הפגנות המחאה בירדן לא פוסקות. גם אחרי שהמלך עבדאללה השני פיזר את ממשלתו של האני אל־מולקי ומינה במקומו ראש ממשלה חדש, האיגודים המקצועיים לא מוכנים לוותר על דרישתם להסיר את המסים החדשים בממלכה. גירעון ענק בתקציב מחייב שינויים מהותיים בכלכלה הירדנית, והחשש מפני צעדים שיובילו לחוסר יציבות בממלכה מרחף באוויר. שמה של המחאה ברשת נקרא "האביב הכלכלי", על משקל "האביב הערבי". האם הממלכה בסכנה?
הפגנות המחאה החלו בתחילת חודש יוני בעיקר בכפרי הפריפריה הצפונית של ירדן, ואט אט גלשו למרכזה. הן הלכו והתעצמו. מאות מפגינים הפכו לאלפים ולאחר מכן לעשרות אלפים, והם מילאו את רחובות רבת־עמון הבירה. "העם רוצה בביטול החוק, העם רוצה בהפלת הממשלה", צעקו ההמונים. הנועזים שבהם, שחסמו כבישים וגרמו להפרות סדר, נעצרו בידי כוחות הביטחון.
"אנחנו רוצים שירותים בסיסיים שלא מסופקים לנו", אמר ל'מקור ראשון' דאוד עבאסי, נהג מונית מהעיר אל־מפרק שבצפון המדינה. "אנחנו מבקשים את זכויותינו, לא יותר מכך. יש פערי מעמדות גדולים מאוד בחברה הירדנית. בעוד שילדי העשירים לומדים בבתי ספר יוקרתיים, אני, בעקבות הגזרות החדשות, מתקשה להתפרנס ולסייע לעתיד הילדים שלי".
עבאסי נפגע בצורה חמורה ביותר, בעיקר בשל עלייה במחירי הדלק – בחודש מאי קפץ מחיר של ליטר דלק בסכום שמקביל ל־30 אגורות ישראליות. "זה אומר שהרווח שלי מצטמצם בצורה משמעותית, כי אף אחד לא ישלם לי את ההפרש. בנוסף לכך מחיר הדלק העולה משפיע על המוצרים האחרים, כך שאני יכול לקנות פחות מוצרים במשכורת שרק יורדת. זה מצב קשה מאוד. לפעמים אני לוקח נסיעות במחיר הפסד כי אני לא רוצה להיכנס למעגל המובטלים המתרחב".
האבטלה הגואה, שחצתה את 20 האחוזים, מובילה צעירים רבים, ביניהם אקדמאים, לרחוב. במקביל לעלייה במחירי הדלק והחשמל בוצע מהלך נוסף להרחבת מעגל משלמי המסים במדינה. בירדן, כך מתברר, רק שכבה מצומצמת מאוד משלמת מסים. כעת, על פי החוק החדש שביקשו השלטונות להעביר, היו אמורים להצטרף למעגל הממוּסים אנשי העסקים הבינוניים ובעלי מקצועות חופשיים כמו עורכי דין ומהנדסים. באיראן היו אלה איגודי העובדים שהובילו את ההפגנות בשנת 1979 נגד משטר השאה והובילו להפלתו. בירדן מסתפקים האיגודים בינתיים בקריאה להפלת הממשלה וביטול חוקי הכלכלה החדשים שגזרה.
בשל ההפגנות החריגות, שצברו כאמור תאוצה, התגייס בית המלוכה להפחתת המתיחות. יורש העצר, הנסיך חוסיין בן עבדאללה, גילה מנהיגות: הוא יצא להפגנות ברחוב והביע סולידריות עם נתיני הממלכה ההאשמית. בסרטון שצולם והופץ ברשתות החברתיות נראה הנסיך מתדרך את כוחות הביטחון לשמור על איפוק מרבי ולהימנע מפגיעה במפגינים. "הם אחינו בני העם. זכותם להפגין ולהביע את כאבם. אנחנו מכבדים אותם ונשמור עליהם", אמר הנסיך, וזכה לקריאות עידוד מהשוטרים בשטח.
אביו, המלך עבדאללה, כינס את ההנהגה הבכירה, הורה להקפיא את ההליכים הכלכליים באופן זמני, ולאחר מכן, במהלך בזק, פיטר את ראש הממשלה האני אל־מולקי, שהוא עצמו מינה לפני שנתיים בלבד. במקומו השביע את עומר א־רזאז, מי שהיה שר החינוך, והטיל עליו את משימת הרכבת הממשלה החדשה.
אך גם המהלך הזה לא הרגיע את הרחובות. איגודי העובדים הודיעו כי השביתה הכללית שתכננו עומדת בעינה, עד אשר יבוטלו הגזרות הכלכליות. אך הביטול אינו צעד של מה בכך. ירדן נמצאת בחובות שמסתכמים ב־37 מיליארד דולרים. בניסיון להתמודד עם הבעיה לוותה הממלכה לפני שנתיים 723 מיליון דולרים מקרן המטבע הבינלאומית, והקרן, בתמורה, דרשה לבצע רפורמות; אך אלה נתפסו בירדן כהתערבות בענייני הממלכה.
"לא נאפשר כל התערבות חיצונית בהחלטות ירדן, לא בנושא הכלכלי ולא בנושא המדיני", אמר במהלך ההפגנות מאזן אירשידאת, נשיא לשכת עורכי הדין בירדן ואחד ממובילי המחאה. "אנחנו דורשים לבטל את טיוטת התוכנית להעלאת המסים, מכיוון שהיא הוטלה על ידי קרן המטבע בינלאומית ואנו מתנגדים לכל חוק זר שייושם בירדן. זהו חוק שמשפיע על חייו של כל אזרח".
"השרים שלנו עצלנים"
בניסיון לגייס את דעת הקהל בירדן לטובתו, זימן המלך לארמונו עיתונאים בכירים והציג לפניהם את עמדת בית המלוכה. מסיבת העיתונאים, שנפתחה במשפט "אני רוצה לדבר איתכם בגילוי לב", הייתה רחוקה מלהיות ממלכתית.
זה התחיל בלבוש הספורט אלגנט של עבדאללה, שכלל ז'קט וחולצה בלבד ללא עניבה, והמשיך בשפה פשוטה שמדברת אל העם. "אנחנו מודעים לתנאים הכלכליים הקשים ומנסים לפתור את הבעיות. אני מודה לאזרחים על הדרך שבה הם מביעים את מצוקתם ומכבד אותם על כך. יש להם כל הזכות שבעולם לכעוס. אני בהחלט מתנגד למציאות שבה הבעיות הכלכליות של הממלכה נופלות על כתפיו של האזרח הירדני. 99 אחוז מהירדנים שהיו ברחובות חוששים לעתידם ולעתידה של ירדן, הם מדברים מהלב, ואני כירדני, מאושר לראות את העם הזה", אמר המלך.
בהמשך הטיח עבדאללה ביקורת בחברי הממשלה היוצאת, בניסיון נוסף למצב את עצמו כמי שעומד בין הממשלה, להלן הגורם הרע בסיפור, לבין העם. הוא ציין כי "נעשו טעויות" בקבלת ההחלטות שבאו על חשבון האזרחים, הודיע כי הורה לראש הממשלה הנכנס לבטל את חוק המס שבגינו פרצו ההפגנות, ופירט את הבעיות הכלכליות של ירדן. "שרי הממשלה לא עבדו בכלל. הם חשבו שהם ישבו על כורסה ויקבלו משכורות בלי לעשות דבר. הוכחנו להם שאם הם לא עובדים, הם הולכים הביתה. מאיפה הבאנו את השרים האלו, מסין? הם ירדנים, הם היו צריכים ללכת למחוזות השונים, לשמוע את האזרחים ולטפל בהם. היחס היה לא נכון, היו טעויות, ואנחנו מנסים לתקן אותן. לא מדובר רק בחוק המס. יש עוני, אבטלה ומצב אזורי לא פשוט שהשפיע על המצב הכלכלי".
יצחק גל, מומחה לכלכלה ירדנית, מסביר ל'מקור ראשון' את הטעויות של הממשלה שייצרו את המשבר הנוכחי. "קרן המטבע הבינלאומית היא זו שמנתבת את המדיניות הכלכלית של ירדן מאמצע שנות ה־90. המוטו של המדיניות הוא יציבות כלכלית. זה אומר שבניגוד להרבה מדינות ערביות באזור, בירדן אין סובסידיות על דלק וחשמל ולכן כל עלייה של מחירי הנפט משפיעה באופן ישיר על הכיס הירדני.
