התמונה שבה נראה מלך ירדן עבדאללה השני מחייך לעבר נשיא איראן חסן רוחאני ולוחץ את ידו בכינוס החירום שקיים ארגון מדינות האסלאם בסוף השבוע שעבר באיסטנבול, חוללה סערה בזירה המזרח־תיכונית. "לחיצת יד שסיימה יותר מעשור של משבר", "פריצת הקיפאון העמוק בין המדינות העוינות" ו"פגישה היסטורית שתחילתה שינוי ותגובה למהלכים תת־קרקעיים" היו רק חלק מהכותרות.
האיראנים, שסופגים מממשל טראמפ מכה אחר מכה, דיווחו ראשונים על המפגש. סוכנות הידיעות האיראנית 'תסנים' סימנה אותו כמהלך היסטורי של ממש. "לראשונה זה 15 שנים נפגש נשיא איראן חסן רוחאני עם המלך הירדני עבדאללה", דיווחה הסוכנות, והזכירה את משבר היחסים הקשה בין המדינות בארבעת העשורים האחרונים.
המאבקים החלו בתמיכתה הבלתי מסויגת שהביעה רבת־עמון במשטרו של הרודן העיראקי סדאם חוסיין בעת מלחמת שמונה השנים בין עיראק לאיראן בשנים 1980 עד 1988. הם נמשכו בטענותיה של איראן כי ירדן תומכת בגורמי אופוזיציה שמבקשים לסיים את משטרו של בשאר אל־אסד בסוריה, והסתיימו בהאשמות חריפות מצד המלך הירדני כלפי טהרן שהיא מתערבת בענייני מדינות האזור.
בסוכנות הידיעות הירדנית 'עמון' ציטטו מקור ירדני בכיר שאישר את קיומה של הפגישה, ואמר כי עבדאללה מלך ירדן אכן לחץ את ידו של רוחאני בכינוס בטורקיה. הוא הוסיף שהשניים החליפו איחולי שלום ביציאתם מאולם הכינוסים.
עוד לפני אותה לחיצת יד נשא עבדאללה נאום תוקפני כלפי ישראל. הוא פתח את דבריו בהשתתפות בצערן של משפחות "השהידים הפלסטינים" שנהרגו בעזה, תוך התעלמות מהצהרות חמאס שמדובר באנשיו. "על מדינות העולם הערבי והאסלאמי לבצע מהלכים כדי לתמוך בפלסטינים, לשפר את מצבם ולמנוע את ייהוד ירושלים ושינוי זהותה הערבית האסלאמית והנוצרית", אמר המלך.
עבדאללה סימן את מעבר שגרירות ארה"ב לירושלים כאם כל חטאת. "האזהרות שהשמענו לפני חמישה חודשים מתקיימות. השלום והביטחון נחלשו, והייאוש הולך ומעמיק ומוביל לאלימות". המלך סיפר כי הוא ואנשיו ניסו למנוע את ההשלכות האלימות באמצעות שיח עם גורמים רלוונטיים. "עמדתנו הברורה היא שירושלים המזרחית היא אדמה כבושה והיא חלק מהבעיה הסופית, שעליה יש לשאת ולתת באופן ברור על פי החלטות הבינלאומיות. ירושלים היא המקודשת לנו, היא מפתח השלום וההרמוניה. שלום המתבסס על פתרון שתי המדינות, קרי קיום מדינה פלסטינית עצמאית על גבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית, הוא הדרך היחידה לסיום הכיבוש. אני מבהיר מחדש שהאזור שלנו לא ידע שלום כולל כל עוד הסכסוך הישראלי־פלסטיני לא ייפתר על פי ההחלטות הבינלאומיות ויוזמת השלום הערבית".
עבדאללה הודה לארדואן, וציין כי ירדן רואה "חובה היסטורית" להמשיך לשאת באחריות למקומות הקדושים.
הפיכה נגד עבדאללה?
בעיתונות האיראנית הפכו את המפגש בין עבדאללה לרוחאני לאירוע מכונן. התקשורת הזכירה את ביקורו של מלך ירדן באיראן ב־2003, ביקור שניפץ 25 שנים של נתק. נשיא איראן דאז חאתמי קיבל את פניו בטקס מלכותי שכלל אירוח בארמון הנשיאות ומשמר כבוד. השניים דנו אז בהתפתחויות האזוריות ובמצבם של העיראקים והפלסטינים. התקשורת בטהרן הזכירה גם את פגישת המלך הירדני עם חאתמי בשנת 2000 בניו־יורק, ואת ביקורה של המלכה ראניה בטהרן בשנת 2000.
