המתקפות באפגניסטן מתוכננות כך שיפגעו בבודדים ולא יתפסו כותרות ברחבי העולם. במקום זאת, גל החיסולים ששוטף את המדינה נועד להפחיד ולהשתיק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החופים מוצפים בפלסטינים אבל בצה"ל לא יירו בילד בגלגל ים
– באוצר מעדיפים שתתייאשו וכספכם יישאר בקופה
– כיפות, תיקים ומסכות: יהודים בארה"ב התאהבו בקמפיין של ביידן
הקורבנות הם בעיקר אזרחים אפגנים ופקידי ממשל מהדרג הבינוני הפועלים למען השלום. הירצחם מחריד יותר מההתקפות הגדולות שהלכו ונפסקו מאז חתמו ארה"ב והטליבאן על הסכם רגיעה בפברואר, אומרים שם.
"רבים מאיתנו מאמינים שחיינו בסכנה. זה לא כמו בעבר", אמר עבדול פוואד שגיוואל, בן 30, פעיל חברתי בקאבול שהמנטור שלו, פרופסור ופקיד במשרד החינוך, נהרג לאחרונה בפעולת התנקשות מכוונת. לדבריו, הפחד בקאבול עמוק כל כך שפעילים רבים חוששים להשתתף בהלוויות ובקבורות לאחר שחבריהם ועמיתיהם נרצחו.
מרבית הפיגועים נותרו מיותמים מאחריות, כשבחלקם פרסם הטליבאן הצהרות פומביות המכחישות מעורבות. גורמי הביטחון האפגניים לעומת זאת אומרים שהם מאמינים כי חמושים עם קשרים לטליבאן הם האחראים.
"הטליבאן משמש כארגון הגג למתקפות אלה ומספק תשתית לטרור ברחבי אפגניסטן", אמר טריק אריאן, דובר משרד הפנים. בחודשים האחרונים, לדברי אריאן, הגבירה הקבוצה המיליטנטית התקפות כאלה כדי להשיג קלף מיקוח לקראת שיחות השלום הצפויות עם ממשלת אפגניסטן.
פעילי זכויות רבים באפגניסטן חוששים שככל שהשיחות הללו יתעכבו, כך אלימות מסוג הזה תגבר, ותפגע בכל הרווחים שהושגו בתחומי זכויות אדם, חירויות אזרחיות וחופש הביטוי מאז הדחת הטליבאן מקאבול בשנת 2001.
על פי משרד הפנים האפגני בחצי השנה האחרונה נרצחו 39 בני אדם בהתנקשות ממוקדת. הבאנו פה את סיפורם של שלושה מהם.
אור לסטודנטים
עבדול באקי אמין, בן 55, פקיד בכיר במשרד החינוך, מרצה ללימודי אסלאם, אהוב על תלמידיו ותומך שלום מסור שחבריו אומרים שתמיד חשב לפני שדיבר.
רק בשנה שעברה, לפני שהצטרף לממשלת אפגניסטן, היה חלק מצוות של פקידים לשעבר ופעילים שנפגשו עם מנהיגי טליבאן בדוחא, בירת קטאר. הפגישה, שהתקיימה הרבה לפני שהמיליטנטים והממשלה הסכימו לשיחות רשמיות, הייתה ניסיון למצוא בסיס משותף.
הסטודנטים של אמין זוכרים אותו כפרופסור נדיר שדיבר איתם ולא אליהם. למרות בכירותו במשרד החינוך, הוא המשיך לפנות זמן לפגישות עם תלמידיו לשעבר ועם קבוצות נוער. זאת על מנת לשמוע את מחשבותיהם על מצב המדינה ולעודד אותם להיות אקטיביים.
"הוא תמיד ניסה לומר לנו שאנחנו העתיד", אמר אחמד נזיר אוסמני, 35, אחד הסטודנטים לשעבר שעובד בחברת תקשורת. במהלך הרצאות באוניברסיטת סלאם בקאבול, סיפר אוסמני, הוא יכול היה לראות את השמחה על פניו של אמין כשהסטודנטים הבינו את דבריו.
אמין נרצח בשבוע שעבר בדרכו לעבודה. חומר נפץ שהונח ברכבו או בסמוך לו הרג אותו מיד ופצע את נהגו. אף ארגון לא נטל אחריות, והטליבאן צייץ שהוא לא עומד מאחורי הפיגוע. חבריו ועמיתיו מאמינים כי התנקשו בו בגלל תמיכתו בשיחות השלום.
"אלה שלא רוצים שלום באפגניסטן, שהם מכשול לשלום. אלה הרוצחים של אחינו אמין", אמר עבדול זהיר חמידי, בכיר בחברת תקשורת במדינה וחבר ותיק של אמין.
"היינו אחים לדרך, והוא היה האור שלנו. אבל עכשיו כשהוא נעלם, לא נאבד את הדרך", אמר שגיוואל, בן חסותו של אמין. "תמיד תהיה לנו האידיאולוגיה הזו שהוא נתן לנו".
חלום ילדות
חרוץ, שאפתן וחכם, וואהיד שאח, 25, היה יכול להצטיין בכל תחום. ישר לאחר שסיים את לימודיו החליט להגשים חלום ילדות ולהיות עיתונאי.
