חקירת המעורבות הרוסית בבחירות הנשיאותיות של 2016 חוזרת, ובגדול. אבל הפעם, האצבע המאשימה לא מופנית כלפי הנשיא דונלד טראמפ, אלא כלפי קודמו, האדם שככל הנראה פעל מאחורי הקלעים כדי לוודא שהמועמד הרפובליקני דאז יסתבך בכמה שיותר צרות משפטיות: ברק אובמה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם עידן טראמפ באמת הביא את "קץ הדמוקרטיה"?
– מלחמה ושלום: טראמפ ואובמה הוכיחו שאין אוטופיה מושלמת
– דו"ח פלסטיני: כ- 70 אחוז מהפליטים כלל לא חיים במחנות פליטים
אבל מדוע הפרשה הזו חזרה לכותרות עכשיו? איך בכלל התחילה חקירת המעורבות הרוסית? ומה הקשר לאובמה? את כל אלה ננסה להסביר כאן בהתבסס על דיווחים של הניו-יורק טיימס ומקורות עיתונאיים אחרים, וכן העבודה המצוינת בנושא שעשה התובע הפדראלי לשעבר אנדרו מקרתי.
הרקע
לא בטוח מתי בדיוק התחילו ב-FBI לחקור קשרים אסורים לכאורה בין הקמפיין של דונלד טראמפ לממשל הרוסי. אם בהתחלה דיווחים כיוונו לאמצע-סוף 2016, הרי שישנן ראיות לכך שכבר ב-2015 החלו להאזין לשיחות של מקורבי טראמפ, כשעוד נחשב לבדיחה בפריימריז הרפובליקניים והקמפיין שלו בקושי התחיל. מה שכן ידוע בשלב הזה, בהתבסס על הדו"ח שפרסם בשנה שעברה החוקר המיוחד רוברט מולר וכן על עדויות של גורמים שונים, זה שהחקירה נסמכה על בסיס רעוע. גם אם נמצאו כאלה שהוכח בסופו של דבר שהיו מעורבים עם גורמים זרים.
הסיבה הרשמית לפתיחת החקירה הייתה קשרים לא-ראויים לכאורה בין עובד בקמפיין – ג'ורג' פפדפלוס, לגורמים רוסיים. על פי החשד, פפדפלוס פנה אליהם במטרה להשיג מידע מפליל על יריביו של טראמפ, תוך עבירה על החוק. אולם, על פי דיווחים שונים (שהוכחשו רשמית על ידי ה-FBI), גורם מרכזי בהחלטה לחקור את הקמפיין היה דו"ח שכתב המרגל לשעבר כריסטופר סטיל, בו הואשם טראמפ בהתנהגות בעייתית בלשון המעטה ובקשרים אסורים עם הממשל הרוסי. הבעיה: סטיל חיבר את הדו"ח כחלק ממאמץ של הקמפיין הנשיאותי של הילארי קלינטון למצוא מידע מפליל על טראמפ. כפי שהוכח בבירור בשלב הזה, סטיל לא כתב את הדו"ח עם זיקה משפטית, והפרטים בו הוכחו כלא נכונים במספר מקרים. בכל זאת, ה-FBI וממשל אובמה ראו בו אישוש מסוים לחשד שהקמפיין של טראמפ מעורב איכשהו עם רוסיה.
כאן המקום לציין שסוכן ה-FBI שהיה אחראי על החקירה, פיטר סטרוק, הוכח בדיעבד כבעל אינטרס פוליטי מובהק. מסרונים ששלח לליסה פייג' – עמיתה ב-FBI איתה ניהל רומן – הראו שסטרוק התייחס ברצינות למשימה למנוע מטראמפ להגיע לנשיאות. בעקבות התנהלותו הבעייתית, הוא ופייג' פוטרו.
אז מה הקשר לממשל אובמה? ובכן, כפי שדווח כבר ב-2017 בניו-יורק טיימס, אובמה ויועציו היו המנוע העיקרי מאחורי החקירה הזו. יותר מכל מסמך או שיחת טלפון, היה זה הצוות שאייש את הבית הלבן שהפעיל לחצים על שירותי הביון לחקור לעומק את הקמפיין של טראמפ – וכך היה. (זו כמובן ממש לא הייתה הפעם היחידה שהבית הלבן של אובמה הפעיל לחצים על יריבים פוליטיים בעזרת חקירות פליליות – עוד על כך בהמשך). מי שסומן כמטרה מוקדם בסיפור הזה היה מקורב לשעבר ואויב נוכחי של אובמה: מייקל פלין.
