מאוריטניה הפכה ב־1981 למדינה האחרונה בעולם שביטלה באופן רשמי את העבדות. נדרשו עוד 26 שנים עד שממשלתה העבירה חוק האוכף את ביטולה. לכן אולי אין זו הפתעה שהעבדות ממשיכה להתקיים גם היום במדינה בצפון־מערב אפריקה, שחיים בה כ־4 מיליוני בני אדם. אבל פסיקה חדשה של בית הדין של האיחוד האפריקני מעניקה כעת תקווה לאלפי מאוריטנים שעודם משועבדים: בציון דרך בולט חייב בית הדין את ממשלת מאוריטניה לפצות שני עבדים־ילדים שברחו מעבדותם, ולהעניש את בעליהם לשעבר.
סעיד ויארג סאלם נולדו לעבדות וברחו באפריל 2011. זמן קצר לאחר מכן הגישו תביעה נגד אדונם לשעבר, אחמד אולד אל־חסין, ובית הדין הפלילי בנואקשוט בירת מאוריטניה הרשיע אותו בשעבוד ובמניעת השכלה מהילדים. זהו האישום הראשון והיחיד עד כה לפי החוק נגד עבדות, שעבר במאוריטניה בשנת 2007. מקדמי החוק ראו בכך צעד חשוב לקראת חיסול העבדות.
"החוק נגד עבדות טוב, אבל הוא פיסת נייר חסרת תועלת אם לא מיישמים אותו", אומרת לוסי קלדריג', המנהלת המשפטית של 'קבוצת זכויות המיעוט הבינלאומית', ארגון מאוריטני התומך בעבדים בהווה ובעבר. גזר דינו של חסין ב־2011 – שנתיים מאסר ופיצוי בסך 4,700 דולרים – היה נמוך בהרבה מהעונש שביקשה הפרקליטות. התובע מטעם המדינה ערער על הענישה הרחמנית במיוחד, וגם חסין הגיש ערעור משלו נגד ההחלטה – ושוחרר ממעצר עד להחלטה נוספת. כל זה התרחש כאמור לפני כשבע שנים, אך מערכת המשפט המאוריטנית לא קידמה את התביעה, שנותרה תלויה ועומדת.
עורך דינם של האחים סלאם, שנואש מהסיכוי לזכות בצדק במאוריטניה עצמה, שיתף פעולה עם 'קבוצת זכויות המיעוט', והביא את התביעה לבית הדין האזורי ACERWC ('ועדת המומחים האפריקנית לזכויות הילד ורווחתו'). האחים טענו שמאוריטניה כשלה במילוי חובותיה כלפיהם, שכן לא אכפה את חוקיה שלה נגד העבדות.
בית הדין פסק לטובתם לפני שבועיים. ממשלת מאוריטניה, נקבע, מחויבת לתת לאחים פיצוי כספי, תמיכה פסיכולוגית והגנה משפטית, שכן לא אכפה את איסור העבודה. קולדריג' מקווה כעת שלפסיקה "תהיה השפעה חיובית על הערעור הנמשך בפני בית המשפט העליון של מאוריטניה, וכן על תלונות פליליות אחרות בגין עבדות, שמעלות עובש בבתי המשפט המאוריטניים".
ישנם 19 בעלי עבדים הנאשמים בפשעים בתיקים הנידונים במערכת המשפט המאוריטנית, לצד האשמות רבות אחרות שנמצאות בשלב החקירה. פסיקת בית הדין האזורי עשויה לתמרץ את בתי המשפט להקשות את פסיקתם נגד בעלי העבדים. לחץ בינלאומי עשוי אף הוא לשחק תפקיד. ארה"ב מבקשת להוריד את דירוגה של מאוריטניה בחוק הצמיחה וההזדמנויות האפריקניות – הסכם סחר עם ארה"ב – בגלל היעדר הפעולה של הממשלה שם נגד שעבוד כפוי. אך המטרה הסופית היא שינוי שיטתי בחברה ובמערכת הממשל, שאינן רואות בעבדות בעיה.
אין כיום נתונים אמינים על מספר בני האדם המשועבדים במאוריטניה. הממשלה אינה מכלילה את העבדים במפקדי האוכלוסין שלה, ועמדתה הרשמית היא שאין עבדים במדינה בשל החוק נגד העבדות. לפי "מדד העבדות העולמי", שיעור העבדות במאוריטניה הוא מהגבוהים בעולם, ויותר מאחוז שלם של האוכלוסייה מועסק בעבודות כפייה. המספר עשוי לא לכלול סוגים אחרים, רשמיים פחות, של שעבוד חוזי.
לעבודה כפויה מכל הסוגים יש היסטוריה ארוכה במאוריטניה, בין השאר בגלל שסעים חברתיים קשים. מרבית העבדים הם חברי השבטים ההראטניים, תושבים ילידיים ממערב אפריקה שמרכיבים את הקבוצה האתנית הגדולה במדינה, כ־40 אחוזים מהאוכלוסייה. הם נודעים במדינה כ"מוּרים השחורים". מנגד, "מוּרים לבנים" הם ערבים־ברברים מצפון אפריקה שהשתלטו על האזור במאה ה־17, ומאז שעבדו את בני השבטים. העבדות עוברת מדור לדור, וממשלת מאוריטניה, שזה זמן רב מנוהלת בידי מוּרים לבנים, אינה מתלהבת לפגוע בסטטוס־קוו.
"כשהייתי במאוריטניה עבדתי עם ארגונים המתנגדים לעבדות. אבל היו שם הרבה זרמים נגדיים, וזה היה נושא שקשה להתמודד עמו", אומר ג'ון לימברט, שגריר ארה"ב למאוריטניה בשנים 2000־2003. "היה גם קשה להביא את מערכת המשפט המאוריטנית להתעסק בתביעות בעניין העבדות. המוּרים הלבנים שלטו במערכת המשפט, ולא התכוונו לנקוט פעולה החלטית נגד עצמם".
בין התביעה של האחים סאלם לישיבה הבאה של הוועדה האפריקנית לזכויות העם והאדם שתארח מאוריטניה באפריל, לוחמים נגד העבדות כגון קולדריג' מקווים שיהיה קשה יותר למדינה להתעלם מהיסטוריית העבדות המכוערת שלה. "אנו בוחרים באסטרטגיה הוליסטית בתקווה ליצור שינוי אמיתי", היא מסבירה.צריף בשכונת צאצאי עבדים בבירת מאוריטניה צילום: איי.אף.פי
