"לא ניתן למשוגע מאיסטנבול לחמוס את אוצרות הטבע של לוב". כך אמר לנו בשבוע שעבר בשיחה טלפונית סגן ראש ממשלת לוב עבד א־סלאם אל־באדרי, על נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. משוגע, צריך לומר, הוא אחד הכינויים העדינים שבהם השתמש אל־באדרי בשיחתנו. הוא איש נעים הליכות בדרך כלל, בעל נימוסים משובחים, ובסביבתו הקרובה הוא נחשב לא רק למבוגר האחראי אלא גם לאיש הנכון למשימות דיפלומטיות שהשתיקה יפה להן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדוד סם כוכב נופל: די לאמריקניזציה בישראל
– התוכנית לחינוך יהודי במדינות חבר העמים בסכנת סגירה
– מ-8200 ועד עמק הסיליקון – ישראל היא אומת הסטארט-אפ
בשנים האחרונות הזדמן לו לפגוש ישראלים, בהם גם איש צללים המעורב בעניינים בינלאומיים בלתי שגרתיים. אבל תמיד הוא הקפיד על פרופיל נמוך. הפעם המצב שונה. לוב נמצאת על צומת דרכים מסוכן. מה שיקרה בו עלול להבעיר את המזרח התיכון כולו. ישראל עלולה למצוא עצמה מעורבת לראשונה בסכסוך אזורי ונדרשת לקחת בו צד. בראש ובראשונה יתבעו ממנה לעשות זאת מדינות כמו יוון וקפריסין, שבשנים האחרונות ישראל רקמה עימן מערך בריתות כלכלי וגאו־אסטרטגי.
כעת, בריאיון ראשון מסוגו לעיתון ישראלי, סגן ראש ממשלת לוב מניח את הגינונים הדיפלומטיים בצד, ובמהלך מפתיע מזמין את ישראל להצטרף ליוזמה מדינית המתבשלת בהובלתה של יוון. המטרה: לאגד את מדינות מזרח הים התיכון בהסכם גבולות ימי, שישמש קונטרה להסכם השערורייתי שחתם ארדואן עם הממשלה האסלאמיסטית בלוב בנובמבר האחרון, ושבו ניכס לעצמו מחצית משטחו של הים התיכון. לא פחות.
ההסכם הזה עומד גם בשורש מרוץ החימוש שנפתח בחודשים האחרונים בין רוסיה לטורקיה, שמטרתו להשתלט על שדות הנפט והגז העשירים לחופי לוב. זה שנים שלוב מוכּרת כמדינה עתירת נפט, אולם שדות הגז שהתגלו במזרח הים התיכון לאורך העשור האחרון, המחישו עוד יותר את הפוטנציאל הטמון בה.
"לא נהפוך לעיראק או לסוריה שתיים. לממזרים הטורקים אין מה לחפש כאן. אנחנו לא קיצונים ולא טרוריסטים. אנחנו וישראל נמצאים באותו צד. יהיה טיפשי להתעלם מכך"
ימים קשים עוברים לאחרונה על הממשלה בבנגאזי. במאבק המתמשך עם הממשלה האסלאמיסטית שמושבה בטריפולי, ידה של בנגאזי על התחתונה. המצור שהטיל הגנרל חפתר על טריפולי התפוגג וכוחותיו נאלצו לסגת, תוך שהם מאבדים עוד ועוד שטחים ונכסים אסטרטגיים, בסיסים ושדות תעופה. סדרה של מפלות צבאיות הציבה סימן שאלה מהבהב על המשך כהונתו של המנהיג, הגנרל חליפה חפתר. זוהי נקודת השפל הנמוכה ביותר של בנגאזי במלחמת האזרחים שקורעת את לוב לגזרים.
