בשבוע שעבר ציינו במצרים שבע שנים ל'מהפכת 25 בינואר', שהובילה ב־2011 לסיום שלושים שנות משטרו של חוסני מובארק. העולם נדהם אז למראה המיליונים שיצאו לרחובות קהיר ולכיכר תחריר המפורסמת, במה שנחשב לשיאו של מה שכונה "האביב הערבי". ניסיונותיו של מובארק להיאחז בכיסאו ואלימותם של החיילים והשוטרים נצרבו בתודעתם של המצרים עד היום. אך תקוותיהם של הצעירים שהובילו את המחאה, בין היתר באמצעות הרשתות החברתיות, נתבדו עם עלייתם של האחים המוסלמים לשלטון. השאיפה לבנות מצרים אחרת, חופשית ודמוקרטית, נקברה תחת חוקים אסלאמיים קיצוניים וכפייה דתית. התקוות האלו ניצתו מחדש ביולי 2013, בעקבות ההפיכה הצבאית שבה הודח מוחמד מורסי ומונה הנשיא הנוכחי עבד אל־פתאח א־סיסי. אך גם החלומות האלו הסתיימו ביקיצה כואבת, שכן השלטון הנוכחי רחוק מלהעניק לאזרחיו דמוקרטיה אמיתית. הצעירים שהובילו את מהפכת 2011 התבגרו, והשינוי שייחלו לו טרם התרחש.
בעוד כחודשיים, ב־26 במרץ, יתקיימו במצרים בחירות לנשיאות. בפעם הקודמת שבה התמודד א־סיסי, בבחירות שהתקיימו ב־2014 לאחר ההפיכה הצבאית בהובלתו, הוא זכה ל־97 אחוזי תמיכה. נראה שגם הפעם לא יהיה מי שיצליח להביס אותו, ולמען האמת גם אין ממש מי שמתמודד מולו. אם יש משהו שבכל זאת השתנה במצרים בעקבות ההפיכות ב־2011 וב־2013, זוהי הביקורת המופגנת והפומבית שאזרחים מעזים להביע ברשתות החברתיות. בפייסבוק ובטוויטר פורסמו שלל קריקטורות שלעגו לעובדה שא־סיסי יתמודד מול עצמו בבחירות לנשיאות. באחת מהן נראית שורת מועמדים עומדים בתור לרישום בוועדת הבחירות, אך על כולם מודבק פרצופו של הנשיא המכהן.
בתחילה רשימת המתמודדים נראתה מבטיחה, אך מהר מאוד היא התקצרה וכמעט התאפסה, כתוצאה מלחץ לא מתון שהופעל מארמון הנשיאות. סמי ענאן, לשעבר רמטכ"ל הצבא המצרי, הודיע כי הוא מעוניין להתמודד מול הנשיא המכהן, והמתין לאישור הצבא להשתחרר מתפקידו לשם כך. 72 שעות בלבד לאחר ההכרזה הוא נעצר בחשד להונאה, מרמה וזיוף האישור הצבאי הנחוץ להתמודדות. מקורביו של ענאן הבהירו כי מדובר בניסיון בלתי חוקי לעצור את ריצתו לנשיאות, והאשימו את א־סיסי ואנשיו בהדלפת מידע שקרי שלפיו ענאן חבר לארגון 'האחים המוסלמים' שהוצא מחוץ לחוק במצרים.
מועמד נוסף שרבים מאזרחי מצרים תלו בו תקוות הוא עורך הדין חאלד עלי, מעין כוכב טלוויזיה מקומי, שבהופעותיו מרבה לדבר על זכויות אדם והצורך בשינוי. יממה לאחר מעצרו של ענאן הודיע עלי שלא יתמודד, וציין כי "התנאים במרוץ לא אפשרו תחרות שווה". בין הסיבות לנסיגתו של עלי מכוונתו להתמודד היה הליך משפטי המתנהל נגדו, שפסק הדין בעניינו אמור להתפרסם שבועיים בלבד לפני הבחירות.
