרתה של ועידת בחריין, הייתה להקים קרן של 50 מיליארד דולר עבור מיזמים עתידניים שייצרו ערך כלכלי עבור הפלסטינים, בשיתוף המדינות השכנות מצרים וירדן. הבחריינים, לצורך העניין, היו מארחים בלבד, מארחים למופת אמנם, שסיפקו את התפאורה ואת האווירה הטובה. אך המנוע מאחורי הוועידה היו הסעודים, שמלך בחריין, חאמד לבית חליפה, תלוי בחסדיהם כדי לשמר את כיסאו. בתמורה, בית המלוכה הסעודי משתמש בו לא פעם כדי להפריח את בלוני הניסוי שלו.
לכן, כמו שנכתב כאן בשבוע שעבר, הביקורת שנמתחה על כך שהכלה הפלסטינית סירבה להגיע והחתן הישראלי התבקש להישאר בבית, לא הייתה במקומה. נוכחותם רק הייתה מפריעה למטרה האמיתית שלשמה התכנסה הוועידה: להביא את מדינות ערב, לצד משקיעים בינלאומיים, לשים על השולחן סכומי עתק לטובת מיזמים אזוריים. החתן האמיתי הוא ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב ויועצו לענייני המזרח התיכון, שתוכנית השלום הכלכלי שלו היא הפרומו לעסקת המאה.
מה שאנו רואים לנגד עינינו הוא שינוי פרדיגמה: ממודל של גיוס כספים ממדינות תורמות, לגיוס כספים באמצעות קרן בינלאומית להשקעות. מניאום ועד רמאללה, זה יהיה החותם האמיתי שממשל טראמפ ישאיר כנראה אחריו. כאשר טראמפ אמר בעת המרוץ לנשיאות שהוא יתנהל בבית הלבן כמו איש עסקים, היה קשה להבין על מה לעזאזל הוא מדבר. זה היה נשמע שטחי ושחצני. אבל עכשיו, רגע לפני שהוא נכנס למרוץ לקדנציה שנייה, מתחילים להיחשף היישומים של צורת החשיבה הזו. לא מדובר בתוכנית מרשל לעזה ולרמאללה. הפעם בלי תרומות ובלי סנטימנטים, ללא אידיאלים וללא התייפייפות בסגנון עדות הארגונים ההומניטריים. ההחלטה להפסיק לשלם לאונר"א הייתה אבן דרך במסע הזה. עכשיו צריך לראות אם זה באמת יצליח. האם הגישה החדשה תביא את הפלסטינים אל שולחן המשא ומתן ותייצר שגשוג? לא בטוח. אבל היי, בכל זאת, יש פה חידוש מסוים.
רואים שקוף
כל זה מביא אותנו לאתר האינטרנט coindesk, העוסק בשימושים בטכנולוגיית בלוקצ'יין ומטבעות וירטואליים כמו ביטקוין ואתריום. coindesk פרסם השבוע כתבה מעניינת במיוחד, החושפת את הקשר בין התוכנית הכלכלית האמריקנית ובין הפתרונות שמציעה טכנולוגיית הבלוקצ'יין לניהול שקוף של השקעות במיזמי ענק.
במה דברים אמורים? רוב הסיפורים ששומעים על הטכנולוגיה ועל מטבעות וירטואליים כמו ביטקוין, עוסקים בעיקר באפשרות להעביר בביטחון כספים ברשת בלי גוף מפקח כמו בנק, שמאשר את פעולות ההעברה. זה אפשרי הודות לטכנולוגיה, שמייצרת הצפנה ברמה שלא ניתן לחדור אותה, ומונעת אפשרויות של רמאות, הסטה והעלמה של תנועות כספים ברשת. לטכנולוגיה הזו יש שימושים פוטנציאליים רבים נוספים, שכעת נלמדים ונחקרים ברחבי העולם.
השבוע, בעקבות ועידת בחריין, הובאה באתר coindesk חשיפה מרתקת על שיתוף פעולה בין הממשל האמריקני לחברת הקריפטו הישראלית 'אורבס' (Orbs), המפתחת פתרונות בטכנולוגיית בלוקצ'יין לטיפול בסכסוכים פוליטיים. הסתבכתם? לא נורא. אתם בחברה טובה. ובכן, מסתבר שבין מוזמני הממשל האמריקני שהגיעו לוועידה בבחריין הייתה נטע קורין הישראלית, ממייסדי חברת אורבס, המתמחה במיזמים המחוללים שינוי חברתי באמצעות פתרונות בלוקצ'יין. או כמו שקורין עצמה הסבירה לאתר: "הוזמנתי לוועידת בחריין כדי להדגים את הפוטנציאל של טכנולוגיית בלוקצ'יין לפתור בעיות מסוימות שממשלות מתמודדות עימן, בניסיונן לייצר שקיפות".
הכוונה היא שטכנולוגיית בלוקצ'יין, כשמה כן היא, מייצרת בעקבות כל פעולה במערכת "בלוק", כלומר רצף בלתי ניתן לשינוי או הסתרה. כלומר, אם מדובר למשל בתנועת כספים של קרן השקעות בינלאומית, קשה עד בלתי אפשרי להסתיר פעולות של העברות כספים. זהו לב העניין. בשבעים השנים האחרונות הועברו לפלסטינים מיליארדים רבים של דולרים בצורת תרומות שונות ומשונות. אבל הכסף ברובו הגדול לא הגיע למחוז חפצו ולא מימש את ייעודו. הוא התפזר, נעלם בכיסיהם של פקידים מושחתים, התבזבז בניהול לא יעיל, שקע לקרביהם של מנגנונים מסורבלים או הלך למטרות שלא נועד אליהן – בין היתר לחשבונות בנק שוויצריים של צמרת הרשות הפלסטינית או לקניית מלט לייצור מנהרות תופת בעזה.
השימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין, הסבירה קורין, מייצר כעת הזדמנות לשינוי פרדיגמה בכל הקשור לניהול הכספים שנועדו להושיט עזרה כלכלית לעם הפלסטיני. העתיד לא יהיה מבוסס עוד על תרומות אלא על השקעות חדשניות, שישנו את כללי המשחק וישמרו על הכסף שיגיע לפרויקטים להם נועד. הטכנולוגיה הזו תסייע לעקוב אחר כל צעד של כספי ההשקעות, וגם הנכונות להשקיע תגדל בזכות המנגנון. coindesk אף מצטט מקור ישראלי, המתאר פגישה שנערכה באוקטובר 2018 בין נציגים של בנק ישראל ומשרד האוצר ובין סגנית שר האוצר האמריקני סיגל מנדלקר, כדי לבחון פתרונות בלוקצ'יין גם למעקב אחר כספים ההולכים לרשות הפלסטינית. נטע קורין, חושף האתר, שימשה בשלב מסוים גם כיועצת לראש מתפ"ש האלוף יואב (פולי) מרדכי.
זה לא שמישהו חושב שאמצעים טכנולוגיים חדשניים יכולים לפתור את הסכסוך, אבל הם בהחלט עשויים לעזור. סיוע כלכלי והומניטרי שמגיע ליעדו ועוזר לקדם פתרונות רווחה ופיתוח עבור הפלסטינים הוא דבר טוב, גם אם ברשות הפלסטינית לא מתלהבים. וזה לא פלא. מנגנון מסואב ומושחת כמו הרשות הפלסטינית היה גוזר על עצמו כליה אילו היה מתחבר לסוג הזה של העתיד.
לעיסוק במטבעות וירטואליים יש צדדים נוספים שצריך להכיר. לא מכבר פרסם חמאס קריאה לתורמים להעביר לו תרומות באמצעות מטבעות וירטואליים כדי להתגבר על החסמים החוקיים. גם באיראן יש שגשוג במה שמכונה "כריית ביטקוין" ברשת. הסנקציות הכלכליות הכבדות שהטילה ארה"ב על איראן הביאו לעלייה דרמטית בפעילות זו, כתחליף להשקעה בזהב או בדולרים, במסגרת המאמץ הנואש של האיראנים לשמור על חסכונותיהם. אבל זה סיפור לא קל.
כריית ביטקוין היא תהליך של יצירת מטבעות קריפטוגרפיים ברשת כמו הביטקוין. פעולת הכרייה היא תהליך תחרותי הכרוך בפתרון משוואות וחישובים מתמטיים מורכבים, שמטרתו ליצור סדר פעולות המאפשר לדעת איזו עסקה קדמה לְמה, וכך לפקח על עסקאות פיננסיות גם בהיעדר גוף מפקח כמו בנק. המעקב הזה מתבצע באמצעות יצירת קבצי בלוקים ייחודיים, שהסדר שלהם, המורכב מרצף חד־פעמי של אותיות, מספרים ותווים, מאפשר ליצור תיעוד מדויק של סדר העברות הכספים בין המשתמשים השונים בביטקוין. הכורה שמקדים לפתור את המשוואות והחישובים המתמטיים המורכבים, זוכה בתמורה למטבעות ביטקוין נוספים.
התהליך הזה דורש כוח מחשוב חזק, הצורך חשמל בכמויות אדירות. וכך איראן, הנתונה לסנקציות הכלכליות האמריקניות המשתקות, הפכה לאזור כריית ביטקוין מואץ. עד כדי כך ששר האנרגיה האיראני דיווח על עלייה של שבעה אחוזים בצריכת חשמל בחודש האחרון עקב פעילות הכרייה, זאת מלבד העלייה הנובעת מבוא הקיץ ומהשימוש במזגנים. הצריכה המוגברת גורמת להפסקות חשמל ונפילות מתח, ובטהרן חוששים שהדבר יביא עליהם את זעם ההמונים הסובלים. החשמל באיראן מסובסד ועלותו נמוכה מאוד, ובבתי ספר ומסגדים לא משלמים כלל עבור צריכת החשמל. בטהרן חושדים שכורי ביטקוין מנצלים את המצב ומחברים לרשת החשמל, בין היתר במוסדות שבהם הוא ניתן חינם, מאות ואלפי מכונות כרייה. השמועה על החשמל הזול עשתה לה כנפיים גם מחוץ למדינה, ובעקבותיה הגיעו לאיראן כורי ביטקוין רבים מסין, מספרד ומדינות אחרות. האם כריית ביטקוין באיראן עשויה להיות חלק מהמלחמה נגד המשטר? בהחלט כן, ולא מן הנמנע שהיא מתנהלת כבר עתה. ייתכן גם שהמשטר, שעסוק בהחרמת מכונות הכרייה, יעשה בהם שימוש בעצמו.
