זרמים תת־קרקעיים רוחשים תחת כיסאו של אבו־מאזן, ומרעידים את יציבותה של הרשות. המנהיג הפלסטיני יצא בסוף מאי מבית החולים וחזר לביתו, אבל לא באמת שב לתפקוד. הכרישים בסביבה מריחים את הדם ומרגישים שזה הזמן לקבוע עובדות ולחתור לצמרת שעשויה להתרוקן בקרוב.
אלפי המפגינים שהתכנסו השבוע ברחובות רמאללה ושכם השמיעו קריאות בגנות אבו־מאזן, והניפו שלטים נגד הסנקציות שהטיל על ממשלת חמאס בעזה. תחת הכותרת "למען הסרת הסנקציות מעל רצועת עזה, ולמען שיפור התנאים ההומניטריים ברצועה", מנהלים ארגונים פלסטיניים, בשיתוף עם ארגונים אנטי־ישראליים הממוקמים בצפון הארץ, מחאה עממית שעשויה לערער את היציבות היחסית בגזרה.
"ברוח ובדם נפדה את עזה", צעקו האלפים. בשעה שבקבינט בירושלים דנו אם ישראל היא שאשמה במצב הקשה בעזה, למפגינים ברמאללה לא היה ספק: הם הצביעו על אבו־מאזן כאשם העיקרי במצב תושבי הרצועה.
"יצאנו להפגנות בגלל רצועת עזה והסנקציות שהטילו עליה הרשות הפלסטינית והעומד בראשה אבו־מאזן", אמרה אחת המפגינות לתקשורת. "האם המצור שמטילה ישראל לא מספיק לסבלם של תושבי הרצועה? האם אבו־מאזן צריך להטיל עליהם עוד סנקציות ולהפוך את חיי התושבים לאומללים? המצור והסנקציות הורגות את עזה, עזה תמות", סיכמה.
מפגין נוסף הגדיר את המהלכים של אבו־מאזן כפשע. "מי שחי תחת מצור במשך שנים, לא יכול להיות כפוף לסנקציות נוספות. אבו־מאזן וחמדאללה חייבים לשמוע את קול העם, ולהסיר את הסנקציות על רצועת עזה באופן מיידי. כל עוד הן ממשיכות, זה פשע".
תזכורת קצרה: מאז 2007, חמאס שולט ברצועת עזה. הארגון לא השיג את השליטה באופן דמוקרטי, אלא בהפיכה צבאית שבמהלכה הושלכו אנשי ביטחון של הרשות הפלסטינית מגגות הבתים ונורו ברחובות. למרות השליטה של חמאס, הרשות הפלסטינית היושבת ברמאללה שילמה משכורות במשך שנים ליותר מ־60 אלף פקידים שעובדים ברצועה. מדי חודש הועברו כספים למורים, פקידי בנק ונותני שירותים. הכסף מרמאללה הועבר גם לגורמי ביטחון של הרשות הפלסטינית, שבפועל ישבו בבית ללא מעש כשאת מקומם תפסו אנשי חמאס. הפקידים מצדם השתמשו בכסף כדי לקנות מוצרים ברצועה, מה שהניע את הכלכלה העזתית. כך שהמשכורות שהועברו מרמאללה שמרו למעשה על שרידותו של שלטון חמאס ברצועה.
עשר שנים חלפו עד שאבו־מאזן הבין שעושים עליו סיבוב, ושהוא למעשה מחזיק בחיים את שלטון חמאס בעזה. בשנה האחרונה ביצע אבו־מאזן שורת מהלכים שמטרתם לחנוק את חמאס כלכלית, ולהוביל לתסיסה פנימית שתחזיר את השלטון לידי הרשות הפלסטינית.
המהלכים הללו נחלקו לשני סוגים: כאלה שפוגעים בכלכלה הפלסטינית, וכאלה שפוגעים בתושבי הרצועה במטרה שהם יתקוממו נגד חמאס. בין היתר ביטל אבו־מאזן את העברת הכספים הנדרשים כדי להעביר חולים מרצועת עזה לטיפול בבתי חולים בישראל, לא העביר כספים לצורך רכישת תרופות לבתי החולים הפלסטיניים, ויצר משבר בנושא החשמל כאשר דרש מישראל לצמצם את הדלק שמועבר לתחנת הכוח העזתית. הוא הוציא 7,000 פקידים לגמלאות, וקיצץ ב־30 אחוזים את המשכורות של יתר הפקידים. המשכורות שכן הועברו מרמאללה לעזה, הגיעו באיחור מתמיד.
