עם כל הכבוד למבצע חיסולו של אבו־בכר אל־בגדדי, ויש כבוד, לא עבר שבוע ולדאעש יש מנהיג חדש. באירופה חושקים שפתיים ומתכוננים לפיגוע הנקמה הקרב ובא, ובגבעת הקפיטול שבו לעסוק בקמפיין ההדחה נגד הנשיא טראמפ. בקיצור, עולם כמנהגו נוהג. ובמציאות המורכבת הזו, אין לבית הלבן ברירה אלא לשוב ולעסוק באויב מספר אחת – איראן.
ארה"ב הודיעה השבוע על הטלת סנקציות על תשעה איראנים הנמנים עם המעגל הקרוב של המנהיג העליון עלי חמינאי. בטקסט החגיגי הנלווה להודעה על הסנקציות, שפרסם משרד האוצר האמריקני, נכתב כי "ההחלטה נועדה לחסום את גישתם של חברי המעגל לכספים ולקרנות שבהם משתמשים התשעה כדי לדכא את העם האיראני, לייצא טרור ולקדם מדיניות של ערעור הסדר העולמי". ההצהרה התפרסמה בעיתוי סמלי, במלאות ארבעים למשבר בני הערובה האמריקנים. האיראנים הטילו אז מצור על שגרירות ארה"ב בטהרן במשך 444 ימים.
סמלים זה חשוב, במיוחד כשמאחוריהם ניצבת מדיניות המשקפת עוצמה מדינית ונחישות מעשית. אבל כפי שחיסולו של אל־בגדדי – על כל חשיבותו הסמלית והמעשית – אין בו כדי לחסל את חלום הח'ליפות האסלאמית, כך ההכרזה על סנקציות על המעגל הקרוב של המנהיג העליון אין בה כדי להשפיע כהוא זה על רווחתם או חופש תנועתם של אותם אנשים, שאינם מטיילים בעולם ושום סנקציה לא באמת מגיעה לפתח ביתם. יתרה מכך: הטלת העיצומים על מעגל האנשים הקרוב ביותר לחמינאי מעוררת סימן שאלה מרגיז איך זה לא קרה קודם.
אז אולי הגיעה השעה להסתכל למציאות בעיניים ולהודות שלמרות כל המבצעים ההרואיים, הסנקציות הכבדות על איראן ומלחמות הסייבר החשאיות – מלחמת בני אור בבני חושך, אפעס שקועה בבוץ.
למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, עצם הטלת הסנקציות על תשעת בני המעגל הפנימי של המנהיג העליון, בהם גם בנו מוג'תבא חמינאי, עוררה השבוע סקרנות עצומה. האם ייתכן שיש כאן משהו חדש?
מי שיש לו כישרון מוכח לשפוך מים קרים על המרחב שבין התלהבות להתלהמות בעניין האיראני הוא ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "עיתוי הטלת העיצומים מצביע בעיקר על כך שמדיניות הסנקציות האמריקניות מול איראן הגיעה למבוי סתום", הוא אומר. "העיצומים הכי יעילים שאפשר היה להטיל על איראן הם על הנפט. הבעיה היא שזה כבר נעשה, ובהצלחה עצומה. איראן ירדה לייצוא בהיקף של 200־300 אלף חביות נפט ליום, הרבה מעבר למה שאפשר היה לצפות. יחסית לסנקציות על הנפט, לכל שאר העיצומים יש אפקט שולי בלבד".
