האמונה ברפואה ובמדע מבוססת על אמון. אולם כיום, במרוץ לדווח על התקדמויות מדעיות במאבק נגד נגיף הקורונה, האמון הזה מתערער.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרש"פ מונעת טיפול מחולי סרטן הזקוקים לטיפול בישראל
– אי אפשר לשלב נשים ביחידות חי"ר מובחרות
– אובדן האנונימיות של חרדֵי ניו־יורק
חברות פרטיות, ממשלות ומכוני מחקר עורכים מסיבות עיתונאים כדי לדווח על פריצות דרך אפשריות שאין לנו דרך לאמת. התוצאות תמיד חיוביות, אך הנתונים המלאים אינם זמינים מיד לחקירה ביקורתית. השיטה של פרסום מחקרים בהודעות לעיתונות פוגעת באמון בשיטות היסוד של המדע והרפואה, בזמן שאנו זקוקים לו יותר מכול.
חברת "מודרנה" טענה בשבוע שעבר שנמצאו תוצאות חיוביות בניסוי החיסון שלה, אך היא הודיעה זאת בלי לחשוף אף אחד מהנתונים העומדים בבסיס המחקר. ההודעה הוסיפה מיליארדי דולרים לשווי החברה, ומניותיה זינקו בכמעט 20 אחוז. אנליסטים רבים מאמינים שההכרזה תרמה לעלייה של כ־4 אחוזים במדד הדאו־ג'ונס.
ההודעה של מודרנה תיארה ניסוי בחיסון שלה, שהתבסס על שמונה משתתפים בריאים. הטענה הייתה שבכל שמונת האנשים, החיסון העלה את רמות הנוגדנים כך שהשתוו לרמות שנמדדו אצל דגימות אנשים שהחלימו מ־COVID-19, המחלה שגורם נגיף הקורונה.
מה אפשר ללמוד מההודעה? קשה לומר, מכיוון שאין לנו שום מושג מה היו רמות הנוגדנים הללו. באופן דומה עשוי מנכ"ל חברה ציבורית להכריז על דו"ח רווחים טוב בלי לספק נתונים כספיים תומכים. הרשות לניירות ערך לעולם לא הייתה מאפשרת דבר כזה.
יש שאלה לגיטימית לגבי המשמעות של הקביעה חסרת התימוכין של מודרנה. לפי המחקר המדעי והרפואי, חלק מהחולים שהחלימו הם בעלי נוגדנים מנטרלים מעטים עד לא קיימים בכלל. מחקרים מסוימים טוענים שהנוגדנים הללו עלולים לא להגן על בעלי חיים או בני אדם מפני הידבקות או הידבקות מחדש בנגיף הקורונה.
נראה שפרסום מחקרים דרך הודעות לעיתונות הוא הנוהג התקני בזמן האחרון. המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב הודיעו בחודש שעבר שהתרופה "רמדסיביר" עזרה במידה בינונית לחולי קורונה, וקיצרה את משך שהותם בבית החולים בכמה ימים. אבל האם זו הייתה האמת? עשרים יום לאחר ההכרזה עדיין לא פורסמו הנתונים התומכים. ללא הנתונים, שום רופא מטפל אינו יכול להיות בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון.
מאמר אחר שפורסם באותו יום מצא שאין לרמדסיביר השפעה ניתנת למדידה על הישרדותו של המטופל או על העומס הנגיפי בהפרשות האף והריאות. מה, אם כן, רופא מטפל אמור לעשות? ליישם הצעות חסרות תימוכין שפורסמו בהודעות לתקשורת או להתייחס למה שנכתב בדו"ח רפואי שפורסם בכתב עת מדעי מוביל? זו אינה שאלת סרק: הודעת המכונים הלאומיים לבריאות עוררה הסתערות בינלאומית על התרופה, שהמלאי שלה מוגבל.
סיפור דומה, אך מורכב יותר, קשור בחיסון שמפתח מכון ג'נר באוניברסיטת אוקספורד. זה התחיל בהצהרה פומבית על תוצאות חיוביות ממחקר מוקדם, הפעם בקופים, הרבה לפני פרסום נתונים כלשהם. מדען במכונים הלאומיים לבריאות שעבד על ניסוי החיסון באוקספורד התראיין לניו־יורק טיימס וטען שהטיפול הצליח.
אולם הנתונים שפורסמו בגרסה מוקדמת שבועיים ויותר לאחר פרסום הכותרות לא ממש תמכו בטענה. כל הקופים המחוסנים נדבקו כשנחשפו לנגיף. אף שהייתה ירידה מסוימת בעומס הנגיפי בריאות, לא הייתה ירידה בעומס בהפרשות האף. כך שהתברר שהחיסון לא מגן כלל מפני הנגיף, והרוב יסכימו שזה מה שקובע אם החיסון הצליח או לא. במקום לחסן, הוא רק הפחית את העומס הנגיפי הניתן לזיהוי בריאות בלבד.
לזכותו של מכון ג'נר ייאמר כי הוא אכן מזהיר את המבקרים באתר האינטרנט שלו מפני דיווחים כוזבים רבים על התקדמות הניסוי בחיסון שלו. עם זה, העובדה שמדען שעוסק בניסוי מתאר תוצאות ראשוניות באופן חיובי כל כך, בלי שפרסם את הנתונים המלאים, היא סיבה לדאגה.
כולנו מבינים את הצורך לשתף נתונים מדעיים ורפואיים במהירות האפשרית במהלך המשבר. אבל הכרזה בתקשורת בלבד אינה מספיקה. יש דרכים לשתף את הנתונים במהירות ובשקיפות: פרסום כתבי יד לפני סקירה או קבלה באתרים זמינים לציבור או עבודה עם כתבי עת כדי לאפשר צפייה מוקדמת. פרסום כזה מאפשר לרופאים ומדענים להסיק מסקנות משלהם, על סמך הראיות הקיימות.
גם התקשורת נושאת באחריות. לא מועיל לבקש ממומחים לחוות דעה על טענות שאינן מבוססות. רפואה ומדע אינם עניין של דעת הרוב; הם תלויים בעובדות הנתמכות בנתונים שקופים. זהו עמוד השדרה של הקִדמה המדעית ותקוותנו היחידה לשים קץ למגפה. איננו יכולים לוותר על הסטנדרטים שלנו כעת.
ויליאם הזלטיין הוא מרצה לשעבר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, ומייסד המחלקות למחקרי הסרטן והאיידס באוניברסיטה