עם התמעטות הכסף מרמאללה החלה הכלכלה הפלסטינית בעזה להתייבש, כאשר אין מי שירכוש את הסחורות שישראל מאפשרת להכניס דרך מעבר כרם־שלום. "אני מעביר בעיקר פירות לרצועה, וכמה שאנחנו מורידים את המחירים, אין דרישה", אומר לנו טלאל, סוחר עזתי. "עוף שלם עולה 16 שקלים בלבד, עגל עולה 25 שקל וכבש 40 שקל, אבל הביקוש ממש נמוך כי אין אנשים שיש להם כסף לקנות את המוצרים. אין אף אחד שיכול לקנות תפוחים למשל, שמחירם שבעה שקלים לקילו".
חודש הרמדאן נחשב לשיא עונת הקניות בחברה הערבית בכלל ובקרב הפלסטינים בפרט. סעודות שבירת הצום הליליות, ה'איפטאר', מצריכות הכנה מראש והוצאות מרובות. "אנשים שחוגגים את הרמדאן חיפשו מוצרים זולים, אז הם קנו אבטיחים שעולים רק 60 אגורות לקילו", מספר טלאל. "משפחות התאגדו יחד לקנות בשר כדי לשבור את הצום באופן מכובד יחסית. גם אם יש סחורות בשוקי עזה, אין לאנשים כסף לקנות אותן".
יוסוף משכם מצדיק את המהלכים שנקטה הרשות הפלסטינית. "מבחינה פוליטית אבו־מאזן עושה מה שהוא צריך לעשות. הוא לא שולט ברצועה, אז למה שהוא ישלם כסף למי שלקח ממנו בכוח את השליטה בה? למה אני בשכם צריך לממן בכספי המיסים שלי את אנשי חמאס שם, שחיים בכסף הזה על חשבוני ועל חשבון המשפחה שלי בעזה?"
יוסוף, ששם משפחתו ערפאת, מספר לנו שמרבית משפחתו חיה בדיר אל־בלח שברצועה. למרות זאת הוא סבור שרק יד חזקה תוכל להוציא את רצועת עזה מידי חמאס. "בזמן ההפיכה חמאס הוציאו להורג שלושה מבני משפחתי, אבל מי שמסכן באמת הוא מי שנשאר בחיים העלובים תחת שלטון חמאס. אנחנו חיים תחת שליטת הרשות הפלסטינית. יש לנו חילוקי דעות איתם שלפעמים מתפתחים לאירועים אלימים, ירי בין כוחות הביטחון לחמושים מקומיים ומדי פעם אפילו הרוגים. אבל לפחות יש לנו חיים. אסור להמשיך את המצב הזה שבו חמאס חי על חשבון התושבים בעזה וברשות הפלסטינית. מבחינתנו, צריך להפוך את עזה לישות עצמאית".
יוסוף ערפאת, שכם: "למה שאבו־מאזן ישלם כסף למי שלקח ממנו בכוח את השליטה בעזה? למה אני צריך לממן באמצעות כספי המיסים שלי את אנשי חמאס שם, שחיים על חשבון משפחתי בעזה?"
"חמאס סוחטים חולים"
ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, ראמי חמדאללה, קידם לפני כחצי שנה את ניסיון הפיוס הכושל מול חמאס, יחד עם ראש המודיעין מאג'ד פארג'. היעד היה להעביר את השליטה ברצועה לידי אבו־מאזן, בתמורה לפתרון הבעיות הכלכליות בה. באמצע מארס האחרון יצא חמדאללה לסבב שיחות נוסף ברצועת עזה. כמה מאות מטרים אחרי שחצה את מעבר ארז, התפוצץ מטען נפץ ליד מכוניתו. חמדאללה ופארג', שתי דמויות מפתח מבחינת אבו־מאזן, ניצלו. לאף אחד לא היה ספק שחמאס עמד מאחורי ניסיון החיסול.
חמדאללה האשים את חמאס גם בהפגנות נגד אבו־מאזן השבוע: "מדובר בניסיון להטעות את דעת הקהל באשר לאחראים על המצב הקשה ברצועת עזה. זוהי השנה ה־11 ברציפות שעל רצועת עזה מוטל מצור בשל שלטון חמאס. הם מנסים להיפטר מהאחריות לסבל התושבים, תוך שהם משקרים ומטעים את הציבור", אמר. "חמאס מנהל מדיניות של ניצול התושבים, תוך שהוא מטיל מיסים על דלק ועל מוצרי בנייה. הם משתלטים על אדמות ומחלקים אותן למקורביהם, שולטים על החשמל ומשתמשים בו למטרותיהם. לחמאס שליטה מלאה על המעברים ועל תנועות סוחרים שנידונים לסחיטה, והם סוחטים כסף גם מחולים שמעוניינים לקבל טיפול רפואי בישראל", האשים.
