כבר עשרות שנים שהנושא הזה באוויר, אך נראה שהשטח אף פעם לא היה בשל לכך. האם דווקא כעת, בעידן של פוסט נגיף הקורונה, התנועות הלא אורתודוקסיות יכולות או אף צריכות להתאחד? אם תשאלו את נשיא ההתאחדות ליהדות רפורמית באמריקה, הרב ריק ג'ייקובס, בשלה העת. בכתבה שפורסמה בימים האחרונים באתר היהודי-אמריקני "הפורוורד", מצוטט ג'ייקובס באומרו כי יש "אפשרות אמיתית מאוד" לאיחוד של הזרמים שאינם אורתודוקסיים; הרפורמים והקונסרבטיביים, אך גם הזרמים הקטנים יותר של "התחדשות יהודית" וריקונסטרוקציוניזם.
את הדברים אמר ג'ייקובס בצל משבר כלכלי חמור ביותר שפוקד בימים אלה את העולם ומשפיע עוד יותר על יהודי העולם: בישראל אנו חיים במדינה יהודית שמספקת לנו את צרכינו היהודיים הבסיסיים כמו מערכת כשרות ממלכתית או חינוך דתי. בשאר העולם, היהודים נאלצים לממן זאת לבד – הן מהציבור, והן מתרומות של בעלי הון. התנועה הרפורמית בארה"ב נאלצה לסגור את כל מחנות הקיץ שלהן, ואף נאלצה לפטר כ-20 אחוז מהעובדים במטה בניו יורק. הקהילות היהודיות נדרשות כעת ליצירתיות ולחשיבה מחדש על המבנה הארגוני שלהן, שלעיתים מסורבלות ועתיקות – ואת זה בדיוק עושה ג'ייקובס.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
התנועה הרפורמית בארה"ב: הצטרפו לטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני
הרפורמים והחרדים כבשו את הקונגרס הציוני העולמי
הרפורמים והקונסרבטיבים לא הוזמנו לכינוס הארגונים היהודיים בבית הלבן
האם זה אפשרי? אם תשאלו את אנשי התנועה הקונסרבטיבית, לכאורה אין מצב לאיחוד שכזה. קל יותר לג'ייקובס להציע את ההצעה, כיוון שלתנועה הרפורמית אין עניין של פסיקת הלכה כפי שיש אצל הקונסרבטיבים. הקונסרבטיבים, לפחות בתפיסה ובהנהגה, הרבה יותר "שמרנים" מהרפורמים, ועל כן שמם בתרגום לעברית הוא "השמרנים". מאידך, הזרם הקונסרבטיבי הולך וקטן בשנים האחרונות, ואילו הזרם הגדול לפי המחקרים הינו הרפורמי וגם לו קשיים לא פשוטים בכלל.
משיחות עם אנשי התנועה הרפורמית עולה שבשישים השנים האחרונות ישנו דיבור על איחוד אפשרי בין שני הזרמים הגדולים ביותר; הרפורמים והקונסרבטיבים. מסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת יש בתוך התנועה הרפורמית לא מעט קולות שקראו לבניית מערך משותף של הזרמים הלא אורתודוקסיים, כאשר החלוקה היא 'מניינים עם מחיצה' מול 'מניינים בלי מחיצה'. בשנות ה-60 היה גל של 'ציוניזציה' ושל חזרה למסורתיות בתנועה הרפורמית, דבר שגרם לה להיות קרובה יותר לתנועה הקונסרבטיבית. במקביל, בקרב התנועה הקונסרבטיבית המגמה הייתה ללכת לכיוון ליברלי ורוחני יותר של מניינים קטנים, בשילוב מוזיקה ועוד. התנועה הקונסרבטיבית זזה שמאלה, והתנועה הרפורמית זזה ימינה.
גורמים בתנועה הרפורמית מספרים ש הקריאה לאיחוד תמיד הגיעה מהצד הרפורמי, וזה כאמור, מאוד הגיוני וקל יותר עבורם לדרוש דבר כזה, כיוון שאין להם את עקרונות ההלכה שמונעים מהלך שכזה.
