חזונו האירופי של עמנואל מקרון אינו מתוחם בגבולות, מסורות ותרבויות – אבל המאמץ שלו לעצב מחדש את הסדר הפוליטי ביבשת נמצא במסלול התנגשות עם המציאות. הנשיא בן הארבעים, שניצח בבחירות בצרפת עם תנועה שבנה מאפס בתוך שנה, זורע את הזרעים למערכת פוליטית א־מפלגתית באיחוד האירופי. בשנה הבאה ייערכו הבחירות לפרלמנט האירופי, ומקרון רואה בהן הזדמנות לפתוח עידן חדש של ממשל פאן־אירופי שישבור את הפילוג הפוליטי המסורתי.
מקרון, שלעיתים קרובות מושווה לנפוליאון בונפרטה של ראשית המאה ה־19, משיק את מהלכיו בזמן שהמדינות החזקות ביותר באירופה שוקלות דרכים להגברת האינטגרציה ביבשת על רקע צמיחה כלכלית כללית ומומנטום פוליטי. אבל במסדרונות השררה של האיחוד האירופי האסטרטגיה של מקרון נתקלת בפקפוק, ואין לו תוכנית ברורה לניווט בין המערכות הפוליטיות ביבשת, העוינות זו את זו לעיתים קרובות.
"הבנייה מחדש של הפוליטיקה כבר החלה", אומר פייר אלכסנדר אנגלד (31), ראש כוח המשימה האירופי במפלגת 'קדימה!' של מקרון. "קבוצות פוליטיות חלוקות בשאלה מה הן רוצות בשביל אירופה וממנה", הוא מסביר בריאיון במהלך נסיעה ברכבת בין פריז לבריסל. "השאיפה שלנו היא להציב רגל בכמה מדינות, וליצור שאיפה אירופית לרפורמה".
מקרון הוציא לדרך קמפיין בן 15 חודשים שנועד לקנות לו תמיכה לפני הבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2019. זהו עמוד תווך מרכזי בתוכניתו לגרום לאירופה לעבוד למען המצביעים ולחסום את הפופוליסטים המתנגדים לאיחוד, שהצליחו לקדם את הברקזיט ומעוניינים להביא להתפוררות הגוש. מקרון אינו מבקש להקים מחדש את מפלגתו בארצות אחרות, אלא מחפש בעלי ברית ותומכים שיעוררו תנועות שטח עממיות אצל השכנות.
נשיא צרפת מעוניין לדון ברעיון של פוליטיקה פאן־אירופית עם מנהיגים אחרים באיחוד האירופי, במפגש פסגה שייערך היום בבריסל, ויכלול את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שמפלגתה מצדדת בדמוקרטים־נוצרים באיחוד, ואת ראש ממשלת איטליה פאולו ג'נטילוני, התומך בסוציאליסטים. אבל הן הדמוקרטים־נוצרים והן הסוציאליסטים, שני הגושים הגדולים ביותר בפרלמנט האירופי, אינם רוצים לשנות את המערכת, שתומכת בבסיס הכוח שלהם.
מוקדם יותר החודש שמר הפרלמנט על מרחק מיוזמה בתמיכת מקרון שקוראת להעברת כיסאותיהם הריקים של הנציגים הבריטים, שיצאו מהפרלמנט בעקבות הברקזיט, לפוליטיקאים פאן־אירופים. צעד כזה היה מעניק לתוכניתו דחיפה משמעותית.
על אף המשוכות המובנות, מקרון הוא הנשיא הצרפתי הראשון המתעניין בבית הנבחרים של 28 המדינות, ומבקש לנצל את כוחה של מכונת האיחוד האירופי למען יעדיו הפוליטיים. בעת ששליחיו עובדים על בסיס התמיכה, הוא עצמו לוחץ על המנהיגים להצטרף למהלכי הרפורמה שלו.
לדברי אנגלד, מקרון ממקד את מאמציו בפולין, ביוון, באירלנד, בסלובקיה ובמדינות הבלטיות. לטענתו, איטליה, לוקסמבורג, בלגיה וספרד הן בעלות ברית היסטוריות של צרפת, והן עשויות לעמוד לצידה גם כך, אך בינתיים פריז מתקשה לקנות תמיכה בגרמניה, בהולנד ובהונגריה. את המאמצים מובילים אנגלד, מקרון עצמו, ויושב ראש המפלגה כריסטוף קסטנר.
בינואר שכנע מקרון את ספרד, יוון, פורטוגל, מלטה וקפריסין לצדד ברעיונותיו לאיחוד מוניטרי אירופי הדוק יותר. יוזמתו תואמת את נאומו בספטמבר בסורבון שבפריז, אז טען בזכות שיתוף פעולה אירופי קרוב יותר בתחומי ההגנה, ההגירה ומדיניות האקלים, במטרה להניח את היסודות לאינטגרציה כלכלית רבה יותר בגוש האירו.
מפלגתו של מקרון מתכננת מצעד ברחבי אירופה יחד עם חברי המפלגה, שצפוי להימשך מעל חודש. בזמן שיעברו ב־25 מהמדינות החברות באיחוד – הולנד והונגריה עשויות לא להצטרף ליוזמה – הם יבקשו להעלות את המודעות לקבוצה הפוליטית, ולזרוע את זרעי השינוי הממשמש ובא.
אבל פרשנים ופוליטיקאים באיחוד האירופי לוקחים בעירבון מוגבל את תוכניתו של מקרון. רבים מהם מפקפקים בשאלה אם יוכל להצליח בתעלול יוצא הדופן שלו גם באירופה, כמו שעשה בצרפת, ולפרק את מערכת המפלגות המסורתית.
"הוא עשוי לרצות בסופן של מפלגות השמרנים והמפלגות הפוליטיות הגדולות האחרות, אבל למפלגות הללו יש בריתות עוצמתיות מאוד. אין להן עניין ללכת אחרי מקרון, ואין זה משנה כמה מפתים רעיונותיו", אומר פלוריאן וילרמן, מומחה למדע המדינה במכון אגמון רויאל ליחסים בינלאומיים בבריסל. "בנוסף למשוכות באיחוד, יהיה עליו לנהל קרב מאסף, מדינה אחר מדינה. אני להוט לראות מה הוא יעשה".
