היה או לא היה? חיזבאללה ניסה בשבוע שעבר לשחק עם תפיסת המציאות הישראלית. האם הוא הצליח? זו כבר שאלה של פרשנות. אבל עם התודעה בצד שלו, הלבנוני, חיזבאללה לא יכול לשחק יותר מדי. המציאות שם קשה, אפילו אכזרית. לבנון נתונה במשבר מהגרועים בתולדותיה, ולא נגזים אם נאמר שהוא משבר קיומי. לא פחות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הלוואי שנדע להתנער מהפלגנות ולקחת אחריות
– השד הרדום של ימי ההתנתקות ממשיך לאיים גם היום
– מי עדיין חושב שתיתכן החלת ריבונות בקרוב?
בביירות, "פריז של המזרח התיכון", אין חשמל. ישיבת ממשלת לבנון לפני שבועיים נערכה לאור נרות. הווילות המפוארות בהרי השוף, שעשירי מדינות המפרץ נהגו להגיע אליהן בשיא הקיץ, סגורות ומסוגרות. הם מעדיפים היום את גבעות בוסניה הירוקות. אין מוזיקה, אין חגיגות. אין חפלות. רק גנרטורים, שזמזומם הטורדני מנקר כמו יתוש באוזן ומזכיר ללבנונים שפעם היה פה שמח.
בתודעת חיזבאללה, ביצוע פיגוע נקמה ערב חג הקורבן הוא דרך סמלית ראויה לפתוח את השנה המוסלמית החדשה; להוכיח שעל אף הביקורת הקטלנית על כך שהארגון לקח את לבנון כבת ערובה, הוא שומר על אמינות. על משוואת ההרתעה. על ההבטחה שהארגון ינקום את מותו של כל איש חיזבאללה.
אבל בדאחייה יודעים היטב שהקיץ הלבנונים ממש לא נמצאים במצב הרוח המתאים לרדת למרתפים. הם לא רוצים לשמוע את פיצוצי הארטילריה של צה"ל. הם רוצים שקט. מייחלים לחגוג את חג הקורבן באווירת התחדשות, בתקווה לזמנים קלים יותר. חג הקורבן הוא זמן להתכנסויות משפחתיות, לבגדים חדשים ולדברי מתיקה. רבים מאוד מתקשים השנה לחגוג את החג כהלכתו: הלירה הלבנונית איבדה כבר יותר משני שלישים מערכה. יוקר המחיה זינק בחודשים האחרונים, ומחירי הבשר צמחו פי שלושה.
בראשית השבוע שעבר התברר ללבנונים שגם הקורונה בנסיקה בארצם. הממשלה סגרה את בתי התפילה, בתי הקולנוע והמועדונים, וביטלה אירועי תרבות וספורט. בדאחיה יודעים שהביקורת על חיזבאללה בשל הידרדרות לבנון היא אדירה. אולי לא נכון למתוח את החבל יותר מדי. מאידך, אולי זה הזמן להפגין נחישות; להוכיח שגם תחת ביקורת אדירה, הארגון לא נסוג מעמדותיו. אולי מתוך ההתלבטות הפנימית הזו נולד השבוע החיבור המטורלל בין דברי סגנו של נסראללה, שאמר שמשוואת ההרתעה מול ישראל לא השתנתה, ובין ההודעה המוזרה של חיזבאללה ש"תגובתנו על הרג הפעיל בסוריה טרם הגיעה". זה כנראה מה שקורה כשתשעה באב וחג הקורבן מתלכדים בשיא חום יולי־אוגוסט.
טפילים בגוף המדינה
לא רק לבנון נתונה במשבר עמוק, אלא האזור כולו, ובמיוחד סוריה ועיראק. בסקירה כלכלית שפרסם השבוע מרכז משה דיין באוניברסיטת תל־אביב הוצע לשוב להסתכל על שלוש המדינות הללו יחד, כמכלול: בשלושתן הכלכלה, הפוליטיקה והעתיד ממושכנים לטהרן. תהליך ההתפרקות הפנימי והאזורי רק צפוי להימשך; לבנון ניצבת על פי תהום, ולישראל יש סיבות טובות לדאגה.
במבט כולל, למשבר הלבנוני יש סיבות חיצוניות ופנימיות. אבל בליבת המשבר נמצאים קשרי ההון־שלטון הממאירים בין הצמרת העסקית, במיוחד הבנקים, ובין הממשלה.
שורשי המצב בהסכם טאיף, שהביא אמנם לסיומה של מלחמת האזרחים בלבנון אבל גם שימר את האינטרסים של האליטות הכלכליות הלבנוניות. בשלושת העשורים שחלפו מאז חתימת ההסכם, נעשתה הפוליטיקה הלבנונית שם נרדף לשחיתות וסיאוב. החוב הממשלתי הלך ותפח וממדי העוני זינקו, מה שיצר את הקרקע לצמיחתו של ארגון חיזבאללה כחלופה הפוליטית והחברתית.
ללבנון היו כל המשאבים להיות מדינה עצמאית ועשירה. זרם בלתי פוסק של הפקדות כספים מן התפוצה הלבנונית ומתושבי מדינות המפרץ העשירים עורר את התחושה שהכול בסדר. אבל זו הייתה טעות אופטית. אחרי הזמנים הטובים באו זמנים קשים. בד בבד גדלו עוצמתו והשפעתו של חיזבאללה, שעם הזמן הפך להיות חלק בלתי נפרד מהזירה הפוליטית ומהממשלה.