הוא עבד כצלם וכמפיק בחורשיד, ערוץ טלוויזיה לאומי המשדר חדשות ותרבות. היה נדיר לראות אותו מול המצלמה, שכן הוא העדיף לערוך, להקליט ולהכין ראיונות. כלכלתה הצולעת של אפגניסטן היוותה מוקד לרוב מעבודתו, והוא התלהב לספר את סיפורי עניי המדינה.
"רציתי שהוא יעניק קול לאזרחי אפגניסטן", אמר אביו, מיר טאהר שאח אמירי, 51, ונזכר בגאווה שהרגיש כשבנו החל לעבוד ברשת טלוויזיה חדשותית מובילה בקאבול. הוא סיפר כי למרות שמתקפות נגד עיתונאים אחרים הלכו ונעשו תכופות יותר, בנו מעולם לא אמר שהוא חושש. אבל זאהיד, אחיו הבכור של וואהיד, אמר כי דיבר איתו על הסכנות שכרוכות בעבודתו כעיתונאי באפגניסטן. "הוא היה אמיץ וחסר פחד. הוא מעולם לא אמר שהוא רוצה לפרוש בגלל האיומים", הוסיף זאהיד.
אביו הוסיף ואמר שהוא לא מתחרט שעודד את בנו להמשיך להגשים את חלומו, אך הוא מצטער שלא אמר לו לנסוע במונית במקום באוטובוס של החברה שמסיע את העובדים הלוך וחזור.
וואהיד נהרג כשפצצה כוונה לאותו אוטובוס ב-30 במאי, בדרכם הביתה. הפיצוץ הרג גם את אחד מעמיתיו ופצע שבעה נוספים. דאעש לקח אחריות. ארגון הטרור תקף עיתונאים פעמים רבות בעבר, כשהוא מאשים אותם בשיתוף פעולה עם אויביו.
כשנשאל האם הוא עדיין צופה בדיווחי החדשות שהפיק בנו, אמירי הנהן, סובב את ראשו וכיסה את פניו ביד אחת. "כן", אמר וניגב את דמעותיו עם טישו, "אני צופה בהם כל יום".
אופטימיסט נצחי
מוחמד איאז ניאזי, 57, זכה לכבוד מכל הקשת הפוליטית במדינה המפולגת. במשך 14 שנה הוא הטיף במסגד וואזיר אכבר ח'אן במרכז קאבול, המרוחק רק כמה רחובות מארמון הנשיאות ומשגרירות ארה"ב. תומך קולני במאמצים להפגיש בין ממשלת אפגניסטן והטליבאן לשיחות שלום, ובדרשותיו מעולם לא נרתע מפוליטיקה.
ניאזי בילה עשרות שנים מחוץ לאפגניסטן. את לימודיו הגבוהים עשה בקהיר, ולאחר שסיים את הדוקטורט בלימודי אסלאם באוניברסיטת אל-אזהר, הוצעו לו תפקידים יוקרתיים במדינות בטוחות יחסית במפרץ הפרסי. אך ניאזי דחה את ההצעה כיוון שחש חובה פטריוטית לחזור לאפגניסטן ולפעול למען השלום.
מהר מאוד צבר לעצמו מוניטין של אדם שאינו מתבייש להביע את דעותיו אך באופן הוגן. הוא דיבר בעד דמוקרטיה ונגד פיגועי התאבדות שבוצעו בשם האסלאם, ומתח ביקורת גלויה על פקידי הממשלה. אפילו עם התגברות האיומים על חייו בשנים האחרונות, הוא סירב לנסוע עם אבטחה, כשלעתים קרובות נהג בעצמו וביצע קניות לבד.
"הוא תמיד אמר לנו 'מה שלא תעשו, אל תבזבזו את זמנכם. חפשו ידע ושרתו את המדינה שלכם'", אמר בדול וואקיל ניאזי, 23, בנו הבכור של האימאם. כהורה, לדבריו, אביו לימדם סבלנות מהי והעריך אותה מעל לכל דבר אחר, היה בעל חוש הומור עדין ואופטימיסט נצחי. עם זאת, הוא גם היה מעשי עד מאוד. לאחרונה דיבר עם משפחתו בפתיחות רבה על האפשרות שימות.
"הוא אמר לי 'כשאמות, תשמור על אימך ואחיך ותדאג למסגד הזה, כי אחרי, אתה תהיה האחראי. אתה צריך להחזיק את כל האנשים האלה, את כל הלבבות האלה ביחד, כמו ששמרתי עליהם עד היום'", סיפר בנו.
ניאזי נעצר לאסוף את נעליו בכניסה למסגד בתום תפילה ב-2 ביוני, כשפצצה קטנה הופעלה. כמה מתפללים נפצעו בפיצוץ, אך ניאזי היה האדם היחיד שנהרג.
בנו אמר כי השלים עם מות אביו על ידי התמקדות במורשתו. "אתה לא יכול להרוג רעיון. אתה לא יכול להרוג אסכולה," אמר. "בין אם הוא איתי ובין אם לאו, השיעורים שלו תמיד יהיו אצלי".
תרגום: אלחנן שפייזר
