הוא בקבוצת סיכון בגלל גילו המתקדם, שלא לדבר על שלל המחלות המיוחסות לו. המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי לא נראה בפומבי בשבועיים האחרונים. גם נאומו השנתי לרגל חג הנורוז, ראש השנה האיראני, בוטל כבר לפני יותר משבוע. ביום שלישי פרסם העיתון הכווייתי אל־ג'רידה ידיעה שלפיה גורם בלשכת המנהיג העליון אישר כי חוסיין מוחמדי, אחד מעוזריו הקרובים של חמינאי, נדבק בנגיף. לדבריו, חמינאי נועד בשבועיים האחרונים עם מוחמדי כמה פעמים. בעקבות התפתחות זו, אמר הגורם בלשכתו של המנהיג העליון, יעצו לו רופאיו ויועציו הביטחוניים להיכנס לבידוד, ולהימנע מפגישות גם עם הקרובים לו. לכן ביטל חמינאי את נאומו השנתי בעיר הקודש משהד לרגל החג, ודחה את ישיבותיו המתוכננות עם הנשיא חסן רוחאני ועם ראשי משמרות המהפכה.
העיתון הכווייתי אל־ג'רידה אינו ידוע כמקור מהימן במיוחד, אבל שלוש עובדות אינן ניתנות לערעור. חמינאי אכן פגיע במיוחד לנגיף הקורונה בשל גילו המתקדם, והוא אכן לא נראה בציבור כבר שבועיים. וגם אם נאומו היה חייב להתבטל, עדיין ניצבת השאלה המתבקשת מדוע לא הועבר לטלוויזיה. באופן מסורתי נוהג חמינאי לפרוש בנאומו לרגל הנורוז את יעדי האומה ל־12 החודשים הבאים. ובמצב הנוכחי, שבו מניין המתים היומי מנגיף הקורונה חצה את רף המאה כבר לפני שלושה ימים, מסר ישיר מפיו של המנהיג העליון נראה כמו צו השעה. אבל כאמור, האיש לא נראה זה שבועיים.
ד"ר רז צימט: "אמון אזרחי איראן במשטר הולך ונשחק, ובמיוחד האופן שבו הציבור רואה את חלקם של אנשי הדת שהתנגדו לסגירת המסגדים"
זה עוד יכול להשתנות ברגע האחרון. ביום שישי האחרון, 20 במרץ, היה ראש השנה האיראני. היום החגיגי ביותר בלוח השנה. חג אהוב במיוחד ששורשיו במסורות הזורואסטריות העתיקות, וכל הניסיונות של המהפכה האסלאמית לעקור אותו מהשורש נכשלו. בימים כתיקונם זהו חג מלא שמחה, ביקורים משפחתיים וסעודות מפוארות. שולחן הנורוז המסורתי, המבטא את ההתחדשות לרגל האביב, עמוס בשלל מרכיבים סמליים כמו עשב ירוק רענן, פרחי צבעוני ויקינתון, גרגירי רימון, מגדנות ודברי מתיקה.
החודש שלפני נורוז מוקדש לניקיון אביב ולקניות גדולות לרגל החג. זהו אחד משיאיו של סחר הפנים האיראני, שמושפע פחות מהסנקציות על הנפט. משפחות שלמות מתכוננות לחופשה השנתית שלהן מחוץ לעיר בנורוז. אולם השנה, הפחד שיתק את הכול. המראות של יריעות בד צבעוניות ושטיחים מתאווררים על אדני החלונות פשוט נעלמו. האיראנים היו עסוקים בניסיונות לחפש מוצרי אספקה רפואית בסיסית ולקבור את מתיהם. הערב, כאשר ייאספו המשפחות בבתיהן, שלושה מתוך שבעת המרכיבים המסורתיים של שולחן הנורוז ידברו אל ליבן במיוחד: השום כסמל לבריאות, החומץ כסמל לתבונה וסבלנות הבאים עם הגיל, וגרגרי סומאק כסמל לשחר של יום חדש.
אבל כרגע, השחר הזה נראה רחוק. איראן נכנסה רע מאוד לעידן הקורונה. בחודשיים שקדמו להתפרצות הנגיף עברה איראן שני אירועים קשים: חיסולו של מנהיג כוח קודס קאסם סולימאני והפלת מטוס הנוסעים האוקראיני. חיסול סולימאני פגע בלב המשטר האיראני. טהרן איבדה את הלב והסמל של שאיפות התפשטותה במזרח התיכון. השקרים וההסתרה שנקט הממסד האיראני בפרשת הפלת המטוס האוקראיני גרמו, מעבר לזעזוע, גם לזעם וחוסר אמון עמוק במשטר.
בשלב הזה, ככל הנראה, כבר צפו החששות הראשונים שמגפת הקורונה, שהגיעה אז לשיאה בווהאן, עלולה להתפשט לאיראן. אבל הממסד האיראני, שהיה עסוק בהכנות לציון יום השנה ה־41 למהפכה האסלאמית ולבחירות לפרלמנט, לא נקט את צעדי המנע המתבקשים. החשש היה שההמונים יישארו בבית בעיצומן של החגיגות והמצעדים לרגל יום המהפכה, וששיעור השתתפות נמוך בבחירות יפגום בלגיטימיות שלהן.