אבל לחיצת הידיים הנוכחית בין רוחאני לעבדאללה השני הצמיחה דיווחים מרחיקי לכת. קשריו של מלך ירדן עם איראן ועם טורקיה מעוררים כעס בערב הסעודית. כלי תקשורת פחות רשמיים מסבירים את ההתקרבות בין הציר הירדני לציר האיראני בחשש של בית המלוכה ההאשמי מדיל שנרקם מתחת לפני השטח בין ארה"ב לסעודיה – דיל שנועד להסיר את האחריות הירדנית למקומות המקודשים לאסלאם ונרקם בידי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. לכך מצטרפים דיווחים שהתפרסמו בעבר בעיתונים הבריטיים 'טיימס' ו'אקספרס' בדבר "מזימת הפיכה שלטונית" בממלכה הירדנית, בחסות בית המלוכה הסעודי.
בעיתונות הבריטית דווח כי המודיעין הירדני הצליח לאתר שיחות שהוכיחו כי אחיו הצעיר של המלך עבדאללה השני, הנסיך פייסל בן חוסיין, אחיו החורג הנסיך עלי בן חוסיין ובן דודו טלאל בן מוחמד יצרו מגעים מאחורי גבו של המלך עם פקידים בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות כדי לבצע הפיכה נגדו. בית המלוכה הכחיש דיווחים שלפיהם השלושה נמצאים במעצר בית, ואף איים לתבוע את כלי התקשורת שפרסמו את הדיווח.
עם זאת, לא הוכחש כי שלושת הנסיכים סולקו מתפקידיהם בצבא, כנראה כדי למנוע כל קשר בינם לבין היורש הסעודי מוחמד בן סלמאן. סוכנות הידיעות הממלכתית 'פטרה' דיווחה כי מטרת ההדחה היא "לאפשר לנסיך חוסיין, בן המלך עבדאללה, תפקיד מרכזי יותר בשלטון".
בניגוד להתלהבות באיראן, בירדן מנסים להפחית מחשיבותה של לחיצת היד. בית המלוכה אף הוציא הודעה המבהירה כי אין כל קשר בין המלך לנשיא האיראני. "האירוע היה בשלהי הוועידה האסלאמית. כאשר יצא המלך מאולם הכינוסים הוא ראה את נשיא איראן ואמר לו שלום, כמו כל אחד שהיה רואה בדרכו", מסביר גורם ירדני ל'מקור ראשון'. "לא היה תיאום מיוחד למפגש וגם לא התקיים דיון או דיאלוג. זאת הייתה לחיצת יד נימוסית ללא כוונות אחרות".
הגורם הבהיר כי המלך הירדני לא נפגש עם נשיא איראני כבר 15 שנים, וכי אין כל כוונה מצד משרד החוץ בארצו או מצד ירדן בכללותה לשנות את היחס לאיראן. לדבריו, "ירדן עומדת נגד הפעילות של המיליציות השיעיות בדרום סוריה, ונגד ההתערבות האיראנית במדינות הערביות. כל מה ששמעתם בתקשורת הוא עיוות עיתונאי של מקורבים לאיראן, לחיזבאללה או לאחים המוסלמים. בפועל, אין כל שינוי במדיניות החוץ הירדנית כלפי איראן".
גם ד"ר עודד ערן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, דוחה כל אפשרות שהמלך הירדני יעבור צד לכיוון האיראנים. "אני חושב שכל דיבור על ציר איראני־ירדני הוא שטות. זה לא יכול להיות. צריך להתייחס ללחיצת היד הזאת כאל משהו חריג שלא קורה כל יום, ולכן לא ראוי לפרשנות מרחיקת לכת. צריך להבין שירדן מקבלת יותר ממיליון דולר בשנה מארה"ב ועוד פרוטות מסעודיה, שהיא תלויה בביטחונה ובמימיה בישראל. ואת זה המלך יסכן? בשביל מה? מה איראן יכולה לתת לו שבשביל זה הוא יכול למצוא ברית איתה? הוא צריך להיות משוגע בשביל לעשות מהלך שכזה".
ערן מבטל גם את הדיווחים על בחישה סעודית בפוליטיקה הירדנית במטרה להפיל את המלך. "הורדת המלך משלטונו לא סבירה. האינטרס של המערב הוא לשמור על שלטונו של עבדאללה, והאינטרס של עבדאללה עצמו הוא כמובן לשרוד. הוא לא השתגע, ומי שינסה לתקוע לו מחשבה שכזאת, לקדם ציר איראני, כנראה מסתכן בחייו".
ד"ר עבדאללה א־סוואלחה, מנהל 'המרכז לחקר ישראל' ברבת־עמון, התייחס לנושא בשיחה עם 'מקור ראשון'. "בשטח, היחסים בין ירדן לסעודיה תקינים לחלוטין. רק אתמול הייתה ארוחת אפטאר מכובדת בסעודיה, של כל הבכירים בשגרירות הירדנית בריאד. הקשרים בין ירדן לסעודיה יציבים. יש כמה דיווחים שרוצים לייצר סכסוך בין הסעודים לירדן, אבל רק בשבוע שעבר אחד הבכירים הסעודים פתח תוכנית ענקית בצפון ירדן. מדובר במיזם שמוערך ב־75 מיליון דולרים להקמת בית חולים בצפון ירדן, והייתה תוכנית סעודית נוספת לשיפור הכבישים, בשווי 200 מיליון דולר. אין שינוי לרעה בין המדינות, בטח לא כוונה ירדנית להחליף את הקשרים עם סעודיה בכאלו עם איראן".