חיבוק דב
לוב התפרקה זמן קצר לאחר מותו של נשיאה מועמר קדאפי. הוא היה דיקטטור לכל הדעות, אך השכיל להחזיק את לוב יחד. מאז חיסולו קרועה המדינה במלחמת אזרחים על רקע שבטי, דתי וכלכלי. שילוב רעיל במיוחד. בטריפולי הבירה יושבת ממשלה אסלאמיסטית עם זיקה ברורה לתנועת האחים המוסלמים ולמיליציות ג'יהאדיסטיות. בראש הממשלה עומד פאאז סאראג', נכד לסב ממוצא טורקי שהיגר במאה הקודמת ללוב. לסאראג' שפה משותפת ויחסים קרובים עם נשיא טורקיה ארדואן. מנגד, הממשלה היריבה בבנגאזי היא בעלת זיקה חילונית־מסורתית. בראשה עומד, או נכון יותר לומר עדיין עומד, הגנרל חליפה חפתר.
פטרוניו הגדולים של חפתר הם הרוסים, שמאז מותו של קדאפי חותרים להחזיר לעצמם את המיליארדים שאבדו להם עם התפרקות לוב. אבל מעבר לכסף יש להם מטרה אסטרטגית: להקים על חופי לוב בסיסים רוסיים, בדומה לטרטוס וחמיימים בסוריה, כדי שישלטו על האגף הדרומי של אירופה. סיוט מבחינת נאט"ו והאיחוד האירופי. חפתר, לצורך העניין, הוא האיש של הרוסים. אולם בין חפתר לרוסים אין אהבה גדולה מדי. הוא התגלה לפטרוניו בקרמלין כקליינט בלתי צפוי ועצמאי מדי.
בשנה שעברה הייתה לו שיחת טלפון עם הנשיא טראמפ, שהגדיר אותו כ"בחור טוב". אלא שהשיחה הזו הייתה פסגת הקריירה הדיפלומטית של חפתר, ומאז הוא רק הלך ואיבד גובה. לפני כשנה החליט חפתר, בניגוד לדעת פטרוניו הרוסים, שהדרך לניצחון עוברת בטריפולי הבירה והטיל עליה מצור מתמשך. בחודשים הראשונים הוא זכה להצלחה. הממשלה האסלאמיסטית נכנסה למשבר קיומי. זה היה השלב שבו עט ארדואן על סאראג' האסלאמיסט בהצעה שאי־אפשר לסרב לה: הסכם צבאי והסכם גבולות ימי משותף. בצוק העיתים חתם סאראג' על ההסכם עם ארדואן. לא עברו שישה חודשים וארדואן כבר היה בעיצומו של יישום ההסכם, שלכאורה יאפשר לטורקיה לקדוח במרחבי הים התיכון מקפריסין ועד לוב, כאילו יוון וכרתים אינן קיימות. יתרה מכך, ארדואן אף התבטא כי כדי להניח את צינור איסט־מד לייצוא גז מישראל לאירופה, תצטרך הממשלה בירושלים לבקש את אישורה של טורקיה. מה שנחשב לסוג של הזיה ניאו־עות'מאנית, החל לקרום עור וגידים.
בשבועות האחרונים יצאה לדרכה רכבת אווירית של ציוד צבאי, נשק ותחמושת מטורקיה לטריפולי. במקביל נחתו בשטח כוחות צבא ויועצים טורקיים. את שורות הלוחמים מילא ארדואן במשלוח של אלפי ג'יהאדיסטים מסוריה, ששוגרו להילחם בלוב עם הבטחות למשכורות עתק ואזרחות טורקית. התוצאה לא איחרה לבוא. המצב בשטח התהפך, וצבאו של חפתר החל לאבד גובה. תחילה הוא נסוג מפאתי טריפולי, ואז החלה שרשרת תבוסות.
לפני שבועיים הבינו הרוסים שבן חסותם במצב קריטי, ושלחו ללוב 14 מטוסי קרב. הם עדיין לא ירו ירייה אחת. חפתר נאלץ בינתיים להסכים להפסקת אש שכפו עליו פטרוניו, אך האסלאמיסטים השיבו בשלילה. פניהם כעת לניצחון, או כך לפחות הם בטוחים. אך אם וכאשר ייפתח הקרב על חופי לוב, בגיבוי רוסי, המטוסים ששלח הקרמלין אמורים להבטיח שחוץ מגז ונפט יקבלו הרוסים גישה למה שיהפוך בעתיד לבסיסים צבאיים שישלטו על האגף הדרומי של אירופה.
