סרגיי סקריפל בן ה־66 ובתו הצעירה ממנו בכ־30 שנה נמצאו בסוף השבוע בלי הכרה על ספסל במרכז קניות בעיר הבריטית סליסברי. השניים הועברו ליחידת טיפול נמרץ בבית החולים בעיר, ולפי הרשויות הם הורעלו בגז עצבים.
סקריפל, מרגל רוסי לשעבר, נכלא במוסקבה לאחר שמסר לרשויות האירופיות את שמותיהם החסויים של סוכני מודיעין רוסי שפעלו במדינות זרות. הוא הועבר לבריטניה כחלק מעסקת החלפת אסירים. כעת, גורמים רשמיים בבריטניה מאמינים שסקריפל הותקף בראשית החודש בידי סוכנים רוסים.
דמיטרי פסקוב, דוברו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הכחיש כל מעורבות במתקפה. "אנו יודעים על הטרגדיה, אך אין לנו מידע על הסיבות האפשריות, מה האיש עשה ולמה זה קרה", אמר פסקוב לעיתונאים. אם החקירה אכן תגלה שסקריפל הורעל בידי הרוסים, לא תהיה זו הפעם הראשונה שתקרית כזאת מתרחשת. אנשי ביון רוסים הפכו הרעלות פוליטיות לאומנות. מומחים עמלו במשך שנים כדי לייצר רעלים נטולי ריח וצבע.
ניסויים ברעלים כאלה נערכו בעבר באסירים חיים, לפי ריאיון עם עריק מהקג"ב ב־1954. כמה מהרעלים החביבים על הרוסים, ובהם גז העצבים סארין, קטלניים אם נושמים אותם אפילו בכמויות קטנות. רעלים אחרים, למשל קדמיום, קטלניים למגע. בנקאי רוסי ששמו איוון קיבלידי מת מהרעלת קדמיום ב־1994. הרשויות אמרו שהסם פוזר על מכשיר הטלפון במשרדו. ב־2008 הורעלה עורכת דין לזכויות אדם באמצעות כספית שפוזרה במכוניתה. במקרה מפורסם מ־1978 נהרג מתנגד שלטון בולגרי בגשר ווטרלו, לאחר שנדקר במטרייה שקצה הוטבל ברעל ריצין. חומרים אחרים גורמים לקורבן לסבול מהתקף לב.
לפי 'הניו־יורק טיימס', "אף מעצמה גדולה אחרת אינה משתמשת ברצח באופן שיטתי ואכזרי כמו רוסיה, הפועלת נגד מי שבוגדים באינטרסים שלה בחו"ל. למעשי רצח מחוץ לרוסיה אפילו ניתן אישור חוקי בבית הנבחרים של המדינה בשנת 2006".
המתקפות מתקיימות ברוסיה ומחוצה לה. רעל הוכנס לכוס התה של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה בטיסה לקווקז. היא שרדה את ההתנקשות, אך בהמשך נורתה למוות במוסקבה.
רוסים שמהגרים לבריטניה נדמים כפגיעים במיוחד. רוסיה נחשדת כמי שארגנה את מותם של לפחות 14 אנשים אחרים על אדמת בריטניה במהלך שני העשורים האחרונים, לפי תחקיר של האתר 'באזפיד'. זאת, בין השאר, הודות לכך שלונדון היא מרכז של הפזורה הרוסית. אך יש לכך גם סיבות אחרות. עד לעת האחרונה התקשתה בריטניה לחקור מקרי מוות שנחשדו כהתנקשויות.
"הסיבות לאיפוק הבריטי", נכתב ב'באזפיד', "כוללות פחד מתגובה, חוסר יכולת של המשטרה ורצון לשמור על מיליארדי לירות שטרלינג, הכסף הרוסי שנשפך לבנקים הבריטיים ולנכסים במדינה בכל שנה. כתוצאה מכך רוסיה מקיימת בבריטניה 'צעדים נועזים' בלא חשש מפעולת תגמול".