הלפיתה האיראנית רק הלכה וגברה במדינה שהייתה בעבר הליברלית ביותר במזרח התיכון. לבנון מעולם לא התגברה על נזקי מלחמת לבנון השנייה, והעשור החולף היה קשה במיוחד. עם פרוץ המלחמה בסוריה הגיע ללבנון גל ענק של פליטים, שהממשלה מתקשה להתמודד עמו.
אמנם בראשית המלחמה נהנו הבנקים בלבנון מגל של פתיחת חשבונות סוריים והעברות הון מסוריה ללבנון. ההמשך היה זוהר הרבה פחות, ואז גם החליט הממשל האמריקני לייבש את מקורות המימון של חיזבאללה. האמריקנים "התלבשו" חזק על הקשר בין חיזבאללה לבנקים הלבנונים: נגיד הבנק המרכזי בלבנון נאלץ לשתף פעולה וסגר קרנות, חשבונות ואפילו בנקים שלמים.
אבל נוצרה בעיה חדשה. מעבר למארג הפיננסי הסבוך, חלק ניכר מכספי חיזבאללה נמצא מחוץ למערכת הבנקים הלבנונית. וכך התרחש מצב אבסורדי: ככל שגוברים ממדי המשבר בלבנון, יכול הארגון – כמו טפיל שהשתלט על גוף הפונדקאי – להשתלט על עוד ועוד נכסים ולחזק את כוחו מבפנים, בעוד לבנון הולכת ומתפוררת.
השאלה העולה היא לאן תיטה הכף: האם לצד של איראן, פטרונית חיזבאללה, או לצד תושבי לבנון, הנאבקים על מעט הריבונות שעוד נותרה.
תיק הבריאות והאנרגיה
הלבנונים אינם עיוורים. הביקורת הציבורית על חיזבאללה עצומה. הם רואים את התהום הפעורה ומבינים שלבנון לא תוכל למשוך עצמה בשערות ראשה כדי להינצל. היא זקוקה לעזרה מבחוץ. הצעותיו של חסן נסראללה בשבועות האחרונים לדחות את הסיוע המערבי מארה"ב או מקרן המטבע הבינלאומית, לטובת הסתמכות על השקעות סיניות ונפט איראני, לא ממש זכו להצלחה. קריאתו של המזכ"ל לג'יהאד חקלאי ותעשייתי, נענתה בקיתונות של לעג. הדי־אן־איי הלבנוני לא תואם את ההצעות האלו. בימיה היפים הפנתה לבנון את פניה למערב, אבל כל עוד חיזבאללה מנהל אותה אין שום סיכוי שהקהילה הבינלאומית תושיט ללבנון יד. ארה"ב, צרפת ומדינות המפרץ לא ייתנו דולר אחד לחיזבאללה.
חג הקורבן השבוע רק ממחיש את חומרת המצב. חיזבאללה מחזיק בתיק הבריאות בממשלת לבנון, ונחשב לאחראי לאובדן השליטה גם במלחמה בקורונה. בבתי החולים כבר אין מיזוג אוויר כי אין חשמל, ובקרוב מאוד גם הטיפולים הנחוצים ביותר, כמו דיאליזה וכימותרפיה, יעמדו בסימן שאלה. בתנאים אלו, מפתה למדי לחמם את גבול הצפון בניסיון לברוח מן המציאות הפנימית הקשה.
אבל יש גם אפשרות נוספת. כשחודשי החורף יקרבו המשבר ילך ויחריף, ויגדל הפיתוי לרכוש נפט זול ובשפע מאיראן. המשמעות היא שממשלת לבנון עלולה להפר את הסנקציות על איראן. כדי להימנע מכך, הנפט יצטרך להגיע תחילה לנמלי סוריה ומשם לעבור במכליות ללבנון, זה אפשרי טכנית, ועדיין יציב את ממשלת לבנון בעימות חזיתי עם ארה"ב. בפועל זה אומר שאם המצב הנוכחי יימשך, חיזבאללה ישתלט על מעברי הגבול בין סוריה ללבנון.
תהליך כזה לא יתרחש אלא לאט ובהיחבא. מעט־מעט נוכל לראות הברחות של נפט איראני, שיזרום ללבנון דרך סוריה. מכלית ועוד מכלית, שיהפכו עם הזמן לחלק בלתי נפרד מן המצב. בשביל המשטר בדמשק זה יהיה פתח הצלה אדיר, שיחזק את מעמדו וימלא את כיסיו הריקים.
כמו בתחומים רבים אחרים בכל רחבי הגלובוס, שום דבר לא צפוי להשתנות לפני הבחירות בארה"ב בנובמבר. בינתיים חיזבאללה ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מן הממשלה הלבנונית. לבנון רחוקה כפסע מלהיות מדינה כושלת. בתנאים האלו, רק לחץ מן הרחוב יכול לשנות חלקית את המצב.
אם אכן תהיה התעוררות ציבורית פוליטית, לחיזבאללה יהיה אינטרס ממשי להראות גמישות ולהוכיח שהוא לא רק עושה דברה של איראן. אם לא, דרך הנפט האיראני הזול עלולה להיות האפשרות המנצחת. הימים והשבועות הקרובים יראו לאן נושבת הרוח.