נכון, הסנקציות על התעשייה הפטרוכימית ועל תעשיית הרכב כואבות. החיים באיראן באמת קשים. אבל האפקט המצטבר שולי. "בניגוד לכל התקוות שתלו בסנקציות, הריאל האיראני התאושש לאחר תקופה שבה ערכו צלל לתהומות חסרות תקדים", ממשיך צימט. "גם היקף המחאה הפנימית באיראן ירד ב־60 אחוזים. האמריקנים הגיעו לשלב שבו המשמעות של סנקציות נוספות היא סמלית בלבד. וגם אם המדיניות היא להמשיך וללחוץ, לוח הזמנים הוא כזה שלמשטר האיראני אין סיבה להתקפל. מבחינתם, כל שעליהם לעשות זה להחזיק מעמד. יש עוד שנה לבחירות לנשיאות בארה"ב ולמשא ומתן. האיראנים לא ייסוגו במילימטר מדרישותיהם להקלת הסנקציות כתנאי לפתיחת כל משא ומתן שהוא. הם בוודאי לא יתנו לטראמפ את התענוג הזה, שיכול להשאיר אותו לקדנציה נשיאותית נוספת.
"בינתיים יושבים נערי משרד האוצר האמריקני ועושים עבודת מטה סדורה. מסמנים על מי ומה הטילו סנקציות, ועוברים לשלב הבא. בעוד חודשיים יצרפו עוד אי אלו קרנות איראניות לסנקציות. כואב, אך בשורה התחתונה אין לכך שום משמעות".
האיראנים, לעומת זאת, מתעסקים גם בסמלים וגם במהות. גם הם ציינו השבוע ארבעים שנה למשבר בני הערובה האמריקנים באיראן, בסדרת עצרות ברחבי המדינה עם הקריאות המסורתיות "מוות לאמריקה". אבל חשוב מזה, ביום רביעי הודיעו האיראנים כי החלו להזרים גז אורניום לצנטריפוגות במתקן הגרעין התת־קרקעי בפורדו. זאת במסגרת הנסיגה ההדרגתית מהתחייבויותיה בהסכם הגרעין, שעליה הודיעה איראן בתגובה לפרישת ארה"ב מההסכם.
המשמעות הנגזרת מן הצעד הזה היא שהשבוע הפך אתר פורדו ממתקן מחקר גרעיני מורשה במסגרת הסכם הגרעין, לאתר גרעיני פעיל המפר בגלוי את ההסכם. דרמטי, אבל לא דרמטי מאוד. כי לאיראנים אין אינטרס למשוך את החבל יותר מדי, לפחות לא עד יום לאחר בחירות 2020 לנשיאות ארה"ב. אז ידעו אם נפטרו מעונשו של טראמפ או לא. בינתיים יש להם אינטרס להעביר מסר שידגיש את נחישותם, ולכן בפורדו נכחו השבוע פקחים של הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם ותיעדו את האירוע.
הרשימה נפתחת
אבל אחרי כל זה, וגם לאחר שמוציאים את הרוח ממפרשי ההודעה על הטלת הסנקציות על תשעת האיראנים, תודו שמדובר ברשימה מעוררת סקרנות. מה גם שהיא כוללת אנשים שכמעט לא ידוע עליהם דבר.
באופן טבעי, המסקרן מכולם הוא מוג'תבא חמינאי, בנו השני של המנהיג העליון. הרשת מלאה באינסוף מאמרים שמכנים אותו "היורש", אבל ספק גדול אם בבוא היום אכן ייכנס לנעליו של אביו. הוא נחשב שמרן קיצוני ונהנה מתמיכה של משמרות המהפכה, אולם הוא משולל סמכות דתית הנדרשת ממעמדו של המנהיג העליון. גם מעמדו הפוליטי אינו נחשב למבוסס, למרות קרבתו לאביו ונישואיו לבתו של יו"ר הפרלמנט לשעבר. אולם בשורה התחתונה הוא בנו של עלי חמינאי, הוא מסתובב בתלבושת מסורתית של איש דת, ולפני שנתיים טענו מקורות בפריז שהבחור עבר סדרת לימודי דת מתקדמת בקום, ושהוא מלמד שלוש פעמים בשבוע בסמינר דתי. הביוגרפיה שלו אינה מבשרת טובות. בבחירות לנשיאות באיראן ב־2005 וב־2009 תמך מוג'תבא במחמוד אחמדינג'אד. במכתב שפרסם מנהיג האופוזיציה מהדי כָּרובּי, הנתון עד היום במעצר בית, האשים כרובי את מוג'תבא בשותפות לזיוף תוצאות הבחירות ב־2009.
