"קמילה מעולם לא תכננה להיות מישהו מיוחד או להיות במרכז העניינים. לא הייתה לה תוכנית־על להפוך למלכה – היא אדם טבעי ופשוט. היא אהבה את צ'רלס, ורק רצתה להיות לצידו", כך אומרת אנג'לה לוין, מומחית לבית המלוכה הבריטי, על רעייתו של צ'רלס השלישי, המלך החדש של הממלכה המאוחדת. הקשר בין צ'רלס ובין קמילה – שלא ירשה את הכתר אלא נישאה לו, ולכן מחזיקה בתואר האצולה מלכה־רעיה – נמשך עשורים, וכלל עליות ומורדות. במשך שנים היא נחשבה לדמות השנואה ביותר במשפחת המלוכה, לא בגללה עצמה אלא בשל קודמתה דיאנה, גרושתו של הנסיך צ'רלס דאז, הנסיכה מוויילס, שהייתה אהובת העם הבריטי.
"נטרו לה טינה כי ראו בה את מי שהרסה את חיי הנישואים של הנסיך צ'רלס ודיאנה – הנבל בחייו", אומר ג'ק מלבורן, פרשן לענייני בית המלוכה. לאחר מותה של הנסיכה דיאנה בתאונת דרכים מחרידה ב־1997, שנאת הבריטים לקמילה רק גברה. אבל בשנים הבאות, אומר מלבורן, חל מהפך: "היא לא עשתה טעויות אלא נקטה גישה של פרופיל נמוך, תמיכה בארגוני צדקה ובאגודות של מעשים טובים, והאישיות שלה הייתה מקסימה ומלאת חיבה". לאחר שנישאה סוף־סוף ליורש העצר ב־9 באפריל 2005 בטירת וינדזור, והפכה לבשר מבשרה של משפחת המלוכה, נחתם עתידה להיות המלכה־הרעיה ברגע שבעלה ישב על כס המלוכה, והאהדה עליה החלה לגבור על הטינה.
קמילה רוזמרי שנד נולדה ביולי 1947 בלונדון, ופגשה את הנסיך צ'רלס, יורש העצר הצעיר, בראשית שנות השבעים, כשהשניים היו רווקים ובשנות העשרים לחייהם. הקשר התהדק וצ'רלס אפילו פגש בהוריה של קמילה, אבל היחסים נקטעו ב־1973 כשצ'רלס יצא לשרת מעבר לים. יש הטוענים שדודו של צ'רלס לורד מאונטבטן וסבתו המלכה האם דאגו שיישלח הרחק כי לא רצו שיתחתן איתה; אפשרות אחרת, לדברי לוין, היא שהנסיך צ'רלס עצמו "לא היה בטוח שהוא רוצה להתחתן בגיל הזה".
גם אם היה רוצה, זה כנראה היה בלתי אפשרי: "היה קשה להורים שלו לקבל אותה. באותה תקופה, כשבן מלוכה, ובטח יורש העצר, רצה להתחתן, הייתה דרישה שבת הזוג תהיה בתולה ומשושלת אריסטוקרטית. על שתי הדרישות הללו קמילה לא ענתה".
גם לאחר מכן הקשר ביניהם היה בעייתי מבחינת בית המלוכה, בלשון המעטה. זמן קצר אחרי שנפרדו התחתנה קמילה עם אנדרו פרקר־בולס, והנישואים החזיקו מעמד עד 1994. אבל לאט־לאט הצהובונים גילו שצ'רלס וקמילה נשארו ביחסים קרובים – אפילו קרובים מאוד- בזמן שצ'רלס היה כבר נשוי לאחרת: דיאנה, נסיכת ויילס. "היינו שלושה בנישואים הללו – וזה היה צפוף מדי", אמרה דיאנה אחרי שהתגרשה מהנסיך צ'רלס. בראשית שנות התשעים התגרשו שני הזוגות זה מזה. לאחר שגירושיו של צ'רלס מדיאנה נכנסו לתוקף ב־1996, הפכה קמילה לבת זוגו של יורש העצר – אבל גם לדמות השנואה בבריטניה.
בספרה של לוין, "קמילה – ממנודה למלכה־רעיה", שיצא לאור בקרוב, היא מסבירה איך למרות כל זאת הצליחה קמילה לרכוש לעצמה בהדרגה מקום בליבם של הבריטים. "זה לקח זמן, אבל אחרי שסייעה למלכה אליזבת ולנסיך – ואז למלך – צ'רלס, היא הצליחה לגרום לאנשים להתאחד סביבה. מבחינת הציבור היא עשתה הרבה למען המלוכה".
קמילה וצ'רלס נישאו ב־2005 בחתונה אזרחית, כי לפי חוקי הכנסייה האנגליקנית מי שהתגרש אינו יכול להתחתן בטקס דתי. המלכה לא נכחה, אבל שיגרה ברכות. "המלכה היא זאת שהכשירה את קמילה", אומר מלבורן, "ההופעות של המלכה לצד קמילה בכמה אירועים היו מסר ברור שהיא רוצה להודות לקמילה על תמיכתה ועזרתה, וכן על העובדה שהיא לצידה". קמילה אף זכתה בתואר דוכסית קורנוול. תואר הנסיכה מוויילס, שדיאנה החזיקה בו, עדיין היה מרחיק לכת מדי מבחינה ציבורית.