"בנוסף, הממשלה צירפה בחוסר אחריות את העלייה במחירי הדלק לרפורמה חדשה של שינוי במס ההכנסה, והיא גרמה לתסיסה בקרב ארגוני העובדים. הממשלה הודיעה גם על דרישת דיווח של הכנסות, כלומר ביקשה לחסל את התופעה הדי רווחת בירדן של עבודה בשחור. המהלכים האלו פגעו בקבוצות חזקות והן לא נשארו בשקט".
מוצפים בפליטים סורים
באותה מסיבת עיתונאים דיבר המלך על הדור הצעיר כמי שעתיד להוביל את השינויים ועל האתגר המשמעותי ביותר של ירדן – הפליטים הסורים ששטפו את הממלכה. "אני חושב שצריך להצעיר את הממשלה. צריך לתת לצעירים תפקיד משמעותי יותר שישפיע באופן חיובי על עתיד הממלכה ועל עתידם הפרטי. הם מבינים את השינויים האזוריים ואת הצורך בהתאמת הכלכלה הירדנית אליהם".
המלך הסביר כי "היו כמה נקודות שגרמו למצב הזה: ביטול עסקת הגז המצרית שבגללו הפסדנו 4 מיליארד דולרים; סגירת הגבולות שלנו עם סוריה ועיראק, שסיימו את הסחר עם אירופה ועם מדינות נוספות; המלחמות בסוריה ועיראק והמצב הביטחוני המתוח מול דאעש; האביב הערבי; והסוגיה החשובה ביותר, הפליטים הסורים. אנחנו מקווים שנקבל סיוע בינלאומי בעניין".
על פי הערכה גסה, בממלכה ההאשמית נמצאים כיום מיליון וחצי פליטים סורים, ואלה מצטרפים למיליון הפליטים העיראקים שזרמו לירדן ממלחמת עיראק בין ארה"ב לרודן סדאם חוסיין. יחד, הם מהווים יותר משליש מאוכלוסיית הממלכה. רק להמחשה, מחנה הפליטים א־זעתרי בצפון ירדן הוא היום העיר השלישית בגודלה בירדן. הפליטים הללו לא נשארים רק במחנות הפליטים שהוקצו להם, אלא גולשים לכל רחבי המדינה ומוכנים לעבוד בכל עבודה מזדמנת במחיר אפסי. כך האבטלה של הירדנים עולה והמשכורות של אלו שיש להם עבודה יורדות. המשקולת הכבדה של הפליטים על כלכלת ירדן מובילה להוצאות כבדות. ההערכה היא כי 10 מיליארדי דולרים הושקעו עד כה בסיוע לפליטים הסורים.
"ראש הממשלה החדשה ד"ר עומאר א־רזאז הוא אדם בעל ניסיון בכלכלה ובממשל. אנחנו רוצים להאמין שהוא יכול להתמודד עם האתגרים הכלכליים והחברתיים, ומצפים שיבחר שרים שיובילו מדיניות טובה יותר לעתידה של ירדן", אומר מוחמד, פרשן פוליטי בירדן, שמבקש לא לציין את שמו המלא. לדבריו, "המלך שמע את הקולות ברחוב ועשה את המהלך הצפוי ביותר – פיטורי הממשלה. זה אקט שגרתי וחיוני לשמירה על היציבות השלטונית".
מוחמד ציין כי נושא הפליטים הסורים מעיב על הניסיונות של ירדן להרים את הראש מבחינה כלכלית־חברתית. "הפליטים הסורים חייבים לחזור לביתם בסוריה מוקדם ככל האפשר. ירדן לא יכולה להשלים עם המציאות הנוכחית. אנחנו שומעים גם על המתיחות המתקרבת באזור הגבול הצפוני, וחוששים מפני גל נוסף של פליטים סורים. יש היום מציאות של סורים החיים בשלווה יחסית תחת שלטון עצמאי של קבוצות המתנגדות למשטר. המערכה הדרומית שמתכנן בשאר אל־אסד תהיה מן הסתם אלימה מאוד, והחשש הוא שסורים נוספים ירצו לברוח לירדן. אסור לנו לתת לאפשרות כזאת לקרות. אנחנו לא יכולים לקלוט עוד סורים".
טראמפ לא יקנה אותנו
כלכלת ירדן נשענת על תמיכה חיצונית, מארה"ב בעיקר: 1.2 מיליארד בשנה מופנים מדי שנה מוושינגטון לרבת־עמון לתמיכה צבאית וכלכלית. מדינות המפרץ, וסעודיה בראשן, היו אף הן חלק חשוב במעטפת התמיכה של הממלכה ההאשמית, אך תמיכה זו הלכה ונשחקה לנוכח בעיות כלכליות בממלכה הסעודית עצמה.
