אצבע על הדופק
תכירו את "עיתון גדול" (Iton Gadol), אתר חדשות המדווח על ישראל והעולם היהודי מזווית דרום-אמריקנית, ובאנגלית. בדף הבית שלו היום יש אוסף ידיעות אופייני. אחת מדווחת על משלחת רבנים מישראל וארה"ב שהגיעו לארגנטינה במטרה לפקח על שחיטה כשרה למען האוכלוסייה המקומית ולצורך ייצוא. כניסת השוחטים הותרה במיוחד, על אף איסור הכניסה לזרים שהוטל כחלק מהמאבק במגפת הקורונה.
ידיעה שנייה עסקה בישיבת הממשלה בישראל, שבה דנו השרים ב"גל השני" של הקורונה. ידיעה שלישית ציינה 39 שנים להפצצת הכור העיראקי, ולצידה ידיעה על מתקפות בסוריה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אנטישמיות בדולר: אילהאן עומאר לא מתכוונת להתנצל
– יחסי ישראל והעולם הערבי במוקד העיתונות הבינלאומית
– התאומות הירושלמיות שהקסימו את אמריקה
האתר עוסק בידיעות על הקהילות היהודיות ברחבי אמריקה הלטינית, בעולם היהודי בכלל, בישראל, באנטישמיות ובנוסטלגיה הקשורה בנושאים הללו.
הטורקים פוגשים את שאיפת השלום באיחוד האמירויות
"יהודי 'ישראל הקטנה' באיחוד האמירויות פונים לטוויטר כדי לשקף את הקשרים הקרובים", כך נכתב באתר באנגלית של העיתון הטורקי YeniSafak. הידיעה מדווחת על הסרטון, שהופץ בשבוע שעבר וקיומו דווח בארץ, שהעלתה הקהילה בחשבון הטוויטר שלה, ובו מושמעת "תפילה לשלום המדינה" ו"תפילה לשלום חיילי צה"ל" בסגנון הקהילה המקומית של איחוד האמירויות ובהתאמה למדינה ולצבא הרלוונטיים.
Our blessings for the UAE
دعاء من أجل #الإمارات
Part 1 pic.twitter.com/JudlzkyEnr— Jewish Community of the UAE (@JewishUae) June 1, 2020
החזן מברך בתפילה את הוד מעלתו שייח' חליפה בין זאיד אאל נהיאן, ואת סגנו מוחמד בן ראשד אאל מכתום ועוד ועוד מנסיכי הכתר, על רקע תמונות אקזוטיות ויפות של בית כנסת, מדבר ועיר, דגל איחוד האמירויות, דיוקנאות הנסיכים למיניהם ועוד.
עכשיו כשהידיעה התפרסמה בטורקיה, הטורקים נחשפו לקמפיין האמירתי. אולי זה ייתן דוגמה לממשלה באנקרה כיצד לטפח קשר עם היהודים המקומיים ועם ישראל, במקום להידרדר במורד לעבר מדיניות העימות כפי שנהגה עד כה.
הצרפתים מצדיקים אנטישמיות
דיווחי החדשות על ישראל בעולם דובר הצרפתית עסקו בשבוע האחרון בהתקדמות הדיבור על סיפוח, בחשד ל"גל שני" של מגפת הקורונה, ובהריגתו השגויה של איאד אל-חאלק. כמו אצלנו. מה שהרגיז אותי, עם זאת, היה אזכור של ישראל בביקורת ספרות קצרה במגזין "לה מונד דיפלומטיק": תומס וסקובי כתב על שני ספרים שטוענים שישראל גורמת נזק ליהודי העולם כשהיא נאבקת להבהיר שמי שמתנגד לציונות, זכות ההגדרה העצמית של יהודים, הוא אנטישמי.
אחד הספרים,"יהודי צרפת, בין הרפובליקה לציונות", מאת העיתונאי שארל אנדרלין, קובע שיהדות צרפת הפכה ל"ציונות צרפת", ולכן היא מתנגדת לכל ביקורת על ישראל. מתוך הספר השני, "מדינת ישראל נגד היהודים" מאת העיתונאי הישראלי-צרפתי סילבן סיפל, איש שמאל קיצוני, מצטט וסקובי את המשפט הבא: "לא הפצת תמונות ההרג של צעירים פלסטינית מתדלקת את האנטישמיות, אלא ההריגות עצמן".
האם סיפל היה מעז לכתוב משפט כזה המצדיק שנאת ערבים בגלל הטרור הפלסטיני הרצחני? האם המגזין הצרפתי המכובד היה מעז לשבח כך ספר המתבטא באופן כזה? כשתוקפים יהודים, מתברר, זה בסדר.
האיטלקים שומעים על הקנאביס בערד
העיתונאית (וגם הפוליטיקאית) הישראלית-איטלקית שרון ניצה בישרה לאיטלקים בשבוע שעבר (3 ביוני) בעיתון "לה רפובליקה" על החדשות שפורסמו אצלנו שבוע לפני כן: בעיר הישראלית הקדומה בתל ערד התגלו רכיבי קנבאיס בני 2,700 שנה, בימי הבית הראשון. הכתבה, שכותרתה "תגלית בישראל: יהודים השתמשו בקנאביס לפני 2,700 שנה, במהלך טקסי פולחן", מבוססת בעיקר על הדיווחים מישראל בעניין, ועל הודעות לעיתונות.
ניצה מזכירה בכתבה שישראל מייצרת מריחואנה רפואית ("בניגוד לימים ההם, כשהקנאביס יובא בוודאי מן המזרח הרחוק"), שראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הוא מהמשקיעים בתחום, ושלדברי אורן ליבוביץ מ'התנועה למען לגליזציה של הקנאביס בישראל' אומר ש-19 מתוך 34 שרי הממשלה החדשה תומכים בלגליזציה.