מים וגז לא נוטשים
ההתקדמות ב"עסקת המאה" שמקדם נשיא ארה"ב טראמפ, וחוסר הוודאות באשר למתווה שלה, מדאיגים את בית המלוכה הירדני. ההתבטאות של ג'ארד קושנר בטקס חנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים, שהמלך התנגד לה כמובן, שכנעה את עבדאללה להצטרף לכינוס החירום של ארגון מדינות האסלאם בחסותו של נשיא טורקיה ארדואן.
"ישראל הייתה אפוטרופוס האחראי לירושלים ושמרה על האתרים הדתיים פתוחים לכולם. מיד אחרי מלחמת 1967, אחת מהפעולות הראשונות של הכנסת הייתה לחוקק את חוק המקומות הקדושים שמבטיח גישה למקומות התפילה לבני כל הדתות. מיד נאספו כספים כדי לתקן נזק לכנסיות, בתי כנסת ומסגדים שסבלו ממלחמה, סכסוכים והזנחה", אמר קושנר והקפיץ את המלך הירדני. "הופתענו מאוד לשמוע את דבריו של קושנר בעת חנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים", הגיב עבדאללה.
סוגיה זו קריטית למלך ירדן, ובוועידה האסלאמית הוא הבהיר שארצו היא האחראית למקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים בירושלים, כעמדתם של בכירים אמריקנים אחרים.
"קושנר דיבר על האחריות של ישראל על ירושלים אבל האחריות הדתית נשארת בידי ההאשמים", אומר ד"ר א־סוואלחה. "אנחנו רגועים כי טראמפ עצמו אמר את זה בהכרתו בירושלים כבירת ישראל, ודברים דומים אמר מייק פנס כשביקר בירדן. גם מזכיר המדינה פומפאו הבהיר שצריך לשמור על הסטטוס־קוו ועל השליטה הירדנית.
"נקודת המחלוקת המרכזית, ואולי היחידה, שיש בין ירדן לממשל האמריקני היא בעניין ירושלים והכרתה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל. העברת השגרירות לירושלים והאירועים שהתרחשו ברצועת עזה העיבו על היחסים, אבל אי אפשר לומר שיש קרע בין המדינות. המחלוקות מתגמדות מול ההסכמים שבין רבת־עמון לוושינגטון".
יותר ממיליון פליטים, שישית מאוכלוסיית ירדן, נכנסו למדינה בעקבות המלחמה בסוריה – מה שהגדיל את הסיוע הכלכלי שמעניקה וושינגטון לירדן, טוען א־סוואלחה. "הסיוע האמריקני לירדן גדל בשנה האחרונה. רק בחודש פברואר חתמה ירדן על מזכר הבנות עם ארה"ב שבמסגרתו וושינגטון תעניק לירדן במשך חמש השנים הקרובות 6 מיליארד דולרים. מדיניות החוץ של ירדן כלפי ארה"ב לא השתנתה, וגם לא כלפי ישראל. בניגוד למדינות רבות, השגריר הישראלי בירדן לא גורש ולא זומן לשיחה בעקבות העברת השגרירות או האירועים בעזה".
ד"ר עודד ערן, שגריר ישראל בירדן לשעבר, מפרט את האתגרים שעומדים בפני המלך הירדני, ומציין שהנושא הפלסטיני הוא רק פסיק מהמשקל הכבד שמונח על כתפיו. "האתגרים דומים לאלו שנתקלו בהם אביו וסביו. מדובר באתגרים קיומיים, שהנושא הפלסטיני הוא רק אחד מהם. המוגבלות הכלכלית של ירדן והמשחק המתמיד שצריך המלך לשחק בין כל הכוחות האזוריים בהחלט מאתגרים, אבל המלך יודע לתמרן כי הוא ינק זאת משחר ילדותו. המורכבות האזורית נעשה קשה וחמורה יותר, וברור שהוא לא ינטוש את ארה"ב, שמסייעת לו כלכלית, ואת ישראל, שמספקת לו מים וגז וסיוע ביטחוני".
ערן מציע גם לא לקחת באופן קשה את ההתבטאויות החריפות של עבדאללה בטורקיה. "המלך היה שותף להצהרה של ועידת האסלאם שפגעה בישראל. אבל אנחנו מורגלים ומבינים עוד מ־1994, כאשר נחתם הסכם השלום, שירדן צריכה לשחק לפי הכללים האזוריים ולשחרר מדי פעם אמירות חמורות כלפינו. לפעמים אנחנו מרימים גבה לנוכח התנהלות הירדנית, אבל ממשיכים הלאה. המלך צריך לצאת גיבור גדול בעיני עמו, ובעיתונות הירדנית מנפיקים כותרות ארסיות כלפינו. אני עדיין מתרגז, אבל יש אינטרסים גבוהים מכדי לשבור את הכללים בגלל רוגז".
