מחאה נגד חוק שיאפשר הסגרה לסין, שהחלה בהונג־קונג ביוני, הביאה הקיץ להפגנות בתדירות יומית כמעט, שהצליחו למקד את תשומת הלב הבינלאומית בעיר וביחסיה עם בייג'ינג. העולם ראה את המפגינים שחסמו את שדה התעופה וכפו על הרשויות לבטל את כל הטיסות. המרי האזרחי עשוי להשפיע על המשא ומתן בין סין לארה"ב בנוגע למלחמות הסחר, ורבים – כולל בכירים בבית הלבן – תוהים אם סין תשתמש בכוח צבאי כדי להחזיר את שליטתה באזור.
הקיפאון הפוליטי וערעור הסדר כבר פגעו בכלכלת העיר, וגם הותירו רבים בכל העולם עם שאלות: כיצד המחאה הזו התחילה? עד מתי היא צפויה להימשך? איך היא תסתיים? ניסינו להשיב לכמה מן השאלות המרכזיות.
האם היה אירוע שהצית את ההסלמה? כן. בפברואר השנה, ממשלתה של ראש הרשות המבצעת של הונג־קונג, קארי לאם, הציעה שינויים חוקיים שיאפשרו העברת חשודים בפשע לתחומי השיפוט של מדינות שאיתן אין לה הסכם הסגרה רשמי – כולל סין היבשתית.
עורכי דין, פעילים וחברי הקהילה העסקית המפורסמת של העיר הגיבו מיד בזעם, והזהירו כי השינויים מסכנים את האוטונומיה של הונג־קונג מבייג'ינג ואת מעמדה כמקום מבטחים בעבור חברות בינלאומיות. הרשויות מיתנו את החוק, אך עדיין התכוונו להעביר אותו בבית הנבחרים עד סוף יולי. ב־9 ביוני יצאו מאות אלפי תושבים לרחובות המרכז הפיננסי בעיר כדי למחות על הצעת החוק, וכך הציתו את תנועת ההתנגדות.
האם יש גם סיבות אחרות להפגנות? אחת הגדולות שבהן היא תסכול כלכלי: הונג־קונג היא אחת הערים הצפופות בעולם, ויוקר המחיה בה הוא מהגבוהים ביותר, בעיקר בתחום הנדל"ן. מאז פריצתן השתנו ההפגנות והפכו לתנועה אנטי־ממשלתית כללית יותר, עם רשימת דרישות הכוללת את התפטרותה של לאם, הקמת ועדת חקירה עצמאית שתבדוק את האלימות הממשלתית נגד מוחים, ושחרור המפגינים שנעצרו במהלך הקיץ – שעשרות מהם צפויים לבלות עד עשר שנים בכלא בגין אישום בהפרת סדר, שנותר מהתקופה הקולוניאלית.
ישנם פעילים שדוחפים גם לרפורמה אלקטורלית, נושא שהצית את מחאת "אוקיופיי" ב־2014. הם דורשים בחירות ישירות לראשי הרשות המבצעת, שכיום נבחרים על ידי קבוצה של פוליטיקאים וחברי האליטה העסקית.
האם תם זמנה של הונג־קונג כמרכז עסקים בינלאומי? המשבר הפוליטי עלול להחריף עוד יותר את ההאטה הכלכלית בהונג־קונג, שהתחילה עם פרוץ מלחמת הסחר בין סין לארה"ב. מלבד פגיעה בתמ"ג, בעיר חוששים שהעימות גם יפגע במוניטין של הונג־קונג כמרכז עסקים בטוח שניתן לסמוך עליו. העיר משווקת את עצמה כסביבה ידידותית לעסקים וכאחת הכלכלות הפתוחות בעולם, כך שכל דבר שישנה את הנרטיב הזה פוגע בה. ואולם הונג־קונג התאוששה כבר ממשברים קודמים, כמו החשש לפרוץ מחלת הסארס בעיר או המשבר הפיננסי באסיה, והיא עדיין ממשיכה להיות מקור חשוב להון בעבור סין.