ד"ר רז צימט: "לוח הזמנים הוא כזה שלמשטר האיראני אין סיבה להתקפל. מבחינתם, כל שעליהם לעשות זה להחזיק מעמד עוד שנה, עד לבחירות לנשיאות בארה"ב"
שנת 2011 הייתה אולי השנה הקשה בחייו של מוג'תבא. על פי רשת 'אל ערביה' הסעודית הוא נעצר בהוראת אביו בדצמבר של אותה שנה, בחשד שהיה מעורב בניסיון להתנקש בחיי אביו. הוא הואשם אז גם על ידי הנשיא לשעבר אחמדינג'אד במעורבות במעילת ענק בהיקף של מיליארדים. קשה מאוד לדעת מה האמת בכל השמועות הללו. בין שהן נכונות ובין שלא, מוג'תבא שרד את כל אלה. מקרב ארבעת הבנים של המנהיג העליון, הוא נחשב הקרוב אליו ביותר. על פי מקורות אופוזיציה איראניים, הנוטים לתאר את מוג'תבא כסוג של בריון, האיש מחובר לבאסיג' – המיליציות הרכובות על אופנועים שדיכאו את ניסיון המרד ב־2009, ומאז משתתפות באופן פעיל בדיכוי הפגנות ברחבי איראן. זהו רכיב כוח משמעותי הפזור על פני שטחה של איראן כולה, ויש בו להקנות עוצמה רבה למי שאמון על הפעלתו. אם וכאשר יגיע יומו של המנהיג העליון, למי שישלוט בבאסיג' תהיה השפעה קריטית על זהותו של המנהיג העליון הבא.
בראש של ראיסי
מקור נוסף של מידע על הצמרת האיראנית בכלל ועל המעגל הפנימי של חמינאי בפרט הוא במאי הקולנוע האיראני הנודע מוחסן מח'מלבאף, שגלה מאיראן בעקבות הבחירות ב־2009. בסרטו "הסודות מאחרי חייו של חמינאי" הוא פורט לפרטים את סדר יומו של המנהיג העליון ואת השגרה היומית, השבועית והחודשית שלו. על פיו, סדר יומו מתחיל בארבע בבוקר בתפילות, וממשיך במפגשים בני חצי שעה עם ראש לשכתו ועם הממונה על ניהול משק ביתו. בין השעה שבע לשמונה, שלוש פעמים בשבוע נפגש המנהיג העליון למשך שעה שלמה עם בנו מוג'תבא. בשאר הימים, כך על פי מח'מלבאף, מלמד מוג'תבא בסמינרים הדתיים בעיר הקדושה קום.
האם די בעבודתו בקום להקנות לו סמכות דתית כלשהי? התשובה היא לא. אבל אם ביום שאחרי לכתו של חמינאי ייפתח קרב שליטה בין משמרות המהפכה שלהן מוג'תבא מקורב, ובין המשטר במתכונתו הקלריקלית הנוכחית, יש סיכוי, נמוך אמנם, שיהיו מי שינסו למנף את החלק הזה בביוגרפיה של מוג'תבא, בניסיון לבסס את שלטונה של חונטה צבאית מבית משמרות המהפכה. ד"ר צימט מטיל ספק באפשרות שמוג'תבא הוא סוג של יורש. "אילו חמינאי היה רואה בו פוטנציאל ליורש, מעמדו הציבורי וההכנות להציג אותו כדמות ציבורית כבר היו בשלב הרבה יותר מתקדם", הוא סבור.
