נשיא סין לשעבר, חו ג'ינטאו, ישב ליד הנשיא הנוכחי שי ג'ינפינג בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית, שהתקיימה בשבת שעברה בבייג'ינג. לפתע התחולל על הבמה, בפומבי, מאורע שעורר אינספור השערות במערב. בתיעוד שפרסמו עיתונאים זרים ששהו בוועידה נראים שני גברים ניגשים לחו בן ה־79, ואחרי שיח קצר איתו, תוך שהם מצמידים לשולחן את הניירות שלפניו ומונעים ממנו לקחת אותם, הם מסייעים לו לקום ממקומו ומלווים אותו אל מחוץ לאולם. נדמה שהם כמעט גוררים אותו. המושב שהתפנה לשמאלו של שי ג'ינפינג נותר ריק עד תום הקונגרס ה־20.
בשעה שלווה אל מחוץ לבמה עוד ניסה חו לומר משהו לבכירים שישבו סמוך לו ובהם שי, אבל שני הגברים סילקו אותו בלי שאיש התערב. האם חזינו בהדחה פומבית? האם חו תכנן לעשות משהו שיפגע בראשי המפלגה, וננקט נגדו מהלך מונע?
"סילוקו של חו לא שודר בטלוויזיה הסינית", מציין כריס בקלי, הכתב הבכיר של הניו־יורק טיימס לענייני סין. לדבריו, הערוצים הזרים ששידרו את האירוע בסין צונזרו והוחשכו מיד. ואולם לדעתו, סילוקו של חו מהבמה לא היה מהלך פוליטי. "הסתכלתי בתיעוד מכמה זוויות, כמה פעמים, ולא נראה לי שזאת הייתה רדיפה. חו פשוט נראה כמו אדם חולה ולא בריא. לא נראה כאילו הוא מתכנן מחאה. הוא הוצא מהאולם כי המנהיגים האחרים במפלגה תהו כיצד להתנהל כשהוא התחיל להתנהג בצורה מוזרה".
לטענתו, המפלגה הקומוניסטית לא הייתה מסלקת כך את חו אם הייתה רוצה לעשות זאת. "ההנהגה הסינית לא הייתה עושה זאת בפומבי", הוא מסביר. "אם היו רוצים לסלק אותו, פשוט לא היו מביאים אותו לוועידה. הוועידה ה־20 הייתה הרגע הגדול של שי ג'ינפינג, הוא לא רצה שיביכו אותו, אז פשוט נתן הנחיה להוציא את חו. זה מראה את כוחו".
כריס בקלי, ניו־יורק טיימס: "הסתכלתי בתיעוד מכמה זוויות, כמה פעמים, ולא נראה לי שזאת הייתה רדיפה. חו פשוט נראה כמו אדם חולה ולא בריא. לא נראה כאילו הוא מתכנן מחאה. הוא הוצא מהאולם כי המנהיגים האחרים במפלגה תהו איך להתנהל כשהוא התחיל להתנהג בצורה מוזרה"
הוועידה העניקה לשי ג'ינפינג בן ה־69 את החותמת הסופית להפיכתו לאיש החזק ביותר בסין. ועידת המפלגה הלאומית הסינית בחרה בו שוב לנשיאות – כהונה שלישית היסטורית, שלא הייתה מאז ימי מאו דזה־דונג. ההישג הגדול של שי הוא שגם הפוליטביורו, הגוף העליון של מקבלי ההחלטות בסין, בנוי כעת בצלמו ובדמותו; כל שבעת חבריו הם אנשי סיעתו במפלגה. "אין קבוצות מרקע אחר", אומר בקלי. "שי עשה ניקיון במפלגה, ולקח רק את אנשיו. רבים הופתעו מהצלחתו לבצע טיהור יסודי כל כך".
שי נולד בבייג'ינג ב־1953, ארבע שנים אחרי שמאו דזה־דונג ניצח במלחמת האזרחים והפך לשליט הבלתי מעורער של מדינת הענק. כשהיה בן עשר סולק אביו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית, אמו הוכרזה כאויבת המהפכה, ואחותו נרצחה בידי סטונדטים נלהבים שתמכו ב"מהפכת התרבות" של מאו. לשי הצעיר היו שתי אפשרויות: לסבול יחד עם משפחתו, או להשמיץ אותה. הוא בחר באפשרות השנייה, והחל לטפס בסולם הדרגות של המפלגה הקומוניסטית. ב־2008 מונה לסגנו של הנשיא סין חו ג'ינטאו, וב־2013 נבחר להמשיך את דרכו.
המנהיג הראשון שנולד אחרי המהפכה סימן לעצמו מטרה: להפוך את סין לאימפריה צבאית, כלכלית וטכנולוגית. בדרך הוא היה מוכן לעימותים: תחת שלטונו הרחיבה סין באגרסיביות את השפעתה ברחבי העולם, בנתה בסיסים בקמבודיה שבדרום־מזרח אסיה, באיים בים סין הדרומי, בקרן אפריקה ובאזורים נוספים, והבעירה אש מול מדינות כמו הודו, יפן וטאיוואן בסכסוכי גבול רדומים. עם ארה"ב היא מנהלת מלחמת סחר ארוכת טווח, וקוראת עליה תיגר בכל הזדמנות.
"בנאומו בכינוס המפלגה דיבר שי על מקומה של סין בזירה הבינלאומית היום", אומר בקלי. "הוא הדגיש שסין נכנסת לתקופה לא ברורה, ולכן ביחסי החוץ ובתחומי הביטחון והכלכלה יש להגן על המדינה מפני זעזועים חיצוניים. זה לא אומר שהוא מתכונן למלחמה, אבל הוא נערך לעימותים בזירה הבינלאומית בין מדינות אחרות, ואולי גם לעימות גובר בין ארה"ב לסין".
עד כמה האירועים באוקראינה ותגובת המערב לרוסיה משפיעים על ההתנהלות הסינית?
"החשש של הסינים מארה"ב ומהמערב אינו חדש, אבל הוא התחדד בתקופת כהונתו של דונלד טראמפ. בסין חשבו שתחת ג'ו ביידן המצב ישתנה, אבל וושינגטון שומרת על מדיניות קשוחה כלפי בייג'ינג. אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה הסינים ראו איך נאט"ו התאחדה מול המתקפה, וזה הדליק אצלם נורות אדומות".
גם ברית נאט"ו סימנה השנה את סין בפעם הראשונה כאיום: בוועידת נאט"ו האחרונה הוגדרה ההשפעה הגוברת של סין כ"אתגר". בסין אכן החלו לאחרונה להאיץ את המודרניזציה של הצבא, לחזק את אמצעי ביטחון הפנים ולחתור לעצמאות טכנולוגית בתחומים קריטיים מבחינה צבאית, ובהם ייצור השבבים והתעשייה האווירית.
במישור הפוליטי, שי ג'ינפינג הציג בוועידת המפלגה תוכניות ל־15 ול־20 שנה, ושידר שהוא כאן לעוד זמן רב, אולי כמו מאו. "כמותו הוא מנסה להפוך לדמות כריזמטית שאנשים מרגישים קשר אליה", אומר בקלי, "אבל סין לא תחזור לימי מאו ותהפוך אותו לאליל. אני חושב שאנשים רבים מעריצים אותו ורוצים מנהיג חזק, וגורמים בממשל נמצאים תחת לחץ להפגין נאמנות כלפיו, אבל אני לא חושב שנוצר סביבו פולחן אישיות".
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני ב"כאן חדשות"