בניסיון להוסיף נופך חזותי להאשמות, פורסם בדף הטוויטר של פת"ח סרטון מ־2007 שבו נראים אנשי חמאס מכים בברוטליות תושבים עזתים שנחשדו בתמיכה בפת"ח. חמדאללה גילה כי ממשלתו מוציאה על רצועת עזה 300 מיליון שקלים בחודש. עוד סיפר ראש הממשלה הפלסטיני כי "מעל 70 אלף אסירים מקבלים מידי הרשות תמיכה כספית, בנוסף לתשלום הוצאות הבריאות של בני משפחות האסירים והשהידים, וכן תשלומים למוסדות החינוך והחברה והנחות בתשלום החשמל". לדעת ראש הממשלה הפלסטיני, מי שמרוויחה מהעימות בין הזרמים הפלסטיניים היא ישראל.
בחמאס לא נשארו חייבים, ובהודעה שפרסמו האשימו את הממשלה הפלסטינית ברמאללה כי היא "מעוניינת לרסק את רצועת עזה על תושביה במקום להתעמת עם ישראל, תוך שהיא מאפשרת לישות הציונית לקדם תוכנית לייהוד ירושלים והרחבת ההתנחלויות".
הסנקציות שהטיל אבו־מאזן על עזה היו לכאורה מהלך נכון מבחינתו, שאמור להניב פירות בכל מקרה. מצד אחד הוא הסיר מעליו את האחריות על עזה, ומצד שני חמאס, הג'יהאד האסלאמי ותושבי רצועת עזה הפנו את כעסם כלפי ישראל. פצצות מרגמה, רקטות ועפיפוני תבערה נוחתים בשטח ישראל ומסבים נזק אדיר ליישובים הסמוכים. ישראל נכנסה לעימות מול הארגונים הפלסטיניים ברצועה, וסופגת מכה הסברתית במישור הבינלאומי.
אבל התבשיל שאבו־מאזן ביקש לפוצץ ברצועה, הולך ומופנה כלפיו בדמות ההפגנות נגדו. מי שמשרת את האינטרסים של חמאס בהפגנות הם ארגונים בלתי ממשלתיים, שאחד מהם הוא 'מאסאראת'. מדובר בארגון שמופעל על ידי ערבים ישראלים ומגדיר עצמו "פלסטיני". הארגון מקבל תרומות ממדינות וגופים שונים, כדי לקדם כביכול את הפיוס הפלסטיני בין חמאס לפת"ח.
"הגופים המרכזיים שנותנים חסות ל'מאסאראת' הם שני ארגונים אירופיים – ה־Oxford Research Group, ארגון בריטי שמנסה באמצעות התרומות להשפיע על מדיניות, ו־CMI, ארגון סיני שממומן בעיקר על ידי מדינות האיחוד האירופי", מסביר איתי ראובני מ־NGO Monitor. "בשנת 2015 העניקה ממשלת שווייץ 85 אלף אירו ל'מאסאראת' כדי לתמוך בפעילות הפיוס הפלסטיני. מאסאראת והארגונים התומכים בו משתתפים גם בפעילות ה־BDS, תנועות החרם נגד מדינת ישראל".
אחד הפעילים המרכזיים של הארגון, שנצפה בהפגנות ברמאללה, הוא ראזי נבוליסי, ערבי־ישראלי שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ומתגורר בעיר. בפוסט שכתב לאחר ההפגנה הביע נבוליסי אופטימיות באשר למטרת ההפגנות. "ההפגנות ברמאללה היו טובות מאוד, אבל זה לא המבחן האמיתי. המבחן הוא להמשיך בהפגנות עד שכל הסנקציות על רצועת עזה יוסרו", כתב לאחר ההפגנות שארגן.
ארגון 'מאסאראת' פועל בשיתוף עם הארגון הוותיק 'החזית העממית לשחרור פלסטין'. האני אל־מסרי, מנכ"ל 'מאסאראת', היה חבר בארגון שנוסד על ידי ג'ורג' חבש וביצע בעבר פיגועים רבים שבהם נרצחו מאות ישראלים. "המפגינים פועלים יחד עם החזית העממית, שמבקשת להתנקם באבו־מאזן", מסביר יוסוף משכם. "הם לא קיבלו ייצוג הולם מבחינה פוליטית, ולכן פועלים נגד הראיס. יש גם מפגינים תומכי חמאס, ולא צריך להסביר מדוע הם יוצאים להפגנות".