מאז נישואיהם של יורש העצר והדוכסית, הבריטים הבינו סופית שקמילה עתידה להיות המלכה־הרעיה. "ככל שחלפו השנים ממותה של דיאנה, היא הפכה לאהודה יותר. היא הייתה ידידותית כלפי התקשורת, השיבה אישית למכתבים שאנשים כתבו לה, והטענות שהיא דמות שלילית נעלמו", אומרת בריטני ברגר, סגנית עורך Royal Central, אתר העוקב אחר בית המלוכה הבריטי. לפני כמה חודשים, בחגיגות שבעים השנה להכתרת אליזבת השנייה, לדברי מלבורן, הודיעה המלכה שהיא רוצה שקמילה תהיה המלכה־הרעיה. התמיכה מהדמות האהודה ביותר בבריטניה הייתה גם עדות להשלמת שיקום תדמיתה של קמילה, וגם המכה בפטיש: צילה של דיאנה התפוגג לחלוטין גם בעיני הבריטים.
בעשרת ימי האבל בבריטניה התמקדו רבים בדמותו של המלך צ'רלס השלישי: יורש העצר שחיכה יותר מכל יורש עצר לפניו להפוך למלך נכנס לתפקיד בגיל 73. רגע המבחן שלו מגיע כעת – אבל גם מבחנה של הרעיה שלצידו. "אני חושב שימי הזיכרון היו מבחן לתגובת הציבור", אומר מלבורן, "בינתיים לא נראה שיש התנגדות לכך שמכנים אותה 'מלכה'". גם לוין חושבת שקמילה עברה את השבועיים האחרונים בהצלחה יתרה: "הציבור הבריטי מקבל אותה היטב".
איזו מלכה היא תהיה?
"המטרה המרכזית שלה תהיה לתמוך בבעלה. היא רוצה להיות שם בדיוק כמו שהנסיך פיליפ היה לצידה של המלכה אליזבת. כשאתה מלך אתה די לבד, והיא רוצה להיות לצידו. יש להם אותו חוש הומור, והם יצחקו הרבה ביחד".
במשך השנים פעלה לא מעט למען נשים ונגד אלימות במשפחה, והיא התרחקה כמו מאש מהתבטאויות פוליטיות. "היא נמנעת מסוגיות או אמירות בעייתיות", אומר מלבורן, "נראה שהיא תאמץ את דרך החיים של הנסיך פיליפ – הוא ייסד פרס שנתי לדמויות וארגונים שסייעו לאחרים, וניסה להוביל שינוי ולעזור לאנשים".
גם הנסיכה קייט מידלטון, רעייתו של יורש העצר החדש הנסיך ויליאם, צפויה ליטול על עצמה יותר תפקידים בבית המלוכה: לדברי ברגר, "ויליאם וקייט יכנסו עכשיו לנעליהם של צ'רלס וקמילה".
גם נכדי המלך ישתתפו בכך?
"ראינו את הנסיך ג'ורג' בן התשע והנסיכה שרלוט בת השבע בהלוויית המלכה, וחייהם בהחלט פומביים, אבל ויליאם וקייט רוצים לתת להם פרטיות. אני לא רואה את הילדים מופיעים בתקשורת יותר מבעבר, אבל ההורים בהחלט יופיעו".
מיד לאחר מות המלכה כבר קם המלך החדש. אין רגע של ריק, שבו הציבור יכול לתהות אם הוא רוצה שתתקיים המלוכה או לא. יותר מכך: תקופת האבל על המלכה אליזבת עשויה להיחשב כימי השיא של בית המלוכה, ימים של נוסטלגיה והערצה, אבל משיאים אפשר רק לרדת.
"המלך צ'רלס והמלכה־הרעיה קמילה 'מרוויחים' מהחיבה הציבורית שנוצרה בעקבות האבל", אומר מלבורן, "וחייבים להודות שהם ניהלו את זה היטב. נאומו של צ'רלס לאומה היה מוצלח, והזוג המלכותי ערך המון הופעות פומביות ברחבי המדינה, וירד אל העם. השאלה היא מה יקרה כשדברים יתחילו להשתבש. לדוגמה, כשסוקטלנד תערוך אולי משאל עם על עצמאותה, ותחליט לעזוב. או כשהמלך צ'רלס ילך לאיזה אי בקריביים וייתקל במחאה בנוגע לתקופת העבדות". לדברי ברגר, "צ'רלס רוצה לעשות לא מעט שינויים בבית המלוכה, אבל הוא לא יקום מחר ויגיד שהוא רוצה לצמצם את המונרכיה. כולם עדיין בהלם ובאבל. זה יקרה – אבל ייקח עוד זמן".
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות
