ביום ראשון הקרוב, 25 בספטמבר 2022, ייערכו באיטליה בחירות כלליות ועל פי הסקרים המנצחת הגדולה בבחירות אלו תהיה ג'ורג'ה מלוני – מנהיגת הימין, שמתנגדיה משווים אותה למוסוליני. השאלה העולה מאליה היא איך קרה שבמדינה מערב אירופית זוכה הימין באופן כל כך בולט, וזו איננה הפעם הראשונה, שכן אנשי ימין מובהקים אחרים כמו ברלוסקוני וסלביני, היו אך לאחרונה בקדמת המפה הפוליטית. התשובה לשאלה היא ההגירה המוסלמית המסיבית לאיטליה ותחושה בקרב איטלקים רבים שהמדינה נכבשת על ידי ההגירה המוסלמית.
שורות אלו נכתבות במילאנו, שהוזמנתי אליה כדי לתת הרצאה בכנס. מילאנו היא עיר התעשייה העיקרית של צפון איטליה, בה הזדמנויות העבודה רבות ומגוונות במיוחד לעובדי צווארון כחול. ומכיוון שאיטלקים – כמו רבים באירופה ובמערב בכלל – רוצים להיות עורכי דין, רואי חשבון, אנשי הייטק, אמנים, אנשי מדיה ופוליטיקאים, נזקקות מדינות המערב לייבא עובדי כפיים ממדינות שבהן יש עודף כוח אדם ואבטלה. שלושת האזורים שמהם מגיעים מרב העובדים הזרים לאירופה הם סין, אפריקה והעולם האסלאמי.
את סקרנות החוקר שבי קשה להשביע ולכן בכל גיחה שלי לאירופה אני משתדל לערוך סיור גם בשכונות האסלאמיות שאליהן לא כדאי להיכנס עם כיפה על הראש. עדיף כובע, ובמקרה שלי – בשל החשיפה הגבוהה שלי בתקשורת הערבית – עדיף גם עם מסכה על הפנים. הקורונה עשתה לי רק טוב בהקשר הזה.
את היום שאחרי הכנס ניצלתי לסיור שבמהלכו עברתי ליד הדומו, האטרקציה התיירותית המרכזית של מילאנו, בדרכי אל יעד הרבה פחות מתויר, אך כזה שמעניין אותי הרבה יותר: שכונה אסלאמית ברחוב פדובה ובסביבתו.
רחוב זה נמצא בשוליים הצפון מזרחיים של העיר, בסביבה "עממית" שאוכלוסייתה קשת יום ומעוטת יכולת ורוב תושביה הם פועלים זרים. מחירי הדיור בה נמוכים יחסית ולכן היא מושכת אליה מהגרים. השפה הנשמעת ביותר ברחוב – ובקול רם – היא ערבית בלהג המצרי שגם סודאנים מדברים בו.
הרחוב מספק תחושה אסלאמית חזקה: חנויות רבות עם כיתוב בערבית עליהן, ורבות מהן חנויות בשר "חלאל" – כשר בכשרות האסלאמית – ומסעדות שגם הן מגישות מזון חלאל. חנויות מזון ומסעדות יכולות להתקיים רק אם יש בסביבתן ציבור משמעותי הצורך את מוצריהן, וכמות החנויות והמסעדות האסלאמיות ברחוב פדובה מעיד על הימצאות אלפי משפחות מוסלמיות החיות באזור הרחוב.
דבר בולט שקיים בסביבה אסלאמית הוא שוק פתוח, ובמדינות המזרח התיכון שווקים פתוחים נמצאים לרוב בסביבות עממיות. גם ברחוב פדובה יש שוק פתוח, שרבים מהמוכרים והקונים בו מדברים ערבית. המחירים בשוק זה נמוכים להפליא, ואיכות המוצרים בהתאם. תכונה דומה הקיימת ברחוב עם אוכלוסיה מזרח תיכונית היא רוכלי המדרכות הנמצאים בדרך כלל סמוך לשוק.
תכונה נוספת בולטת ברחוב פדובה היא סוכנויות להעברת כספים במזומן של חברת Western Union. רבים מהתושבים שולחים דרך סוכנויות אלו כספים במזומן למשפחותיהם בארצות המוצא מבלי להיזקק לשירותי המערכת הבנקאית. המערכת הבנקאית במדינות המוצא מרוכזת בדרך כלל בעיר, בעוד שרבות ממשפחות העובדים הזרים באירופה חיות בכפר – שבו אין שירותי בנקאות, או במדינה כמו סוריה ששירותי הבנקאות בה נפגעו במלחמת האזרחים.
סיבה נוספת לשימוש בשירותי Western Union היא שרבים מהמהגרים הם שוהים בלתי חוקיים ועובדים תמורת מזומן מבלי לשלם מסים או ביטוח לאומי, ולכן הם אינם יכולים לפתוח חשבון בנק. המספר הבולט של סניפי Western Union ברחוב פדובה מהווה אינדיקציה על מספר השוהים הלא חוקיים החיים בסביבתו. ברחוב פדובה פועל גם משרד המעניק סיוע מנהלי, משפטי וסוציאלי למהגרים אבל נמנעתי מלצלם אותו כי יותר מידי אנשים עמדו בסביבתו.