הכול יחסי
מאז אשפוזו הממושך בבית החולים 'אסתשארי' ברמאללה, מצבו הרפואי של היו"ר הפלסטיני בן ה־83 לא שב לקדמותו. אף שבמסיבת העיתונאים שכינס לרגל שחרורו הכריז אבו־מאזן כי הוא שב לעבודה מלאה, בפועל הוא לא חזר לאיתנו וכמעט לא הופיע בציבור.
התחושה הרווחת היא שהסדר והחוק היחסיים ששררו בערים הפלסטיניות המרכזיות בתקופת שלטונו של אבו־מאזן – הולכים ונסדקים. ההפגנות שהתקיימו ברמאללה פוזרו בסופו של דבר על ידי כוחות משטרה, חלקם בלבוש אזרחי, אך מאז התקיימו הפגנות נוספות ברמאללה ובשכם, שבהן התעצמו הקריאות נגד אבו־מאזן. בניסיון לעצור את המגמה הודיעו ברשות הפלסטינית כי לא יתאפשרו הפגנות במהלך חג עיד אל־פיטר, המסיים את חודש הרמדאן.
"אבו־מאזן לא במיטבו, וזה בלשון המעטה", אומר פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. "הוא לא השלים את הטיפול הרפואי שהוא נזקק לו בבית החולים בגלל הלחץ התקשורתי הבינלאומי, והשמועות שנפוצו על מותו. מסיבת העיתונאים שכינס נועדה להוכיח שהוא בריא, אבל את הישיבה שניהל עם חברי פת"ח לאחר יומיים הוא לא הצליח לסיים בשל מצבו הבריאותי. חברי פת"ח ביקשו ממנו למנות יורש, אבל אבו־מאזן מסרב. יש פה שני עניינים: מאבק בין חמאס לפת"ח, ומאבק ירושה בתוך פת"ח על מקומו של אבו־מאזן".
חמידו, תושב רמאללה בן 18, השתתף בהפגנות שהיו בתחילת השבוע בעיר. "אבו־מאזן אמנם יצא מבית החולים, אבל הוא חולה ולא נראה שהוא יחזור לעצמו, ולכן אנשים מצפים בכל יום להודעה על סיום תפקידו. באופן כללי יש לנו ביקורת קשה מאוד עליו. הוא מתנהג באופן שלילי, במיוחד כלפינו הצעירים. הוא לא נותן לנו חופש מחיה, והתחושה היא שאנחנו חיים תחת דיקטטורה שאסור להשמיע בה דעות באופן חופשי".
חמידו מרחיב על תחושת הסגירות החברתית. "יש הרבה מרגלים ואנשי משטרה בלבוש אזרחי שנכנסים לתוך השכונות בעיר רמאללה ולכפרים מסביב. הם שומעים את הקולות במטרה לחסל כיסי התנגדות. ובכל זאת, ולמרות היעדר החופש, אנשים פה מבינים שעדיפה המציאות הזאת על זו שברצועת עזה".
ג'יבריל רג'וב, יו"ר ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית, ניהל מסע תדמיתי נגד ישראל שהסתיים בביטול המתוקשר של המשחק בין ישראל לארגנטינה, אך רבים מבינים שעל הדרך הוא ביצע מסע יחסי ציבור לעצמו לקראת מלחמת הכיסאות ברשות. גם שר החוץ הפלסטיני ריאד אלמלקי מנהל פעילות נרחבת נגד ישראל בעולם. אבל חמידו הצעיר מסמן דווקא את ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פארג', כיורש הפוטנציאלי.
"אנחנו מרגישים שמי שבסופו של דבר יתפוס את מקומו של אבו־מאזן בכיסא השלטון יהיה פארג'", מעריך הצעיר מרמאללה. "הוא שולט בכוחות החמושים וגם נמצא בקשרים עם הצד הישראלי. ישנו גם מרואן ברגותי שנמצא כעת בכלא הישראלי, אבל אז לתפקיד תהיה אמירה רחבה יותר, שישראל מחזיקה בכלא בנשיא הנבחר של העם הפלסטיני. ברגותי נתפס בעינינו, הצעירים, כסמל וכאדם אמין בעל מילה. לא התרשמנו מסרטון הטורטית שהופץ על ידי ישראל. מבחינתנו מילה שלו היא מילה".