אחמד שפיק, מפקד חיל האוויר לשעבר, הודיע בדצמבר שהוא מתכוון להתמודד למשרה. בתקופת ההפיכה ב־2011 כיהן שפיק כראש הממשלה במשך חודש. בהמשך התמודד לתפקיד הנשיא מול איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, והפסיד בפער קטן ביותר. מקורביו של שפיק טענו לזיופים, והאשימו את ממשל אובמה במעורבות לרעתו במערכת הבחירות. בעקבות ההפסד עזב שפיק את מצרים ועבר לאיחוד האמירויות, וכעת חזר לארצו כדי להתמודד לנשיאות. לאחר שהכריז על ההתמודדות הוחזק שפיק במשך חודש במלון במצרים, עד שהודיע על ביטולה.
בין המועמדים שניסו להתחרות בא־סיסי היה גם שם מוכר במיוחד: מחמוד אנואר סאדאת, אחיינו של נשיא מצרים לשעבר. סאדאת, שהתכוון לרוץ בבחירות, כינס כמה עיתונאים והודיע שהאווירה הפוליטית הנוכחית במצרים איננה מאפשרת את ההתמודדות. הוא הבהיר לתומכיו כי לאחר התלבטויות החליט שלא להשתתף במרוץ כדי שלא "לערער את תהליך הבחירות", ומתח ביקורת על מדיניות הממשלה בנושאי כלכלה, זכויות אדם וחופש ביטוי. "אני קורא לפתיחת השיח הפוליטי לדעות נוספות, כדי לאפשר חירות פוליטית", אמר, והמחיש את כוונתו: "לא יכולנו לקיים מסיבת עיתונאים במלון מכובד בגלל התערבות גורמי הביטחון, וחוק החירום האוסר על ארגון מפגשים לגיטימיים וקיום הפגנות".
ברגע האחרון, כאשר נראה היה שא־סיסי יישאר לבדו במערכת הבחירות, נמצא הדחליל שיתמודד מולו וימנע פארסה פוליטית. מדובר במוסא מוסטפה מוסא, מנהיג המפלגה הליברלית 'אל־רד', שבמהלך השנים הביע תמיכה גורפת בא־סיסי. לכולם ברור שמדובר במועמד קש, שנועד להעניק למערכת הבחירות מעטה דק מאוד של דמוקרטיה למראית עין, ולמעשה גם זה לא.
"כולם מדברים על אווירה אנטי־דמוקרטית שמורגשת במצרים לקראת הבחירות, והמתמודדים הולכים ונושרים בגלל האווירה הזאת. ברור שהממשל לא מעוניין בבחירות דמוקרטיות אמיתיות", אומר טימותי חאלדס, ממכון תחריר למדיניות המזרח התיכון, בריאיון לאל־ג'זירה. חאלדס סבור כי הסיבה לסיכול המתחרים דווקא איננה חשש של א־סיסי מהפסד, אלא רצון לדכא ביטויי ביקורת והתנגדות. "אני לא חושב שא־סיסי חשש להפסיד בבחירות. נראה שהמצב מבחינתו לגמרי בשליטה. הדאגה הייתה מפני עצם קיומו של קמפיין בחירות. אם היו מאפשרים לענאן, שפיק ואחרים להתמודד, הם היו מפיצים ביקורת קשה על הנשיא בנושאים שונים ופוגעים בפופולריות ובאמינות שלו. אין היום במצרים כוח חזק מספיק כדי לאתגר את שלטונו של א־סיסי".
אחת השאלות המסקרנות היא כיצד יתמודד העולם המערבי עם מה שמסתמן כפגיעה חמורה של א־סיסי בדמוקרטיה. אחמד בדאווי, חוקר בכיר במרכז לפוליטיקה של המזרח התיכון וצפון אפריקה בברלין, ציין כי למרות שורת המועמדים שכוונתם להתמודד סוכלה בדרכים בעייתיות, העולם לא ימנע את ניצחונו של א־סיסי. "המנטרה השלטת בעולם כעת היא יציבות. לכן העולם יקבל את א־סיסי כשליט המצרי ויתעלם מהביקורת. הם רואים שא־סיסי מעניק יציבות מסוימת, ובנוסף מספק לקהילה הבינלאומית שירותים חיוניים כמו מלחמה בטרור ועצירת הגעתם של מהגרים סורים ואפריקנים לאירופה. לכן כולם יתמכו בהישארותו כנשיא מצרים".