האם אנשים וכספים מתחילים לעזוב את העיר? כרגע לא ברור כמה כסף יוצא מהונג־קונג, מכיוון שאין עדיין מידע רשמי על שינויים כאלה. בינתיים אין ראיות לנטישה משמעותית של העיר, אך חלק מהאזרחים שבאפשרותם לעשות זאת עוברים לטאיוואן השכנה. קהילת האזרחים הזרים בהונג־קונג עלולה גם היא להידלדל באופן משמעותי, אם הם יגיעו למסקנה שאי־היציבות בעיר מופרזת בעבורם.
מהו היחס בין ההפגנות למחאות המונים אחרות בהיסטוריה של הונג־קונג? ההפגנות הנוכחיות הן הגדולות והאלימות ביותר מאז שהשלטון הבריטי סיים את תפקידו כאן, ב־1997. יחסית למחאה הגדולה הקודמת, ב־2014, המשטרה משתמשת בהרבה יותר גז מדמיע וכדורי גומי כדי להדוף את המפגינים. אז, שוטרים שיגרו 87 רימוני גז מדמיע במהלך 79 ימי הפגנה. הפעם הם השתמשו במעל 1,800 רימוני גז מדמיע מ־9 ביוני ועד 6 באוגוסט, לצד כ־300 קליעי גומי – חלקם מטווח קרוב. גם המפגינים נוקטים פעולות חריפות יותר, כולל סגירת שדה התעופה.
מהו ההרכב הדמוגרפי של המפגינים? המחאות מתודלקות על ידי צעירים בעיקר, כולל תלמידים שנמצאים בחופשה מהתיכונים והאוניברסיטאות, אך ההרכב של כל הפגנה משתנה לפי טבעה. צעדות הענק הראשונות שארגנה "החזית לזכויות האדם", ארגון מתון יותר, הביאו לרחובות מאות אלפים מכל הסוגים: משפחות, קשישים, ילדים, סטודנטים, אנשי עסקים ואפילו אזרחים זרים. ככל שהתנועה השתנתה, ההפגנות הפכו לקטנות ותכופות יותר, ובשבועות האחרונים גם אלימות יותר. ילדים וקשישים מתרחקים לרוב מההפגנות הללו.
מהן האופציות של סין? למרות החששות של חלק מתושבי הונג־קונג מכך שהצבא הסיני יישלח לעיר כדי להשיב את הסדר, שידור חוזר של הדיכוי האכזרי בכיכר טיאננמן לפני שלושים שנה לא נראה סביר. באופן תיאורטי, הנשיא הסיני שי יכול לבטל את האוטונומיה של הונג־קונג ולהפעיל את אלפי החיילים הסינים שכבר נמצאים בעיר. אך התוצאות של צעד כזה עלולות להיות חריפות בהרבה מההתמודדות עם ההשלכות הפוליטיות והכלכליות של ההפגנות עצמן. גורם מרכזי בסיפור הוא מלחמת הסחר עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שחיבר בין ההפגנות למשא ומתן, וכן איומים מצד מחוקקים אמריקנים שהם יבטלו את המעמד המיוחד של העיר.
כיצד יכול המצב להסתיים? כרגע סופן של המחאות לא נראה לעין, והוא תלוי בשאלה עד כמה הצדדים מוכנים לוותר. המפגינים הצהירו שלא יוותרו עד שלַאם תסכים לדרישות המרכזיות שלהם, הכוללות את התפטרותה המיידית, חקירה עצמאית של האלימות המשטרתית, שחרור מפגינים ממעצר, וביטול רשמי של הצעת חוק ההסגרה.
המשרד הממשלתי הסיני שמפקח על הונג־קונג סירב לחקירה כזו, אף שזו אחת הדרישות הבודדות של המפגינים, וגם מובילי הקהילה העסקית בעיר תמכו בה. לאם הושיטה יד לשלום ב־20 באוגוסט כשהציעה לייסד במה לדיאלוג, לחקור תלונות נגד המשטרה וליישם מחקר רחב שיבדוק את אירועי הקיץ. אך כרגע כבר מתוכננות הפגנות לשבוע הבא.
תרגם: אלחנן שפייזר