גופים פוליטיים בירדן מדברים על כך שהתמיכה הכלכלית צומצמה בשל חילוקי דעות בין הממלכה ההאשמית לישראל, ערב הסעודית וארה"ב. הרקע למחלוקת הוא התנגדות של כמה גורמים בירדן ל"עסקת המאה" המפורסמת שמבקש הנשיא האמריקני דונלד טראמפ לקדם באזור, והתייצבותם לצד הפלסטינים.
המלך הירדני התבטא בעבר בנושא ודיבר על הלחצים שמופנים על ירדן לקבל מדיניות לא לה. "אני מסרב לקבל מציאות שבה יש קשר בין התמיכה הכלכלית בממלכה לבין החלטות פוליטיות או מדינתיות. הייתכן שמדינה תבוא אלינו ותגיד – קחו 100 מיליון דולרים בתמורה לעמדה תומכת של ירדן בעניין מסוים? לא נקבל זאת".
בדצמבר האחרון הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על ירושלים כבירתה של ישראל. באותו מעמד הוא איים להפסיק את התמיכה הכלכלית בכל מדינה שתצא נגד ההכרזה האמריקנית. בפועל, הדברים כנראה מתנהלים אחרת. וושינגטון לא עצרה את התמיכה הכלכלית בירדן, אבל הממשל סירב באחרונה לבקשה של הירדנים להגדיל את היקף התמיכה.
ובעוד שבירדן טוענים ש"עסקת המאה" פוגעת בזכותם של הפלסטינים לשוב לאדמתם ויוצרת אתגר ביטחוני לא פשוט בפני הממלכה, יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן נחשב לאחד התומכים הנלהבים של העסקה. היה גם מי שראה בלחיצת היד של המלך הירדני עם נשיא איראן חסן רוחאני, שצולמה בשלהי הוועידה האסלאמית בטורקיה במאי האחרון, צעד מתריס של בית המלוכה כלפי ערב הסעודית. לכך יש לצרף את התמונה שבה המלך הירדני סירב ללחוץ את ידו של יורש העצר הסעודי, בכינוס של הליגה הערבית שהתקיים חודש לפני כן.
יצחק גל מציין כי החלפת הממשלה היא לא דבר שצריך לרגש בירדן, וסבור כי לישראל ולארה"ב יש אינטרס שהמלך יישאר על כיסאו. "מנוע הצמיחה הכלכלי של ירדן הוא יכולת הייצוא. הם עשו את זה לפני עשור, אז ייצאו בעיקר למדינות המפרץ, והם צריכים למצוא מנועי צמיחה חדשים כדי לצאת מהמשבר הנוכחי. סגירת הגבולות בין ירדן לסוריה ולעיראק מנתבת את הסחורות הירדניות לייצוא דרך ישראל, מה שגורם דווקא לחיזוק היחסים בין המדינות ולאינטרס כלכלי משותף. האינטרס הזה מצטרף כמובן להיבט הביטחוני, שבו ישראל, אשר מאותגרת מהדרום ומהצפון, לא זקוקה לחזית נוספת מהמזרח".
גם הפרשן מוחמד מעדיף להסתכל על המצב באור חיובי, ומבקש להרגיע את ישראל כי אין חשש מנפילת הממלכה. "ירדן היא מדינה חזקה פוליטית וחברתית. כל הירדנים מאוחדים מאחורי המלך. עם כל הכבוד לבעיות הכלכליות, עברנו משברים חמורים יותר, כמו האביב הערבי ב־2011. ירדן הוכיחה יציבות, וזה הגורם שיכול לסייע לכלכלה".
לדבריו, השחקנים האזוריים יתמכו ביציבות הממלכה. "ארה"ב לא תיתן לסורים או לכוחות איראניים להשתלט על אזור הגבול עם ישראל. גם בארה"ב וגם בישראל מבינים את הצורך בחיזוק בית המלוכה הירדני. מעבר לכך, אנחנו, העם הירדני, רואים את מצבם של אזרחי סוריה, עיראק ומדינות ערביות נוספות שעברו טלטלה ולא מקנאים בהם. עלינו לחזק את בית המלוכה".
