מכירה סינית

על מידת הרגישות הקיימת בסין כלפי כל תנודה בישראל תעיד העובדה שהחלטת הקבינט המדיני־ביטחוני בשבוע שעבר להקים מנגנון פיקוח על השקעות זרות בישראל זכתה להבלטה ניכרת בתקשורת הסינית, אף ששמה של סין לא מוזכר כלל בהחלטה. לסינים, שנוכחותם בשוק הישראלי רק גוברת, ברור כי היא מכוונת נגדם, בעיקר על רקע מלחמת הסחר בין סין לארה"ב. הם גם יודעים שלהחלטה קדם לחץ מסיבי של הממשל האמריקני לפקח על השקעותיה של היריבה המרה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אף דרש, באחת השיחות הפחות נעימות שניהל עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לצנן באופן ניכר את מערכת היחסים עם סין.

הטרוניות שלפיהן ישראל נכנעת לתכתיבים ומסכנת את יחסיה עם המעצמה מהמזרח, החלו להישמע. עם זאת, גורמים דיפלומטיים מרגיעים ומוסרים שההחלטה היא יותר ברמה ההצהרתית, ואינה משפיעה על מיזמי הייטק או על פרויקטים שאינם מצויים תחת חובת מכרז או רגולציה אחרת.

האמריקנים מצידם חוששים בין השאר שחברות סיניות – כמו וואווי, המסובכת כבר עתה בפרשיית רשת ריגול באמצעות הטלפונים הסלולריים שלה – ישתמשו במיזמים שהם מפתחים בארץ, כולל בניית הנמל החדש בחיפה, כדי לשתול אמצעי מעקב. כידוע, הנמל משרת גם את ספינות הצי השישי האמריקני המשייטות במימי הים התיכון.

"הנושא הפך להיות רגיש במיוחד אחרי אותה החלטה", אומר לנו רן פלג, קונסול ישראל בצ'נגדו, בירת חבל סצ'ואן במערב סין. "עלינו להפחית ככל הניתן את מידת החשיפה של ישראל למלחמת סחר לא לה. אנחנו חייבים לשמור על איזון דק. לנקוט את כל אמצעי הזהירות, ומצד שני להמשיך לאפשר לחברות ישראליות את התנאים לפעול ולהתפתח בסין ולטלטל את הספינה כמה שפחות. כמשקיע לא הייתי מפתח דאגות או רץ לחפש השקעות במדינה אחרת".

איך אכן מתמרנים בין ארה"ב לסין בתקופה כה מסובכת?
"אין ספק שהעתיד בלתי צפוי. גם מהלכי המנהיגים, הנעים מדי יום בין הסלמה לרגיעה, יוצרים אלמנט של חוסר ודאות הפוגע בנכונות ליצור עסקים. מצד אחד אני שומע הערכות מקולגות שהדברים אמורים להתמתן בשנת הבחירות בארה"ב, אך בינתיים ישראל מוצאת עצמה בין הפטיש לסדן. אנחנו אומרים במפורש לסינים שארה"ב היא בעלת בריתנו החשובה ביותר, והם לא מנסים לערער על כך. יש חברות שחוששות מזמן ששיתוף פעולה עם הסינים יפגע בהשקעות שלהן בשוק האמריקני, ונמנעות מהשקעות בסין. בתחומים שאנחנו עוסקים בהם כאן, תחומים טכנולוגיים 'רכים', החשש אינו גדול יותר משהיה לפני כמה שנים".

התוכנית האסטרטגית הסינית שנשיא סין שי ג'ינפינג הכריז עליה, הנקראת Belt And Road (בתרגום חופשי: חגורה אחת, דרך אחת), שואפת ליצור מעין תחליף לדרך המשי העתיקה והמפורסמת, שקישרה את סין עם המזרח הקרוב ומדינות אירופה. היא מתמקדת בקשרים ובשיתוף פעולה עם מדינות אירו־אסיה, ונועדה להרחיב את השפעתה הכלכלית והפוליטית של סין באמצעות נתיבי תחבורה וסחר יבשתיים וימיים בהשקעה של למעלה מטריליון דולר.