ועדיין, מוג'תבא הוא אולי הדמות המסקרנת ביותר ברשימת התשעה במעגל הפנימי של המנהיג העליון, ולו רק בשל היותו הבן של. עם זאת, שמונת האחרים מעניינים לא פחות.
בין הבולטים והמוכרים ברשימה נמנה איברהים ראיסי. פוליטיקאי ותיק, תובע בעברו, שמוּנה בראשית 2019 בידי חמינאי לראש הרשות השופטת. לפני שנתיים היה ראיסי בין המתמודדים בבחירות לנשיאות איראן. הוא קיבל כשליש מקולות הבוחרים, והפסיד לרוחאני. באתר האינטרנט שלו כינה את עצמו בתואר אייתוללה, אך תחקיר בעיתונות האיראנית העלה שאינו זכאי לתואר וכעת הוא משתמש בתואר נמוך יותר, הוג'את אל־אסלאם. לא נעים בעבור מי שהצדק והאמת אמורים להיות נר לרגליו. ובכל זאת, לראיסי יש שאיפות נשיאותיות, שבאות לידי ביטוי בפרופיל התקשורתי הגבוה שלו. "תמונתו מופיעה על שלטים בכל רחבי איראן", אומר צימט, "אבל הביוגרפיה שלו מוכתמת בהאשמה שבתפקידו כתובע בשנות ה־80 היה אחד מתלייני האסירים הפוליטיים, שהוצאו להורג בפקודתו של חומייני. לכן הוא מנסה כעת לרכך את דימויו, בין היתר באמצעות תמיכה בזכויות נשים".
האם ראיסי יהיה הנשיא הבא? שאלה טובה. כעת הוא ראש הרשות השופטת, ועל פי כתב הסנקציות של משרד האוצר האמריקני, בשנה האחרונה בלבד הוצאו להורג תשעה ילדים, ועוד 70 קטינים נמצאים כעת בצל הגרדום. האם האיראנים ירצו לבחור במי שחתום על הוצאות להורג לא רק בשנות ה־80 אלא גם בשנות האלפיים, ובהם ילדים?
השמות המוכרים הנוספים ברשימת התשעה כוללים את רמטכ"ל הצבא האיראני מוחמד בגארי ואת יועצו הקרוב של חמינאי, שר החוץ לשעבר עלי אכבר וליאתי. אבל האיש הכי מרתק – שעליו ידוע כנראה הכי פחות – הוא אדם המכונה לא פעם רק בשמו הפרטי, ואחיד. זה ואחיד חקאניאן, שעליו נאמר בכתב העיצומים כי הוא מכונה "יד ימינו" של המנהיג העליון. הכינוי הזה, אומר צימט, מקורו בטקסט אופוזיציוני מ־2009 ומאז הוא שב וחוזר. חקאניאן, איש צבא בעברו, הוא אחד מכמה בודדים שאינם אנשי דת בסביבתו הקרובה של חמינאי. הוא פועל מלשכתו של חמינאי, מייצג את המנהיג העליון בטקסים, משמש האיש שלו לתפקידים רגישים וגם זה שמלווה אותו כשהוא יוצא להליכה רגלית או לטיול בהרים.
על פי סרטו של מח'מלבאף, חמינאי נועד עם חקאניאן מדי בוקר לחצי שעה של שיחות ותיאומים. בפרסומי האופוזיציה הוא מתואר כסוג של מתאם־על בעניינים פוליטיים, צבאיים ומודיעיניים. בבחירות 2009, כך על פי עדותו של אבולפאז פאטה, דוברו של מנהיג האופוזיציה מוסאווי, שעתיים בלבד אחרי סגירת הקלפיות בישר לו חקאניאן שזהו זה. הסיפור של האופוזיציה נגמר.
האם זה האיש שהסנקציות האמריקניות יזיזו ולו שערה אחת משערות ראשו? כל־כך קרוב למנהיג העליון, וכל־כך רחוק מהישג ידן של הסנקציות. סמלי, כבר אמרנו.