התחזיות לא עוזרות
כאשר א־סיסי נבחר לתפקידו הוא הכריז שבכוונתו לשפר את מצבה הכלכלי והביטחוני של מצרים, אך בינתיים השטר הזה טרם נפרע. הכלכלה המצרית במצב קשה, למרות התאוששות מסוימת. מבחינה ביטחונית המצב אמנם יציב יותר ברוב ערי מצרים, אך בסיני עדיין הצבא מתקשה, למרות הישגיו, להכניע את ארגון 'ויליאת סינאא' ('מחוז סיני'), המזוהה עם דאעש. כזכור, בנובמבר האחרון ביצע הארגון את הפיגוע הרצחני ביותר בתולדות מצרים, שבו נהרגו יותר מ־300 איש במסגד סלפי בצפון סיני.
ב־2016 העניקה קרן המטבע הבינלאומית למצרים הלוואה לשלוש שנים בסך 12 מיליארד דולרים, שנועדה לתמוך ברפורמה שתכסה את הגירעון המצרי. בנוסף הצליחו המצרים לגייס 6 מיליארד דולר מקרנות חיצוניות הודות לתמיכה כספית של איחוד האמירויות, סין ומדינות ה־ G7. כעת מדברים בקרן המטבע הבינלאומית על צמיחה כלכלית במצרים ועל התאוששות בכל ענפי המשק, בעקבות הרפורמות. "אנחנו רואים צמיחה מחודשת במגוון תחומים, המשפיעה לטובה על מגזרים שונים במשק ובהם ייצוא ותיירות", אמר ג'האד אזור, ראש מחלקת המזרח התיכון ומרכז אסיה של קרן המטבע. אזור הוסיף: "על מצרים לשפר את התחרותיות כדי להפוך את כלכלתה לאטרקטיבית".
ההערכה היא כי בשנת 2018 תימשך מגמת השיפור בכלכלה המצרית, בין היתר בשל מאגרי הגז הימי שנמצאו ליד חופי מצרים ושיפותחו בשנה הקרובה, אך בינתיים התושבים במצרים מתקשים לשרוד את היום־יום. הממשלה המצרית ביטלה את הסובסידיות לדלק וגז, ומחירי המזון והמשקאות הבסיסיים עלו ביותר מ־30 אחוזים. צעדים אלה מכבידים על האזרחים מן השורה, שאינם יכולים לקנות לחם במכולת עם התחזיות לצמיחה עתידית.
אחמד בדאווי, שחיבר את הספר "הפוליטיקה הכלכלית של מצרים תחת שלטון א־סיסי", סבור שלמרות התחזיות הכלכליות המשופרות, לא עמד הנשיא המצרי בהבטחותיו. "אני חושב שא־סיסי נכשל. הרפורמות הכלכליות הגיעו בתזמון לא נכון, השפיעו באופן קשה על החברה המצרית. הן גררו מחירים גבוהים, אינפלציה וחוסר הזדמנות להתפתחות כלכלית אישית", אמר בריאיון לרשת אל־ג'זירה באנגלית. הוא ציין את ההחלטה המצרית להעביר את השליטה באיים טיראן וסנפיר שבים האדום לשליטה סעודית, ואמר כי היא נתפסה כמהלך של כניעה לסעודים. בעיה נוספת היא הסכר שאתיופיה בונה בנילוס הכחול, העלול ליצור בעיית מים חריפה במצרים.
"א־סיסי הצליח להחזיר תחושת ביטחון לרחובות באמצעות מעצרים נרחבים, אבל זו לא הצלחה ברורה כי אנחנו רואים עדיין התקפות קשות מאוד נגד כוחות הצבא בסיני, והמצב הביטחוני שם קשה מאוד", הוסיף בדאווי. "אנחנו רואים גם התקפות של טרוריסטים נגד שוטרים בכמה ערים. קשה לדעת אם השקט היחסי הנוכחי יישאר, כאשר אנשים יבינו שאי אפשר להחליף את השלטון באמצעות הליך דמוקרטי ללא אלימות".