"המזרח התיכון הפך בעיני הסינים ממרכז לאספקת אנרגיה ונפט לאבן שואבת לטכנולוגיה חדשנית ופורצת דרך, שהם זקוקים לה כאוויר לנשימה", אומר פלג. "הסינים רוצים להפוך מכלכלה מבוססת תעשייה לכלכלה מבוססת חדשנות. זו המילה שהנשיא שי מזכיר שוב ושוב בנאומיו על תוכנית החומש: צ'ואנגסינג, צ'ואנגסינג, צ'ואנגסינג (חדשנות). ובסין כמו בסין, הדברים מחלחלים".

לסין קשרים ענפים דווקא עם מדינות ערב. למה שיחפשו את הנתיב אלינו?
"הם אנשים פרגמטיים. בתקופת המלחמה הקרה סין אהדה את מדינות ערב, בעיקר בשל הצורך של הסינים בנפט ובאנרגיה. אותו פרגמטיזם מאפשר להם לבצע הפרדה בין המדיניות הפוליטית, שבמסגרתה הם מיישרים קו עם מדינות ערב, לבין החתימה על הסכמים עסקיים וכלכליים עם ישראל, למרות המחאות והאיומים מאותן מדינות. חברה סינית יודעת שאם היא תצרף לפארק ההייטק שלה חברה ישראלית מתקדמת, היא תוכל לרשום לעצמה נקודת זכות בעמידה ביעדי המחוז בתוכנית החומש של הממשל".

פלג מספר כי מומחים ישראליים שסיירו איתו בחממה סינית מתקדמת שהוקמה בעזרת סובסידיה ממשלתית על ידי חברה ממזרח המדינה, גילו שתפוקת היבול שלה אינה עולה על 20 אחוזים. מתברר שהסינים שרכשו את הטכנולוגיה החדשנית פשוט אינם יודעים כיצד להפעילה, וממשיכים לעבוד בחממה באותן שיטות של לפני מאה שנה. "כשאנחנו מוכרים טכנולוגיה, העסקה כוללת גם את המומחה שמלווה את כל התהליך, ובפער מחיר זניח. הציוד הישראלי נחשב איכותי יותר, ואנחנו מצליחים 'להתלבש' על מדיניות של ממשל שמעודד דווקא השקעות מישראל". כדי לקדם את השקעות כאלה יזמה הקונסוליה פסטיבל אוכל ישראלי עם שף ישראלי ברחוב הראשי של צ'נגדו. מתברר שגם נטע ברזילי זוכה לאהדה גדולה בסין, כשהביאה את "טוי" לבירת סצ'ואן ורשמה מיליון ורבע צפיות.

מיליון פקידים עצורים

במקביל למלחמת הסחר מנהלת סין מלחמה באיום רציני לא פחות – השחיתות השוררת כמעט בכל שדרות השלטון והכלכלה. קחו למשל את ה"ניו סנצ'ורי גלובל סנטר" שנבנה בצ'נגדו בירת חבל סצ'ואן, הנחשב לבניין הגדול בעולם. מבנה הזכוכית והפלדה מזכיר בצורתו נחשול ים, אורכו 500 מטרים וגובהו 100 מטרים, ושטח רצפתו מגיע למיליון ו־700 אלף מטרים רבועים. רק 400 אלף מהם מוקצים לשטחים מסחריים, והמבנה משמש גם כמרכז כנסים עם עשרות אולמות וקמפוס אקדמי, יש בו שני בתי מלון, פארק מים, מסלול ראפטינג, קולנוע שבו המסך הגדול בעולם, כפר דייגים ים תיכוני הכולל טיילת ומסעדות דגים, זירת החלקה על הקרח וספינת פיראטים. האטרקציה המרכזית במתחם הענק היא חוף ים מלאכותי. את מי הברֵכה הענקית מציפים גלים ממש כמו בחוף הים, ומולה משתרע מסך בגובה בניין של שש קומות המקרין זריחות ושקיעות. כל זאת למשבי בריזה, מלאכותית אף היא. על החוף "משתזפים" הקייטנים להנאתם על חול ים אמיתי. הבניין יכול להכיל את האופרה של סידני 20 פעם. עלות הבנייה הוערכה ב־8 מיליארד דולר, ועל פי העיתונות הסינית, הממשל המקומי בצ'נגדו השקיעה מעל 6 מיליארד.