בשנות ה-80 הסיכוי לאיחוד בין התנועות נסוג. בתנועה הרפורמית החליטו להכיר ביהדות על פי אב, ולא רק על פי האם. אגב, בתנועה הרפורמית בישראל עדיין מכירים ביהדות על פי מוצאה של האם – בניגוד לתנועה בארה"ב.
בשנים האחרונות בתנועה הקונסרבטיבית נושבות רוחות של ליברליזם שמזכירות את אלה בתנועה הרפורמית. הבדיחה אומרת שהתנועה הקונסרבטיבית מאמצת רפורמות באיחור של עשור אחרי שאלה קרו בתנועה הרפורמית. התנועה הקונסרבטיבית מאפשרת בתקופה האחרונה, למשל, לבעלי נטייה הומוסקסואלית לשמש כרבנים, כעשור אחרי שקיבלו את ההחלטה בתנועה הרפורמית. אחד הנושאים החמים בתנועה הקונסרבטיבית בימים אלה, במיוחד אצל הרבנים, הוא העיסוק בנישואי תערובת, והאם לאפשר לרבנים להשיא בין שני בני זוג שאחד מהם איננו יהודי. בתנועה הרפורמית זה כבר קורה, אך אצל הקונסרבטיבים יש אינסוף זוגות כאלה בבתי הכנסת, אך התנועה לא מאפשרת לרבנים ולרבות להשיא אותם. מאידך, חלק מאותם רבנים שעודדו לאפשר נישואים שכאלה, פרשו מהתנועה.
הסידור הרפורמי, 'משכן תפילה' הינו הרבה יותר מסורתי ממה שהיו סידורים רפורמיים בעבר, וגם בזרם הזה ישנם מנהיגים רבים, כגון ג'ייקובס בעצמו, שמבקשים להחזיר את העברית ואת הטקסטים מהמקורות למרכז הבמה. באותה נשימה, הסידור הקונסרבטיבי הפך להיות פרוגרסיבי יותר – כך שהשטח, לכאורה, בשל לאיחוד כלשהו.
האיחוד שג'ייקובס מציע לא חייב להיות "תיאולוגי" או "דתי" בהגדרה, אלא אפילו כלכלי-ארגוני. כמות המוסדות להכשרת רבנים שאינם אורתודוקסיים הוא מאוד גדול בארה"ב: לכל אחד מהזרמים יש מוסדות להשכלה גבוהה ולהסמכת רבנים כגון "היברו יוניון קולג'" לו ארבעה מרכזים, JTS הקונסרבטיבי, ועוד מוסדות נוספים ברחבי ארה"ב – המשרתים כ-150 פרחי רבנות שאיננה אורתודוקסית. הנדל"ן בלבד של כל הגופים האלה שווה הרבה מאוד כסף. תוסיפו לכך את כוח האדם, ואת המשאבים האינסופיים המושקעים שם – ותבינו שיש כאן הרבה כסף – שיכול להיחסך. הכוח שיש לבית מדרש עם 150 סטודנטים הלומדים יחד, מאשר בתי מדרש קטנים עם מספר מצומצם של לומדים בכל מוסד.
הציבור האורתודוקסי המודרני הליברלי או ה'שיוויוני', אף הוא מתקרב לקונסרבטיבי, וישנו קהל שלם המוגדר "קונסרב-דוקס" – שילוב של קונסרבטיבי ואורתודוקסי. אם אלה בתנועה הקונסרבטיבית הנוטים לאורתודוקסיה יפרשו מהתנועה, האיחוד עם התנועה הרפורמית יכול להיות קל יותר – אך כעת קשה לדמיין איחוד שכזה.
ולמרות הכל, מסתבר שבשטח, בשקט בשקט, איחודים כאלה כבר מתרחשים: בין אם מדובר בבתי ספר יהודיים משלימים, בהם פועלים רבנים רפורמים וקונסרבטיבים כאחד, יחד עם בתי כנסת שמשכירים חלל למניין של קהילה מזרם אחר – הציבור והמציאות כבר הפכו את החיבורים האלה למשהו לרלוונטיים.
אז עוד אין איחוד בין הזרמים, אך בעולם שאחרי הקורונה, אין לדעת מה יקרה, וללא ספק זו אפשרות שהקברניטים יצטרכו לשקול.