כפי שזה נראה עכשיו, לוב חולקה בפועל בין אזור השפעה טורקי לאזור השפעה רוסי. וזו גם הנקודה שבה סגן ראש ממשלת לוב, סלאם אל־באדרי, מחליט לפנות לישראל מעל ראשיהם של פטרוניו הרוסים. מה גורם לו לעשות זאת? ככל הנראה העובדה שבשבוע הבא ינחת פה נשיא יוון לשיחות עם ראש הממשלה נתניהו. חוץ מדיבורים על חידוש הטיסות לאתונה לאחר הפסקתן בימי הקורונה, על סדר היום יעמדו ארדואן והסכם הגבולות הימי השערורייתי שלו עם לוב, שהכניס רוח תזזית בים התיכון.
ידיים טורקיות, כסף קטארי
מה שלומך, אני פותחת, איך המצב אצלכם בבית. "לא טוב", הוא אומר. "אנחנו נלחמים גם במיליציות האסלאמיסטיות של הממשלה בטריפולי וגם בטורקיה. הקרבות העיקריים מתרכזים כרגע באזור מיסראתה. המצב רע, אבל אין פאניקה. אין גם עליות מחירים בינתיים. אלפים התנדבו להילחם. אני מקווה שבקרוב נתגבש ונשיב לחימה. לא נהפוך לעיראק או לסוריה מספר שתיים. לממזרים הטורקים אין מה לחפש כאן. אנחנו לא קיצונים ולא טרוריסטים. עלינו אי־אפשר יהיה להשליט את השיטות שהם ייבאו מפקיסטן ומאפגניסטן".
מה הטורקים מחפשים בלוב, אני שואלת. "להשתלט על אוצרות הגז והנפט של לוב", הוא עונה. "זו כלכלה אימפריאליסטית, ובדמיונו של ארדואן זו זכותה של האימפריה לנכס לעצמה שטחים שבהם שלטה בתקופה העות'מאנית. לשיטתו, הים התיכון כולו שלו. וזה משתלם. הם כבר קיבלו ארבעה מיליארד דולר מהקטארים המושחתים כדי לייצב את הלירה הטורקית. זו דרכם של הקטארים להשתלט על לוב, על ידי הפעלת הטורקים. ומה הטורקים עושים בכסף? שוכרים בסוריה אלפי ג'יהאדיסטים טרוריסטים ומייצאים אותם ללוב. ארדואן זה הידיים, הראש זה הקטארים. הם מממנים את הכול. גם את חמאס הם מממנים. אם יש לי מסר לארדואן, אני אומר לו: אתה לא מוסלמי, מוסלמי לא נוהג כך. מוסלמי לא הורג מוסלמי. לא הורג נקודה".
אבל המצב שבו אתם נתונים כרגע הוא דייסה שבישלתם לעצמכם. המצור חסר התוחלת על טריפולי הוא שהביא אתכם כרגע לשפל הגדול בתולדותיכם.
אל־באדרי איננו מתחמק. "נכון, אנחנו כרגע בנסיגה, היינו חייבים לסגת. זה הציל הרבה מאוד חיים. וכן, המצור על טריפולי היה טעות. אני אומר זאת בבירור. במשך שנה אמרו לנו אל תתקיפו, והמשכנו להתקיף. ואז הגיעו הטורקים עם הרחפנים שלהם, ואנחנו נתפסנו בלתי מוכנים. אבל עם הציוד המודרני הנכון, נוכל להתמודד".
אתם נכנסתם לפינה גם כי מי שתומך בכם, הפטרונים שלכם, הם הרוסים. והם לא ממש נחמדים.
"אומר לך בכנות, לא היו לנו הרבה ברירות, גם אם רצינו. בתקופתו של אובמה לא היה עם מי לדבר, אין דרך לומר זאת בצורה עדינה. הממשל האמריקני תמך אז באחים המוסלמים. אחריו הגיע טראמפ, והוא היה בסדר גמור. אבל אז משהו קרה, לא ברור מה. אולי הכספים שהקטארים שפכו על יחסי ציבור בוושינגטון נגדנו עשו את העבודה. ועם הרוסים אנחנו רגילים לעבוד, עוד מהתקופה שקדאפי היה בשלטון. כל הציוד והנשק והחינוך הצבאי שהיינו מורגלים לו בלוב – הוא רוסי. הרוסים תמיד התעניינו במזרח לוב. עוד בוועידת יאלטה הרוסים דרשו את מזרח לוב, והאמריקנים אמרו אז לא. והם צדקו. גם היום האמריקנים יודעים שאם לרוסים יהיו בסיסים בסוריה ובמזרח לוב, לא תהיה להם דריסת רגל במזרח התיכון".