אלא שהסינים, שקיוו לעשות ענבים, קיבלו באושים. במקום פאר הנחיל הסנטר לסין מבוכה גדולה, והפך להיות אנדרטה לשחיתות. הכול בגלל היזם, דנג הונג, מגדולי הטייקונים בסין, שמספרים כי בבעלותו 35 מכוניות, בהן פרארי, למבורגיני ומרצדס־בנץ. כמה ימים לפני פתיחת המתחם, ב־2013, נעלם דנג והתברר שהוא נעצר על ידי השלטונות. עימו נעצרו כ־50 בכירים בממשל ובמפלגה, ונחקרו בחשד לעסקת שוחד גדולה במיזם הענק. החקירה נמשכה שש שנים, ורק עתה השתחרר הונג מהכלא והוזהר שלא להתייצב שוב במשרדי חברתו.

פרשת ה"גלובל סנטר" הייתה כנראה הקש ששבר את גב הגמל. הנשיא שי הכריז על מלחמה כוללת בשחיתות וכינה אותה "הדבר שהעם מתרעם עליו יותר מכול" ו"הסיכון הגדול ביותר" למפלגה. בחמש השנים האחרונות נעצרו, נחקרו, נשפטו והורשעו למעלה ממיליון (!) פקידים בדרגות שונות בגין עבירות על טוהר המידות, בהם אנשי צבא, מזכירי מפלגה ומושלי מחוזות וערים, שרים וסגני שרים.

המלחמה בשחיתות הפכה למרכז השיח הציבורי. "המלחמה הזו משפיעה באופן ישיר על האנשים שאנחנו עובדים מולם", מספר לנו הקונסול. "שעוני היוקרה והחליפות היקרות שלבשו פקידי הממשל נעלמו בהוראתו הישירה של הנשיא. בארוחות הצהריים שוב אין מגישים את יין האורז היקר, וכאשר אתה קובע פגישה רשמית מבקשים ממך לא להביא מתנות, אף שמדובר במנהג מקובל בתרבות הסינית".

חלק ניכר מדיווחי התקשורת הסינית מוקדש לאותו מאבק נחוש בשחיתות. הכותרות האחרונות עסקו במעצרו של יו"ר הבנק לפיתוח סין, הו הואיבאנג, בחשד ל"הפרה משמעתית בוטה". לטענת התביעה, להו היו קשרים לאיל נפט שנעלם לאחרונה, ובמסגרתם ביצע העברות בלתי חוקיות לחשבונו בסך אלפי דולרים. כותרת אחרת עסקה בשגריר סין בשוודיה, שפנה לשלטונות המדינה בבקשה שלא להעניק מקלט לאיש משרד החקלאות הסיני אשר נמלט למדינה הסקנדינבית לאחר שנחשד בקבלת שוחד. "אל תהיו גן עדן בטוח לפושעים", כתב השגריר. מנהל מספנות סיניות, סון בו, חטף "רק" 12 שנות מאסר לאחר שהסכים לחשוף פשעים נוספים. וזהו רק מקבץ קטן מ"יבול" של יום אחד.

שאלתי את הקונסול אם האווירה החדשה משפיעה על משקיעים ישראלים, שיצטרכו להתאים עצמם לכללי משחק חדשים – כאלה שאין בהם עוד "הונג באו", אותן מעטפות כסף אדומות לראש השנה הניתנות לבני משפחה, לחברים ואף לאנשי קשר בעבודה. היום, בקבוק יין ישראלי שנועד לכבד את השותפים העסקיים מוחזר בצירוף התנצלות ואמירה שהנהלים החדשים אוסרים זאת. על הפקידים נאסר לנסוע במכוניות פאר או ברכבי שרד לצרכים פרטיים, קבלות פנים גדולות וארוחות רשמיות ויוקרתיות הוגבלו, וכך גם ההטבות לחברי המפלגה הקומוניסטית, כגון חניה חינם והחזקת כרטיסי מועדון אקסקלוסיביים.

"היו מקרים שאנשים שהתרגלנו לעבוד מולם נעלמו לפתע, בעיקר מכיוון שנעצרו. היה כאן סגן מושל סצ'ואן, האחראי על משרד החינוך, שנחשד בשחיתות במסגרת תחומי אחריותו. נאלצנו להתחיל את העבודה מאפס כי גם מנכ"ל משרד החינוך הוחלף בעקבות הפרשה", מספר פלג.

