תושבי עיירה קטנה במערב מקסיקו חוגגים את חזרתו לטבע של דג הטקילה, מין אנדמי שניצל מסף הכחדה. אנשי שימור טבע אמריקנים ובריטים שימרו באקווריומים בשנות התשעים את המין, ששמו המדעי הוא Zoogoneticus Tequila, ובעשור החולף עזרו לו לחזור לבית הגידול המקורי שלו בנהר הטאוצ'יטלן. "הדג הקטן קם לתחייה, חזר לחיים", מתרגש הכומר המקומי חיימה נאוול. "בקהילה חשים פליאה ושמחה".
דג הטקילה דווח כנכחד בשנת 1998, כנראה בגלל התפוררות בית הגידול שלו, זיהום ותחרות מצד מינים פולשים – כך לפי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). המין שרד בשבי במשך כמה שנים עד שאנשי שימור, בהובלת אוניברסיטת מיצ'ואקאן, החלו בתהליך השבתו לטבע בשנת 2014. מאז הלך הדג מחיל אל חיל, ואוכלוסייתו צמחה במיוחד מאז השחרור הגדול של דגי שבי אל הטבע בשנת 2018, לדברי מנהל הפרויקט עומר דומינגז.
לפי ההערכות יש היום בין 1,500 ל־2,000 דגי טקילה בטבע, והמין עדיין מוגדר בסכנת הכחדה. ארגון "שומרי הנהר" עורך מסעות חינוכיים וסדנאות לילדים ומבוגרים כדי להראות להם את החי והצומח של האזור. הילדים בטאוצ'יטלן, שבה כעשרת אלפים תושבים, התגייסו לספר למבקרים על דגי הטקילה: "הם ניגשים לאנשים על גדת הנהר ואומרים להם שבנהר הזה חי דג קטן ייחודי בעולם, ושהם השתתפו בהחזרתו לטבע", אומר קונסואלו ריברה בן השבעים, מורה בפנסיה.
אורכו של דג הטקילה עד שבעה סנטימטרים; לזכר יש זנב אדמדם־כתום בוהק. שמו – כמו המשקה המקסיקני החריף – קשור בעיר טקילה במדינת חליסקו. למין מאפיינים ייחודיים. למשל, הוא מוליד עוברים מפותחים היטב, שהוא מזין דרך מעין חבל טבור הדומה לזה של בני אדם. "הוא חלק חשוב מהמערכת האקולוגית. כמין טורף הוא ניזון, למשל, מזחלי יתושים, ושומר על בריאות המערכות האקולוגיות", אומר דומינגז.
גם לתיירות יש תפקיד חשוב ביוזמה. מבקרים מקומיים רוחצים בבריכות הספא שמסביב לנהר, שאמורות להיות להן תכונות טיפוליות, ושוחים עם הדג, המכונה גם "גליטו" (תרנגול קטן) בגלל זנבו הצבעוני. "יש הרבה דגים קטנים", אומרת מריה אוריאה מרטינז, עובדת בספא. "הם שוחים עם אנשים ולפעמים הדגים הקטנים גם מתחילים לנשוך אנשים, ללטף אותם".