האדם שבאמצע
לאחר שדונלד טראמפ הפתיע את העולם וניצח בבחירות הנשיאותיות בנובמבר 2016, הוא פרסם סדרה של מינויים לתפקידים שונים בממשל שלו. הגנרל בדימוס מייקל פלין, שעבד עם טראמפ בחודשים שקדמו לכך, מונה ליועץ לביטחון לאומי. הצעד הזה, ההגיוני בהינתן הרקע של פלין, היה אופייני לטראמפ, שכן הוא גם תפקד כאצבע בעין של אובמה.
פלין היה דמוקרט כל חייו, ובתפקידו האחרון בצבא שירת כמנהל סוכנות הביון של מחלקת ההגנה האמריקנית – מינוי עליו החליט ברק אובמה. אך ב-2014 פלין פוטר מתפקידו, ובתקופה שלאחר מכן, הטיח האשמות בממשל שבבית הלבן: ביקורת על הסכם הגרעין עם איראן, על הטיפול בדאעש, על הסכסוך עם אל-קאעידה ועל היחס לישראל. פלין הפך מבעל ברית לאויב מושבע.
ברק אובמה רצה בכל מאודו למנוע מפלין לקבל את התפקיד שהוצע לו, שהוא דיבר עם טראמפ – עוד אויב מושבע – וביקש במפורש שלא יעסיק אותו. טראמפ סירב.
כבר בשלב הזה, כך מתברר, ה-FBI החל לחקור את פלין. הסיבה: שיחת טלפון שניהל עם השגריר הרוסי דאז סרגיי קיסליאק ב-29 בדצמבר, מיד לאחר שממשל אובמה הכריז על עיצומים חדשים נגד רוסיה. דיווחים על החקירה החלו לצוץ בימים שלאחר מכן, ועד שטראמפ הושבע רשמית לנשיאות באמצע ינואר, היא הפכה לנושא מרכזי.
פלין הכחיש ששוחח עם קיסליאק על העיצומים, אך דיווח בתוך מאמר בוושינגטון פוסט – על בסיס הדלפה מהממשל – הראה אחרת. באותו מאמר נכתב כי ייתכן שפלין נחקר בשל הפרה של "חוק לוגן", חוק ארכאי מסוף המאה ה-18 לפיו אזרח אמריקני שמנהל מגעים עם ממשל זר המסוכסך עם ארה"ב מחויב להודיע על כך לממשל. הפעם האחרונה בה הוגש כתב אישום נגד אדם בגין הפרת חוק לוגן הייתה ב-1852. החוק נחשב לבדיחה בוושינגטון, שכן ישנם אינספור לוביסטים, אקטיביסטים ופוליטיקאים שמנהלים מגעים כאלה בכל יום.
מאחורי הקלעים: ב-5 בינואר 2017 נפגש הנשיא אובמה עם כמה בכירים בממשלתו כדי לדון בחקירת פלין. מעדויותיהם של נוכחים בפגישה, מסתבר שה-FBI דיווח ישירות לבית הלבן על התפתחויות בחקירה, ומצד הממשל הופעל לחץ רב על החוקרים להגיע להרשעה פלילית. הבעיה: לא היה תוכן פלילי בשיחה המדוברת. השניים אכן דיברו על העיצומים החדשים על רוסיה, אולם לא היה שום הסכם ביניהם. כאמור – בעיה.
אבל הלחץ המשיך. התקשורת געשה, האשמות כי טראמפ ניצח רק בזכות מעורבות רוסית – שפלין היה לכאורה אחד האחראים עליה – נשמעו בכל מקום. אבל הרשעה עוד לא הייתה, וגם לא סיבה טובה לכך.
ואז, ב-23 בינואר, ה-FBI עשה מעשה. על פי מידע שפורסם לאחרונה, החוקרים החליטו לפעול ללא תיאום עם הבית הלבן או משרד המשפטים, ויצרו קשר עם פלין. בחקירה טענו שזו רק שיחה, כשהם מאיימים על בנו של פלין ומונעים ממנו נוכחות של עורך דין. החוקרים החליטו שהם הולכים לפעול במטרה אחת – לגרום לפלין להגיד משהו מוטעה, ולתפוס אותו על מסירת מידע כוזב.