האם יש הנחיות לחברות ישראליות כיצד להתנהל מול הסינים כדי לא להיכשל בעבירות שחיתות?
"אני לא מתערב או נותן המלצות לגבי מעטפות אדומות, זה לא ענייני. מי שמגיע לכאן לעשות עסקים כבר יצר מן הסתם קשר עם חברת ייעוץ סינית, או שיש לו נציג סיני שינחה אותו מה לעשות ומה לא. אני שומע סיפורים על מעקבים שמנהלים אחרי בכירים כדי לדעת עם מי הם נפגשים וכיצד הם מתנהלים לפני שיוצרים מגע איתם. אני לא יודע אם אני מצולם או מוקלט, אבל אני תמיד יוצא מהנחה שכן".

פלג מספר על שני דיפלומטים מהקונסוליה הקנדית המוחזקים במעצר כבני ערובה לדרישת סין שקנדה לא תסגיר לארה"ב את בתו של נשיא חברת התקשורת "וואווי" מאנג וואנז'ו, המשמשת סמנכ"לית החברה. היא עצורה בקנדה בחשד שהפרה את מדיניות הסנקציות על איראן. שני הדיפלומטים, מייקל קווירג ומייקל ספאבור, נעצרו באשמת "פעילות חשודה המסכנת את הביטחון הלאומי של סין". הנשיא טראמפ אמר כי ישקול להתערב בסוגיית המעצר, אם הדבר יפתור את משבר הסחר בין המדינות.

"הסינים מאיימים שיעמידו אותם למשפט באשמת ריגול, ובינתיים לקונסול הקנדי אין מה לעשות", מתאר פלג. "קנדה לא תוכל להימנע מההסגרה, גם במחיר הנזק שייגרם לה מבחינת היחסים עם סין, ושתיהן מנהלות כאן משחק של מי ימצמץ ראשון. וואווי היא חברה פרטית, אבל סין מתייחסת לפרשה כאל פרשה לאומית ובינלאומית".

פלג מייעץ לכל גורם ישראלי המבקש להשקיע בסין לעשות זאת בעיניים פקוחות, ולהיעזר בגורמי ייעוץ המבינים את המתרחש מאחורי הקלעים. אפילו אז, הוא מודה, "רב הנסתר על הגלוי". מה שיכול לשגע כל יזם המבקש להשקיע בסין הוא שהמהלכים אינם צפויים: "אינך יכול לדעת מה עומד מאחורי ההחלטות. הן מתקבלות מלמעלה, לפעמים על בסיס שיקולים מסחריים ולפעמים השיקולים נעלמים מעינינו. אנחנו עוסקים בניחושים מה מניע החלטה כזו או אחרת. יש כאן מדיניות מכוונת של דיסאינפורמציה. הנה למשל, חברת התעופה הנאן ביטלה טיסה לשנחאי – צעד שלכאורה אינו עומד בכללי ההיגיון, אבל מישהו שם למעלה החליט וכך היה".

מעבָר למצב של שקיפות גדולה יותר עלול להחליש את המשטר והמפלגה השלטת, סבורים פרשנים. בעיני הנשיא עדיף להכריז על צעדים פומביים, מאשר לנקוט כאלה מתחת לפני השטח. מעצרים וחקירות, החושפים את פני המושחתים, יוצרים תהודה ציבורית. עם זאת נדרשת יד קשה כדי לשנות את הנורמות הפנים־מפלגתיות, ויש הטוענים כי שי מנצל היטב את הנורמות הללו להחלשת יריביו ולהשגת מטרות פוליטיות, בד בבד עם צמצום כספי השוחד והבזבוזים.

"השעונים וחליפות היוקרה שלבשו פקידי הממשל נעלמו בהוראת הנשיא. בארוחות הצהריים שוב אין מגישים יין אורז יקר, ובפגישה רשמית אין להביא מתנות, אף שהמנהג מקובל כאן"

המלחמה בשחיתות הביאה גם לירידה בהיקף ההשקעות מצד גורמים זרים. המלונאות הסינית סובלת מירידה של 50 אחוזים בהשקעות. הצורך להתאים עצמן למצב החדש ולשנות את נורמות ההתנהגות מול גורמים ממשלתיים ועסקיים הנסמכים על הממשל, והעובדה שהאנשים שעבדו מולן "נעלמו" פתאום אל חדרי החקירות – הביאו חברות לא מעטות לחשש מוגבר בטרם הן מרחיבות את השקעתן בסין.

