יזמים צעירים במצרים קידמו באחרונה מאמץ להילחם בבעיה העצומה של פסולת הפלסטיק בארצם. זאת, דרך מחזור עטיפות חטיפים, בקבוקי מים ואשפה דומה, שלרוב מגיעה למזבלות או מושלכת לנילוס.
במפעל של חברת ההזנק "טיילגרין" בפאתי קהיר, מכונות רועשות זוללות כמויות אדירות של אשפת פלסטיק מכל הצבעים, גורסות אותן והופכות אותן לנוזל סמיך. החומר – שמורכב מכל סוגי הפלסטיק, ואפילו משקיות חד־פעמיות – מעוצב ללבנים כהות וקומפקטיות, המשמשות כמרצפות לשבילים ולמוסכים.
"הן חזקות פי שניים מבטון", מתפאר המייסד המשותף של החברה, חאלד רפאת (24), ומטיח לבנה על הרצפה כדי להדגיש את דבריו. "כל אריח שווה לכ־125 שקיות ניילון שלא מזהמות את הסביבה", מוסיף שותפו העסקי עמר שלאן (26), המרים את קולו כדי שדבריו יישמעו מבעד לרעש המכונות.לדברי רפאת, החברה משתמשת גם בפלסטיק ובמוצרים ברמה נמוכה, "העשויים משכבות רבות ושונות של פלסטיק ואלומיניום שכמעט בלתי אפשרי להפרידם ולמחזרם באופן בר־קיימא".
מחקר רב־לאומי שפורסם בכת העת סיינס מצא כי מצרים, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הערבי, היא גם מקור זיהום הפלסטיק הגדול ביותר במזרח התיכון ובאפריקה. המדינה מייצרת יותר מ־3 מיליון טונות של פסולת פלסטיק בשנה, שחלק גדול ממנה נערם ברחובות ובמזבלות לא חוקיות.
לעיתים פסולת זו מוצאת את דרכה אל הנילוס והים התיכון. חלקיקי פלסטיק במים מצטברים בגופם של בעלי חיים ימיים. הם אף מאיימים על בריאותם של אלו שצורכים פירות ים ודגים שנלכדו בנתיב המים האפריקני האדיר.
טיילגרין, שנוסדה ב־2021, שואפת "למחזר בין 3 ל־5 מיליארד שקיות ניילון עד 2025", אומר שלאן. בשנה שעברה החלה החברה למכור את האריחים המיוחדים שלה. עד כה היא ייצרה כ־40 אלף מהם. בקרוב מתכננת החברה להתרחב לשיווק מוצרים נוספים שעשויים בדרך כלל ממלט.
מצרים התחייבה לצמצם עד 2030 את צריכת הפלסטיק החד־פעמי שלה ביותר ממחצית, ולבנות מתקנים חדשים לטיפול בפסולת. אולם עד כה, יותר משני שלישים מאשפת הפלסטיק במצרים "מנוהלים בצורה לא מספקת", לפי הבנק העולמי – מפגע אקולוגי שארגוני סביבה מתקשים להתמודד איתו.
דייגים לחופי האי קורסיה שבנילוס אוספים וממיינים פסולת פלסטיק שהם שולים מהנהר כחלק מיוזמת הארגון "ורינייל". ככל שהנילוס הופך מזוהם יותר, כך הדייגים "רואים ירידה בתוצרת", אומר מנהל המיזם, האני פאוזי (47). "הם מבינים שהעתיד שלהם ושל ילדיהם הולך ונעלם".
מחקר בריטי שנערך בשנת 2020 מצא שיותר משלושה רבעים מהדגים בקהיר מכילים שרידי פלסטיק. צפונה משם, סמוך לעיר הנמל אלכסנדריה, התגלו שרידי פלסטיק ב־92 אחוז מהדגים שנתפסו – כך לפי מחקר שערכו בשנה שעברה חוקרים מהמכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה ודיג של מצרים.
ורינייל, ארגון שהוקם לפני חמש שנים בסדרה של אירועי ניקוי בהשתתפות מתנדבים. לדברי פאוזי, הארגון קונה "בין 10 ל־12 טון פלסטיק בחודש" מ־65 דייגים, ומשלם להם 14 לירות מצריות לכל קילוגרם.
פלסטיק יקר ערך, כמו בקבוקי מים, נדחס ונשלח למפעל מחזור, ושם הופך לדלק. פלסטיק באיכות נמוכה, כמו עטיפות מזון, נשרף כדי לספק חשמל למפעל מלט ש"שומר על ניקיון הסביבה עם מסנני אוויר ומערכת ניטור רגישה".
ארגוני סביבה מהללים בזהירות את ההתפתחויות הללו במצרים. השינוי מבורך, הם אומרים, אך לא מספק. "היוזמות הללו מצאו דרך ליצור שרשרת ערך, וברור שיש ביקוש", אומר מוחמד כמאל, מנהל שותף של ארגון הסביבה גריניש, "כל מה שמחלץ ערך מהפסולת במצרים הוא צעד טוב קדימה, אבל זה לא פותר את הבעיה. זו רק טיפה בים".
