בסוכנויות ההימורים בלונדון נוהגים להמר על הכול, החל בשמו של הנסיך החדש לבית וינדזור, ועד סיכוייו של הנשיא דונלד טראמפ להשכין שלום בחצי האי הקוריאני. האם באמת יצליח הנשיא הכי בלתי צפוי בתולדות אמריקה לעשות את הבלתי ייאמן ולזכות בפרס נובל לשלום?
כך או אחרת, מפגש הפסגה בין נשיאי צפון ודרום קוריאה בסוף השבוע האחרון הצליח לרגש את העולם כולו, והמומנטום נמשך השבוע בסדרת מחוות סמליות. צפון־קוריאה ודרום־קוריאה סנכרנו שעונים. חצי השעה הטיפשית שצפון־קוריאה הקדימה כדי לבדל את עצמה מדרום־קוריאה בוטלה, ואילו הנשיא טראמפ הודיע כי הוא שוקל לפגוש את קים ג'ונג און בלב ה־DMZ, האזור המפורז שבין שתי הקוריאות. אמנם נשקלו אתרים אחרים, נוחים יותר, שלא יהוו סיוט ביטחוני בעבור ה־CIA, אבל טראמפ אמר, ובצדק, שאם תהיה שמחה גדולה בעקבות הפסגה, זה יהיה טיפשי לחגוג אותה במקום כמו סינגפור למשל. "צריך לתת לעם לשמוח", אמר.

אבל בסוכנויות ההימורים אין מקום לסנטימנטים. ההימורים, שהם סוג של ביטוי מזוקק של חוכמת ההמונים, משדרים סקפטיות. המועמד המוביל לפרס נובל לשלום הוא עדיין האפיפיור; טראמפ רק במקום השני.
כל זה יכול כמובן להשתנות. הפסגה בין דונלד טראמפ לקים ג'ונג און אמורה להיערך בין סוף מאי לתחילת יוני, אך אפילו תאריך מוסכם אין עדיין. טראמפ צריך לצלוח עד אז כמה וכמה מהמורות. מאי 2018 צפוי להיות חודש סוער, עם סדרת תאריכים גורליים על הרצף. ב־12 במאי אמור טראמפ להכריז על החלטתו אם ארה"ב תמשיך לדבוק בהסכם הגרעין עם איראן אם לאו. יום אחר כך תציין ישראל את יום ירושלים, ולמחרת יציינו הפלסטינים את יום הנכבה. הפלסטינים כבר עסוקים בהכנות להבערת השטח. לא רק על הגדר בעזה, אלא גם בסדרת אירועים באירופה. ובירושלים כבר אפשר לחוש את הקרקע רוחשת. כל גץ עלול להדליק תבערה גדולה. וכל זה, בשעה שישראל ואיראן נמצאות, לראשונה, על מסלול הסלמה גלוי בסוריה.
נכון, בין פיונגיאנג לירושלים מפרידים אלפי מילין, אבל ההקשרים רחוקים מלהיות מנותקים. המשולש האיראני־סורי־צפון קוריאני הוא בן־לוויה חמקמק אך קבוע של האירועים במזרח התיכון. פוטנציאל הרשע שלו נחשף לפני עשור, עם הפצצת הכור הסורי. נקל לשער אלו אתגרים היו ניצבים היום אל מול מדינת ישראל, אילו הייתה סוריה משלימה את בניית הכור והופכת למדינת גרעין.