להיסוס של המשקיעים תורמים גם חוסר הבהירות באשר לחוקים החדשים על רווחי מונופולים, וכאמור הפחד ממתן שוחד לעובדי ציבור. אך הסינים אינם מוותרים. לדעתם, מלחמה בשחיתות פותחת צוהר להגברת התחרותיות ההוגנת בשוק שלהם, שתאפשר לחברות שאינן "מקושרות" לפעול ביתר חופשיות.

בקצב התה

למי שרוצה לדעת היכן כדאי להשקיע בסין, מומלץ להביט מהאוויר על מפת האזור בשעות הלילה. הוא יראה את הודו המאוכלסת לעייפה מוארת ברובה, ואילו אורות סין ישתרעו רק לאורך חופה המזרחי; יתר המדינה נשאר חשוך. סין מבינה שהמזרח רווי ומיצה את עצמו, גם מבחינת עלות השכר. במקום שהמפעלים יעברו לווייטנאם היא מעדיפה להקים אזורי פיתוח, ולהעביר את מרכז הכובד למערב המדינה ובראש ובראשונה אל מחוז סצ'ואן ובירתו צ'נגדו.

מזה עשר שנים מעניק הממשל בסין הטבות משמעותיות במסגרת תוכנית "Go West" דווקא לאזורים אלה, הנחשבים כ"מערב סין" אם כי גיאוגרפית הם נמצאים במרכז המדינה, מכיוון שמערבה מהם שוכנות טיבט ושינג'אן, שרובן מדבריות מעוטי אוכלוסייה. סצ'ואן הופכת להיות מוקד משיכה אל מערב סין, כי יש כאן טיבטים והימלאיה, לאנשים הרפתקנים יותר.

הקונסוליה הישראלית בצ'נגדו שוכנת בבניין משרדים מודרני ברובע העסקים החדש של העיר. פלג מראה לי מחלון משרדו את שכונות העוני מסביב, שטרם "גולחו" לטובת גורדי שחקים חדשים. פלג, יליד כפר־תבור, רצה להיות עורך דין. הוא למד משפטים באוניברסיטת תל־אביב, והספיק להתמחות במשרד הרצוג־פוקס־נאמן ולעבוד בפרקליטות. לימים קסמה לו הדיפלומטיה, והוא עבר למשרד החוץ. מיומו הראשון במשרד החליט לעבוד בנושאים הקשורים בסין. שנה אחת שירת בטייוואן ולמד שם סינית ("ככל שאתה לומד יותר, אתה נוכח לדעת עד כמה אינך יודע"), המסייעת לו היום בפגישותיו. הוא שימש דובר השגרירות בבייג'ין בימי השגריר מתן וילנאי, ואחרי הפוגה של ארבע שנים בארץ כאחראי על ועדת החדשנות ישראל־סין, חזר עם רעייתו וארבעת ילדיו כדי לעמוד בראש הקונסוליה בצ'נגדו שנפתחה לפני חמש שנים.

"אני 'נעול' על הנושא הסיני. אפילו העיניים מתחילות להתלכסן", הוא צוחק. "בן החמש שלנו אוכל רק בצ'ופסטיקס, לא נוח לו עם סכין ומזלג גם כשהוא אוכל פסטה. לגדל כאן ארבעה ילדים זה אתגר בפני עצמו. הם לומדים בבית ספר בינלאומי שרוב תלמידיו סינים. הלימודים באנגלית, אך הם לומדים גם סינית". פרט לשגרירות בבייג'ין יש לישראל ארבע נציגויות ברחבי סין – בהונג־קונג, בשנגחאי, בטייוואן (נציגות כלכלית) ובצ'נגדו, שם הקונסוליה חדשה יחסית.

למה צ'נגדו? אני שואל את פלג. "זו עיר רגועה", הוא צוחק. "תטייל בה בחמש בערב, ותראה אנשים יושבים עם הכרס והבירה בחוץ והאימהות לוגמות את התה הסצ'ואני המשובח. הקצב הסיני של בייג'ין ושנחאי לא הגיע לפה, ואת הטירוף הסיני רואים כאן רק בטלוויזיה. זו הייתה החלטה אמיצה של ישראל לבוא לאזור שבעוד עשרים שנה יהיה כמו שנחאי, בייג'ין או גוואנז'ו, ולגדול איתו".