דובר הנשיאות המצרית, בסאם ראדי, הצהיר בתחילת החודש כי מספר הפרויקטים הלאומיים שהוביל א־סיסי בכהונתו כנשיא עולה על מספר הפרויקטים שהוקמו במשך שלושים שנה במצרים. בין המיזמים שציין ראדי: חוות דגים ענקית בצפון המדינה, 12 ערים חדשות, 20 אוניברסיטאות חדשות, ומיזמים לקידום עסקים קטנים ובינוניים של צעירים. שר הנפט המצרי, טארק אלמולה, דיבר בריאיון לסוכנות 'רויטרס' על ההתפתחות המצרית בענף הגז הנוזלי שהתגלה במעמקי הים. הוא הצהיר שבתוך שנתיים תספק מצרים לעצמה את כל הגז הטבעי שהיא זקוקה לו, כולל לתעשייה, ייצור וחשמל, ובנוסף תייצא גז נוזלי ב־250 מיליון דולרים לחודש.
אך האזרח המצרי מן השורה, הנאלץ להתמודד עם עליית המחירים, מתקשה להעריך את הפרויקטים הללו. "אנשים נמצאים במציאות כלכלית קשה מאוד. הם מבינים שהממשל מבצע רפורמות שיובילו אולי למציאות עתידית טובה יותר, אבל בינתיים הורדת ההנחות בחשמל ובגז כואבת להם בכיס", הסביר חאלדס. "אנשים רואים פרויקטים עתירי משאבים וכסף שמושקים על ידי הממשל, ולא מבינים איך הם יעזרו להם. הם מטילים ספק באשר לסדרי העדיפויות של הממשל".
שתי הפיכות, שלושה משטרים
בביקורי האחרון בקהיר לפני כשנה וחצי, נכנסתי ל'פלפלה', אחת המסעדות הידועות במרכז העיר. אנשי עסקים וחברים ותיקים אוכלים כאן את ה'טעמייה' המצרית – פלאפל על בסיס פול, המוגש עם חומוס וגרעיני פול חם. בחלק העממי של המסעדה פגשתי את חוסיין, צעיר הלומד רפואה באוקראינה והגיע לביקור מולדת. כשלראשו רעמת שיער בסגנון אפרו ומשקפי היפסטר שחורות וגדולות, סיפר לי חוסיין שהוא היה אחד מנערי המחאה בינואר 2011 ואף ספג מכות מכוחות הביטחון. הצעירים במצרים מהווים כמעט 40 אחוז מהאוכלוסייה. רוב הצעירים המתגוררים בפרברים המצריים נחשבים עניים מרודים. המשכילים יותר שמתגוררים בערים, כמו חוסיין, הובילו את המהפכה שהפילה את מובארק.
"אי אפשר לתאר את האכזבה שלנו", אמר לי חוסיין בעצב. "ראינו את החברים שלנו נפצעים, נעצרים ומשלמים מחיר יקר מאוד במלחמה על החופש שלהם ועל החלום לחיות בכבוד. רצינו לחולל שינוי וליצור מצרים אחרת, מדינה שהצעירים ימצאו בה עבודה, לימודים חופשיים ועתיד. במקום זה קיבלנו את שלטון האחים המוסלמים הדתיים. זו הייתה סטירת לחי של ממש". הדיסוננס בין הדמות הצבעונית של חוסיין והדיבור הקליל שלו ובין הזוועות שתיאר היה בולט. בשלב מסוים גם הוא חש את הסיטואציה החריגה וסיכם: "אני חי רק 21 שנים, וכבר עברתי שתי הפיכות שלטוניות ושלושה משטרים שונים".
יותר מ־20 אחוזים מהצעירים שמסיימים את לימודיהם האקדמיים לא מוצאים עבודה בארצם, וחלקם מחפשים את עצמם במדינות המפרץ העשירות. חוסיין דיבר על הניצול המחפיר שהם עוברים שם. "מתייחסים אל המצרים בצורה נוראית. מעבידים אותם בפרך כעובדים זרים במדינות המפרץ. למצרים הצעירים אין סיכוי לפתח את עצמם, לחיות בכבוד ולהגשים את החלומות שלהם. אני מתכנן לעזוב את מצרים. אחרי שאצליח לעבור את מבחני הרפואה באוקראינה, אנסה להתקבל להתמחות בבתי חולים בארה"ב ולהישאר שם. אני מקווה שהחלום שלי יתגשם. לחיות באוקראינה זה גרוע, אבל לחיות במצרים זה נוראי". ספק אם הבחירות הקרובות יביאו את השינוי המיוחל.