פרט ויזואלי חשוב ברחוב אסלאמי הוא הלבוש המסורתי במרחב הציבורי. ברחובות נראים גברים רבים כשהם לבושים בגלימות ארוכות, ונשים עוטות כיסוי ראש. יש נשים המקפידות גם על כיסוי פנים, אבל בימי הקורונה כיסוי כזה נתפס כמו מסכת מגן רגילה.
עניין אחר הבולט בשכונות האסלאמיות הוא התקשורת שאותה צורכת האוכלוסייה המהגרת מארצות האסלאם ובאה לידי ביטוי ויזואלי בצלחות הלווין המותקנות במרפסות ובחלונות הבתים. באיטליה בדרך כלל מותקנת צלחת אחת בגג הבניין והיא מעבירה אל כל דירות הבניין את הסיגנל של הספק המקומי, דוגמת חברת YES בישראל. גם באיטליה יש ספק דומה והוא מעביר לצרכנים כמה מאות ערוצים אירופיים ואמריקנים.
אלא שעבור הציבור המוסלמי, רבים מהערוצים הללו הם בבחינת "בל ייראה ובל יימצא" בשל התכנים המתירניים המופיעים ברבים מהערוצים באופן תדיר, ולכן הם נמנעים מלהתחבר לספק המקומי. במקומו מציב כל אחד על המרפסת או בחלון צלחת לוויין פרטית והיא מכוונת לאחד מלווייני התקשורת הערבים, דוגמת Arab-Sat או Nile-Sat, בה התכנים המועברים מתאימים הרבה יותר לקודי הלבוש וכללי ההתנהגות הראויים על פי גישת המסורת המוסלמית.
יתר על כן, משפחה מוסלמית המתחברת לספק המקומי עלולה לגלות שילדיה מוחרמים על ידי הסביבה המוסלמית ואף ילד אינו בא לשחק עם ילדיה כי הורי הילדים האחרים אוסרים עליהם להיכנס לדירה שבה הטלוויזיה מחוברת לספק המקומי. כך, הלחץ החברתי דוחף את משקי הבית להתקין צלחת פרטית המכוונת ללוויין "הנכון".
פרט חשוב נוסף הוא המחיר. התקנת צלחת וממיר עולה פחות ממחיר המינוי לשנה לספק המקומי, ולכן בחישוב הכולל התקנת צלחת לוויין פרטית מורידה את מחיר התקשורת למשק המשפחתי. למשפחה בעלת הכנסה נמוכה ההוזלה הזו משמעותית. צריכת תקשורת מלוויין ערבי מעניקה לצרכניה תחושת בית, שכן הלשון היא ערבית, התכנים מעניינים כי הם עוסקים בסביבה המוכרת וצריכתם מקנה למהגר תחושת קשר מתמשך עם המולדת.
איפה הבעיה? באיטליה יש רגישות יתרה לעניין העיצוב וכולנו מכירים את הקו המיוחד של נעליים איטלקיות. עיצוב הבית, המטבח, האמבטיה, כמו גם עיצוב הבניין מבחוץ, נחשב באיטליה כבעל חשיבות רבה מאוד. הדבר ניכר בעיצוב המרפסות, החלונות, השערים, הגגות ושאר חלקי הבניין. לכן בבנייני דירות האיטלקים מקפידים הקפדה יתרה על התקנת צלחת אחת בלבד על הגג כדי לא לכער את חזיתות הבניין בצלחות "פירטיות".
השכונות המוסלמיות נראות בעיניים איטלקיות כאזורים שאינם שייכים עוד לאיטליה, בגלל יער הצלחות על חזיתות הבניינים, לבוש האנשים והנשים, רוכלי הרחוב, הכיתוב בערבית על החנויות והערבית הנשמעת בקול רם ברחוב. הם גם מבינים היטב שסניפי Western Union משמעותם כלכלה שחורה הפועלת במזומן ללא תשלום מסים. המצב הזה מפריע להם, ואת מחאתם על היווצרותו הם מביעים בהצבעה גוברת והולכת למפלגות ימין.
עם כל זאת, רחוב פדובה במילאנו רגוע הרבה יותר משכונות מוסלמיות בפריז, בשוודיה או בבלגיה בשל כמה סיבות שהעיקריות בהן הן: גודל יחסי קטן של הקהילות המוסלמיות באיטליה בהשוואה לצרפת, בריטניה, גרמניה, בלגיה ושוודיה; ומצד שני – היחס השלילי של האוכלוסייה באיטליה לתופעת ההגירה. יחס זה גורם למוסלמים "להוריד פרופיל" בהתנהגותם במרחב הציבורי. הדוגמה הבולטת לכך היא האיסור שהטילה משטרת איטליה על מוסלמים להתפלל ברחוב. הגם שדבר זה מתרחש מידי פעם, בעיקר בחגי האסלאם, בדרך כלל לא רואים תפילה בציבור ברחובות ערי איטליה.
פרט חשוב לציון בהקשר זה הוא השמירה הרצופה והצמודה שמקיימות זרועות הביטחון האיטלקיות על בתי הכנסת ומוסדות הקהילה היהודית. הם אינם רוצים שיהודי איטליה יברחו ממנה כמו שעושים יהודי צרפת.
ביום ראשון הקרוב, 25 בספטמבר, נראה בקלפי את מידת השפעת ההגירה המוסלמית לאיטליה.
שנה טובה ומאושרת לכל קוראיי.