בסוף ינואר החל הפחד מהנגיף לזחול במעלה התודעה. לצד החדשות על סגר כללי במחוז חוביי בסין יצא עיתון הזרם הפרו־רפורמיסטי באיראן אפטב א־יאזד בכותרת "וירוס מסתורי בשערי איראן". זה היה השלב הקריטי שבו יכלו השלטונות לנסות להשתלט על המגפה, ובראש ובראשונה לעצור את זרם הטיסות הנכנסות מסין. אבל בטהרן נמנעו מהצעד הקריטי הזה כדי לא לפגוע במשטר בבייג'ינג. תחת משטר הסנקציות האמריקניות הייתה סין בשנים האחרונות לא רק מקור אספקה חיוני לאיראן אלא גם בת־ברית בזירה הבינלאומית.
אך מחיר ההימנעות היה גבוה. ומה שהיה מביך עוד יותר היה העובדה שמקור הזיהום בנגיף היה העיר הקדושה קום. ב־19 בפברואר נרשמו שני מקרי המוות הראשונים בקום. יומיים אחר כך הגיע תור הבחירות לפרלמנט. הפחד באותו שלב כבר היה מוחשי. שיעור ההצבעה בבחירות היה הנמוך ביותר מאז המהפכה האסלאמית.
אבל המשטר המשיך להתכחש לסכנה. הדוגמה המוחשית ביותר הייתה של סגן שר הבריאות האיראני, שמוחה בממחטה את הזיעה מעל פניו וממשיך להכחיש. יום לאחר מכן הוא הוכר כחולה קורונה והוכנס לבידוד. אבל המקדשים בקום נותרו פתוחים, ומאמינים פנאטים המשיכו לפקוד את המסגדים, ובאקט ביזארי במיוחד ללקק את שבכות הכניסה, כהוכחה לכוחה של האמונה.
מאז דוהר קצב התפשטות הקורונה באיראן בקצב מפחיד. הפער בין איראן של הבחירות בסוף פברואר לאיראן בערב הנורוז הוא בלתי נתפס ממש. חודש בלבד עבר בין שלב ההכחשה לשלב הנוכחי, שבו יצאה השבוע לעם האיראני הנחיה לשבת בחג בבית ולא לנסוע לחופשה השנתית לחופי הים הכספי או לאתרי הסקי בהרים, אחרת מיליונים ימותו.
אבל כבר לפני החג אפשר היה לראות את תחילתה של נהירה ממוקדי המגפה לאזורים הרחוקים יותר – לפרובינציות, לחופי הים הכספי ולהרים. תמונות שעוברות ברשתות החברתיות, שבהן נראות גופות בשקי פלסטיק שחורים נערמות בחדר המתים ובבתי הקברות, עושות את שלהן. כבר עתה תשעה מכל עשרה מקרי קורונה מתועדים ברחבי המזרח התיכון נרשמו באיראן.
שירות השידור הגרמני דויטשה וולה פרסם השבוע תוצאות מחקר של סימולציית התפשטות הקורונה שעשו חוקרים מאוניברסיטת שריף באיראן. האוניברסיטה נחשבת מכון מחקר איכותי בעל שם בינלאומי ובין בוגריה נמנים כמה מבכירי מדעני תכנית הגרעין האיראנית. הסימולציה בוחנת תרחישים שונים של התפשטות הנגיף. בתרחיש האופטימי ביותר, שבו האזרחים מצייתים להוראות מגבוה, המשטר מצליח להשליט הסגר על האזורים הנגועים ויש אספקה רפואית ניאותה, תגיע המגפה לשיאה כבר בעוד שבוע. מספר המתים יזנק ל־12 אלף, אך משלב זה מספר ההדבקות יתחיל לרדת. אלא שהתרחיש הזה אינו ריאלי בשום פרמטר מהשלושה, ולכן שיאה של המגפה עדיין רחוק כנראה. ההערכה היא שהמגפה תגיע לשיאה רק בחודש מאי, אז מספר המתים מהמחלה יגיע ל־3.5 מיליון.
כבר עתה, הנתונים הרשמיים, הרחוקים כנראה מן המציאות, מבהילים. עד כה נרשמו כ־16 אלף מקרי הידבקות ויותר מאלף מתים. מקום שלישי בעולם אחרי סין ואיטליה. ההערכה היא שהמספר האמיתי גבוה בהרבה. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי מדובר ב־5,000 מתים לפחות. בתחילת השבוע פרסם הוושינגטון פוסט צילומי לוויין מהעיר קום ובהם נראים קברים חדשים על פני דונמים רבים.