מה בעצם אתם מחפשים כרגע? בני ברית חדשים?
"מה שאנחנו רוצים זו מפה חדשה של זכויות כלכליות. הסכם של מדינות מזרח הים התיכון שיכלול את מזרח לוב, יוון, קפריסין, מצרים, ישראל ולבנון. הסכם שיהווה קונטרה להסכם השערורייתי של ארדואן. הסכם שייתן ליוון, לכרתים ולכל המדינות את זכויותיהן המלאות. אין לי אשליות. זה הולך להיות קרב משפטי, אבל אנחנו נזכה. לא רק כי ההסכם של ארדואן הזוי, אלא שאין סיכוי שהוא יאושרר אפילו בפרלמנט הלובי. זו הסיבה שראש הממשלה בטריפולי מעולם לא כינס את הפרלמנט לאשרר אותו. אנחנו וישראל נמצאים באותו צד. יהיה טיפשי מצידנו להתעלם מכך".
וזה מה שמביא אותך לפנות לישראל?
"כן, אנו פונים לכולם. לקהילה הבינלאומית, לכל מי שהוא בעל עניין, וזה כולל כמובן את ישראל שיש לה אינטרסים כבירים בים התיכון. כפי שמצבנו נראה כרגע, אנחנו כמעט כמו שתי מדינות. מזרח לוב ומערבה. ייתכן שבהמשך זה מה שיהיה. סידור פדרלי בין שתי מדינות".
ובינתיים, למה אתה מצפה מהרוסים?
"שיעזרו לנו להיפטר מהטורקים. עזרה צבאית זה דבר אחר. אנחנו רוצים להיות ידידים, לחיות בשלום, להגן על עצמנו, אבל לא מעוניינים לנהל את לוב בקונספט רוסי. אנחנו רוצים את כל הזרים בחוץ. כולם טוענים שיש פה כוחות רוסיים, זה פשוט לא נכון. יש בעיקר יועצים ומאמנים. מי שהביא לפה כוחות זרים, הם לא אנחנו אלא האסלאמיסטים בטריפולי".
יש לך מסר לישראל, לראש הממשלה נתניהו?
"כן. אנחנו מקווים שתעמוד לצידנו. מעולם לא היינו וגם לא נהיה אויבים. רק הנסיבות הן שעד עכשיו הפרידו בינינו. אני מאמין בפתרון שתי המדינות, ויש לנו אויב משותף".
הטורקים?
"חלילה, העם הטורקי הוא ידיד. ארדואן הוא האויב, ולא נרשה למשוגע מאיסטנבול להכתיב לנו את החלום המטורף שלו".
איך אתה רואה את העתיד?
"מזרח לוב היא מדינה גדולה עם גבולות מאתגרים מול מצרים, סודאן וצ'אד. יש לנו עתודות גז ונפט אדירות, יש לנו היסטוריה ארוכה. מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שהשם ההיסטורי שלנו הוא קירנאיקה. לאורך שנים היינו מדינת מקלט שבני כל הדתות מצאו בה חופש וביטחון. אנחנו שונים משאר מדינות האזור בכך שיש לנו זיקה היסטורית ליוון, לאירופה, לאפריקה, למדינות ערב. יש לנו היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה עם הקהילה היהודית ועם עם ישראל. אנחנו קוראים לכל הזרים לעזוב, ולחברות האמריקניות שהקימו את תעשיית הנפט בלוב לחזור".
אל־באדרי לוקח סיכון משמעותי בהסכמתו להתראיין לעיתון ישראלי. כאמור, העיתוי ברור. בשבוע הבא יגיע לכאן נשיא יוון, ובשבוע שאחר כך נשיא קפריסין. ישראל תצטרך לתת תשובות לבנות בריתה. קל ופשוט זה לא יהיה.