אמנם הנשיא טראמפ טרם הכריז על החלטתו בנוגע להסכם הגרעין, אבל זו לא תהיה הפתעה גדולה אם יתברר שהלקח העיקרי בטהרן הוא שנכונותו של הנשיא האמריקני לשאת ולתת עם צפון־קוריאה בדרג הגבוה ביותר, בעודו מאיים על איראן בפרישה מהסכם הגרעין – נובעת בראש ובראשונה מהיכולת הגרעינית המוכחת של צפון־קוריאה וארסנל הנשק הגרעיני שלה.
אבל זה רק חלק מהתמונה. עם כל הכבוד להערכות האסטרטגיות, גם לפן האישי יש מקום חשוב. הכוונה היא לחיבור בין האישיות הכספיתית והבלתי צפויה של טראמפ ובין האניגמה המכונה קים ג'ונג און. הפסגה המתוכננת הייתה כנראה בקלפים עוד הרבה קודם. לפני שנה בדיוק, באפריל 2017, החל תהליך ההסלמה בין ארה"ב לצפון־קוריאה. בראיון לרשת CBS נשאל הנשיא טראמפ לדעתו על קים ג'ונג און. טראמפ השיב: "האם הוא שפוי?… אינני יודע. אך הוא עלה לשלטון בגיל צעיר מאוד, והיה עליו להתמודד עם אנשים קשוחים מאוד שניסו לקחת ממנו את השלטון לאחר שאביו מת. למרות זאת הוא הצליח להחזיק בשלטון. כך שהוא כנראה טיפוס פיקח למדי". או במילותיו המקוריות של טראמפ, "Prety Smart Cookie".
אז כן, בזמן שאחרים כינו את קים "התינוק השמן" ותיארו אותו כרב מרצחים שלא מהסס לחסל גם את בני משפחתו הקרובים, טראמפ העדיף דווקא להחמיא לו ולאינטלקט שלו. לתת לו את התחושה כי הוא מבין שמולו עומד יריב ראוי, גם אם גילו מחצית משנותיו של טראמפ. בהמשך עבר טראמפ לכינויים מעליבים, ובראשם "Little Rocket Man", ככל שקים לא נענה לחיזוריו והעדיף דווקא להסלים את המצב.
במבט לאחור זה היה תהליך דואלי, שבו כל אחד מהצדדים הלך עד הסוף. כמעט. קים, בתהליך הסלמה מחושב היטב, עבר שלב אחר שלב בהוכחת היכולות הבליסטיות והגרעיניות של צפון־קוריאה, עד לשלב שבו ארה"ב הודתה כי טיליה של צפון־קוריאה מסוגלים לפגוע בה ובבנות בריתה. במקביל הורה טראמפ על הטלת משטר הסנקציות הקשוח ביותר מעולם על צפון־קוריאה, וגם זה כנראה עשה את שלו.
השילוב הזה בין יכולתו של קים להתייצב מול כל העולם ולומר שצפון־קוריאה היא מדינת גרעין בעלת יכולות מוכחות, לבין הסנקציות החונקות מצד שני, הוא כנראה המתכון שגרם לשני הצדדים להגמיש את עצמם, ובעוד פחות מחודש הוא צפוי להוביל לפסגה היסטורית בין קים לטראמפ.
תסמונת ההר העייף
אבל לא מן הנמנע שגם לגורל היה חלק בעיצוב התהליך. לפני כשבועיים פרסמו חוקרים סינים מאמר שבו הם טוענים כי אתר ניסויי הגרעין של צפון־קוריאה, המכונה 'פונגיי רי', אינו כשיר כבר לעריכת ניסויים נוספים. לדבריהם, האתר או חלקים ממנו קרסו בעקבות הניסוי הגרעיני האחרון, בספטמבר, שגם היה עוצמתי במיוחד. "הקריסה מעמידה את סין ואת המדינות השכנות בסכנה חסרת תקדים של חשיפה לקרינה רדיואקטיבית", כתבו החוקרים.
עוד בשנה שעברה העריכו מומחים שאתר הניסויים סובל מתופעה גיאולוגית המכונה "תסמונת ההר העייף". תופעה זו נוצרת לאחר ניסויים גרעינים תת־קרקעיים המייצרים שברים גדולים אשר הופכים את הסלע שבו חצוב אתר הניסויים ליותר ויותר פגיע. במצב כזה, כל פיצוץ נוסף עלול לגרום אסון סביבתי רחב ממדים.
האם זו הייתה דרכם של הסינים, הפטרונים הגדולים של צפון־קוריאה, לדחוף את קים למשא ומתן על התפרקות מנשק גרעיני? ואם כך, האם זו הסיבה לפרסום סיני יוצא דופן בעיתון 'South China Morning Post', שבו אמר אחד החוקרים בצוות הסיני כי הקריסה באתר התת־קרקעי 'פונגיי רי' היא שעומדת מאחורי הודעתו המפתיעה של קים על החלטתו להפסיק את הניסויים הגרעיניים?


ואם, כך, אולי למרות קריאתו של נשיא דרום־קוריאה להעניק לטראמפ את פרס נובל לשלום, מן הראוי יהיה לחלוק את הפרס גם עם שי ג'יננפינג, נשיא הרפובליקה העממית של סין. יהיה זה משעשע למדי לראות את השניים, המנהלים מלחמת סחר עקובה מאלומיניום ופלדה, מקבלים פרס משותף על חלקם במאבק לשלום העולם.
אבל, וכאן יש אבל גדול: גם אם ייפתח משא ומתן להתפרקות צפון־קוריאה מנשק גרעיני, מדובר בתהליך ארוך ומסובך. התוצאה תהיה אולי קרובה יותר לדטנט מאשר לשלום. וככזה, אם לא ייכללו בו סעיפים נוספים הקשורים בייצוא טילים ובנשק כימי, המשטר הצפון־קוריאני ימשיך להיות חלק מציר הרשע. ארה"ב ובנות בריתה אמנם מקיימות מעקב ימי אחר אוניות צפון־קוריאניות כחלק ממשטר הסנקציות, אבל יש אינדיקציות ברורות שנשק וחומרי לחימה כימיים ממשיכים להגיע לסוריה.
זה בדיוק סוג הבעיה שצף מיד עם חתימת הסכם הגרעין עם איראן. ההסכם לא עוסק במאמציה של איראן לפתח טילים בליסטיים ארוכי טווח ולא במעורבותה של איראן בטרור – שני תחומים שמאותו שלב הפכו לאיום מוחשי. הסרת הסנקציות החלקית והפשרת הכספים המוקפאים ששכבו שנים בבנקים במערב, אפשרו לאיראן להפנות את מאמציה ביתר שאת למעורבות ישירה במזרח התיכון, בתהליך שבו כוחותיה יושבים כיום לאורך רצף טריטוריאלי מאיראן דרך עיראק, סוריה, רמת הגולן ולבנון. הניסיון של טראמפ להשיב את צפון־קוריאה למשפחת העמים צריך לכלול גם חלק המנתק את הקשר בין שלוש זרועותיו של המשולש האיראני־סורי־צפון קוריאני.