המגפה מאיימת כעת להתפשט מאיראן לעיראק וסוריה, אפגניסטן ופקיסטן. אמנם לאיראן יש מערכת בריאות ברמה גבוהה יחסית לשאר מדינות המזרח התיכון, אבל בתנאים של סנקציות ובידוד מתמשך, לא נראה שיש ביכולתה להתמודד עם המגפה בממדיה הנוכחיים. אין לה אורך הנשימה הדרוש כדי לשרוד בזמן הדרוש להביס את המגפה. וירוס קורונה מכה באנשי הדת, בפשוטי העם, ברופאים, באחיות ובעובדי הבריאות שעובדים ללא מסכות וחליפות מגן, וגם בצמרת הפוליטית. ברשימת הנספים מקורונה נמצאים חברי פרלמנט ובכירים בממשל האיראני. הבכיר שבהם, שר החוץ לשעבר עלי אכבר וליאטי, היה עד מחלתו יועצו הקרוב של המנהיג העליון.
על פניו, חג הנורוז נותן לאיראן הזדמנות לנסות להכיל את המגפה, לצמצם את ממדיה. עשרה ימים של חופשה שנתית שיהפכו לבידוד בבתים אולי לא יביסו את המגפה, אבל עשויים למתן את קצב התפשטותה בקרב 80 מיליון תושבי הרפובליקה. האם יישמעו לקריאה? קשה לדעת.
ל"ג בעומר עצוב
האם המגפה תעשה מה שלא עשו שנים של מאבק בתוכנית הגרעין האיראני, שנים של סנקציות ובידוד? האם יש בנגיף כדי לייצר בקיעים בלתי הפיכים במשטר האייתוללות?
ד"ר רז צימט, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר שמוקדם לקבוע. "השאלה היא עד כמה יצליח המשטר למנוע לאורך זמן קריסה מערכתית, לתקצב שירותים חיוניים כמו מים וחשמל ולשלם לספקים. גם המאבק על הבכורה בין הממשל בראשותו של חסן רוחאני לבין משמרות המהפכה אינו תורם למלחמה בקורונה.
"כאשר יום אחד מודיע חמינאי כי הוא ממנה את הרמטכ"ל לעמוד בראש מועצה למלחמה בקורונה – זוהי הבעת אי אמון מצידו ברוחאני. וכאשר הרמטכ"ל מודיע כי בתוך 24 שעות מפַנים את הרחובות אך אז בא רוחאני ומודיע שאין שום הסגר, זהו ביטוי למערך השלטוני הכפול באיראן, שבו כל משבר הופך לכלי ניגוח. השאלה היא אם גם עכשיו, במשבר חסר תקדים, תימשך הדינמיקה ההרסנית הזאת".
משבר קורונה פוגע עתה גם במגזרים שהושפעו פחות מהסנקציות על הנפט, ובראשם הסחר הפנימי והתיירות, ממשיך החוקר. "מרץ הוא חודש הקניות, קצת בדומה לקניות ערב חג המולד במערב. זהו מקור הכנסה חשוב מאוד, אך כעת גם המגזרים האלה קורסים.
"שאלה חשובה היא כיצד יגיבו אזרחי איראן למשבר", מסביר צימט. "אמון הציבור הולך ונשחק. במיוחד האופן שבו רואים אזרחי איראן את חלקם של אנשי הדת שהתנגדו לסגירת המסגדים. אבל גם כאן, אם וכאשר תגיע התגובה, היא לא תהיה מיידית. התגובה תגיע והזעם יתפרץ, אך רק אחרי שיחלוף שיאו של המשבר.
"ובשורה התחתונה, השאלה אם המשטר ישרוד היא במידה רבה תלוית זמן. זה יכול להיות משבר אקוטי שיחלוף, אך אם המשבר יתמשך לאורך חודשים רבים ויהיו עשרות אלפי מתים באיראן, יכולות להיות גם התפתחויות נוספות, חסרות תקדים במהותן, ועל כן גם אינן ניתנות לחיזוי".
כן, עצוב ורע באיראן ערב נורוז, והסימן הבולט ביותר הוא "הל"ג בעומר האיראני". אחד המנהגים היותר אהובים, שהשתמר עוד מתקופות פגאניות באיראן, נחוג שלושה ימים לפני הנורוז, ובו נהוג לדלג מעל מדורות. רני עמרני, הבעלים של רדיו רן בפרסית, אומר שבשנים טובות אלפים רבים יוצאים לרחובות, מדליקים מדורות, משליכים חזיזים ונפצים, והשמחה גדולה. המשטרה נוהגת בסובלנות ולא מתערבת בחגיגה. אבל השנה, הוא אומר, "הרחובות היו ריקים. עצוב, עצוב, עצוב".
האם השלב האקוטי אליו נכנסת כעת איראן, טראגי ככל שיהיה הוא גם סיכוי לאתחול מחדש ביחסיה עם המערב? סימן מעניין שמשהו מתחיל לזוז בכל זאת הוא ההחלטה האיראנית לשחרר עשרות אלפי אסירים מכלאם, ביניהם גם אסירים מערביים. הרציונל ברור: מותם בכלא בעקבות חשיפה לקורונה יחריף בבת אחת את יחסי איראן עם הקהילה הבינלאומית – דבר שאיראן במצבה הנוכחי אינה יכולה להרשות לעצמה. מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו אמר השבוע שארה"ב מחכה גם לשחרורם של אסירים אמריקנים, בהם גם רוברט לוינסון, שנעלם באיראן לפני שנים ארוכות.