כך מתאר אנדרו מקרתי את שאירע באותו יום: "בכירי ה-FBI נפגשו במטה. ג'יימס קומי (ראש ה-FBI דאז, א"ש) אישר את התוכנית לפיה סטרוק והסוכן ג'ו פיינטקה יבקרו במשרדו של פלין… הרעיון היה להרגיע את פלין – לגרום לו להרגיש כאילו מדובר רק בשיחה בין חבר'ה ותיקים בתחום הביטחון לאומי, ולא חקירה פלילית; להרתיע את פלין מלשכור עורך דין; להוריד אותו מהרעיון של לערב את יועצי הבית הלבן או את התובע הכללי. רק פגישה מהירה כדי שיוכלו להרגיע את כל הרעש הרוסי הזה בתקשורת. לא ביג דיל".
השאר, כמו שאומר מקרתי, כבר היסטוריה.
התוכנית של ה-FBI, והלחצים בתקשורת, עשו את שלהם. למרות שטראמפ טען שהוא ממשיך לתמוך ביועץ שלו לביטחון לאומי, פלין התפוטר בפברואר. באפריל 2017, הפנטגון הכריז שהוא חוקר את פלין בגין קבלת כספים מממשלות זרות ללא האישורים הראויים. בדצמבר, הוא נפגש עם החוקר המיוחד רוברט מולר – שכזכור, ניהל אז את חקירת המעורבות הרוסית וכן את ניסיונותיו לכאורה של ממשל טראמפ להסתיר מידע – כדי להודות באשמה על מסירת מידע כוזב ל-FBI.
לפני חודשיים, החליט פלין למשוך את הודאתו. בעקבות מידע חדש שנחשף והוכחה שהחקירה אכן הייתה נגועה פוליטית, הכריז התובע הכללי הנוכחי, ויליאם בר, שהוא סוגר את החקירה נגד פלין, ואף מינה חוקר מיוחד שיבדוק את הפרטים. ככל הנראה יהיה פלין אדם חופשי, אולם קשה להאמין שהפרשה תזכה לסיקור נרחב. הסיבה לכך פשוטה: "אובמהגייט", כפי שטראמפ ועוזריו מכנים את האירועים שתוארו, נרקם בשיתוף פעולה רחב-הקף של התקשורת הכללית האמריקנית. אותה תקשורת שגם היום, ברובה הגדול, מסרבת לסקר את הגילויים החדשים, ואף מאשימה את בר ואחרים בפעולה ממניעים פוליטיים ולא משפטיים.
זו לא הפעם הראשונה שממשל אובמה נתפס משתמש בארגוני ביון כדי לפגוע ביריבים פוליטיים. כפי שתיאר דיוויד הרסיאני בנשיונל ריוויו, בתור ראש הרשות המבצעת, בין היתר הקליט אובמה שיחות של עיתונאי בפוקס ניוז , ריגל אחרי כתבים של AP וצוטט לשיחות של חברי קונגרס שתמכו בישראל והתנגדו להסכם הגרעין עם איראן.
למרות מאמצים עילאיים מצד התקשורת להציג את הבית הלבן בזמן אובמה כנטול רבב, רשימת הסקנדלים שהממשל היה מעורב בהם ארוכה מאוד. הפרשה הנוכחית, שפרטים חדשים ממנה מתפרסמים מדי יום, עלולה להתגלות בתור החמורה ביותר. עם זאת, יש לציין שבניגוד לאמירות שמשחרר הנשיא הנוכחי, אובמה לא עומד להיכנס לכלא, וגם לא צריך להיכנס לכלא, בגין הפרשות הללו. ברק אובמה אינו פושע, והוא לא הנשיא הראשון שפתח בחקירות נגד יריבים פוליטיים. יותר מכל, האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית כלפי התקשורת, שבמשך שמונה שנות כהונתו, וגם בשנים מאז עזב את החדר הסגלגל, עושה כל מאמץ כדי להסתיר, לטייח ולסלף כל שביב של מידע שעלול לפגום בדיוקן המפואר שהם עצמם ציירו.
