עובדי ההצלה האלג'יראים היו גיבורי העיר אדיאמן, מצפון־מזרח לגזיאנטפ, לאחר שחילצו שלשום בשלום שני ילדים מבניין דירות שקרס, בשדרה רחבה ועמוסת חורבות, הרבה אחרי שמישהו שם ציפה לשמוע בשורות טובות. ואולם לא היו קרובי משפחה שחיכו לקבל את הילדים שחולצו – ילדה כבת שבע, לבושה בחולצת טריקו לבנה, וילד צעיר יותר בשיער קצוץ. ייתכן שבני המשפחה ימצאו אותם מאוחר יותר, בבית החולים, אך ייתכן גם שהוריהם או קרובי משפחה אחרים עדיין לכודים מתחת להריסות.
האלג'יראים, יחד עם צוותי חילוץ מישראל, ספרד, טאיוואן, פקיסטן ומדינות נוספות, היו חלק ממאמץ הסיוע המאולתר שהחל לצבור תאוצה באדיאמן ובאזורי הרס אחרים בדרום טורקיה השבוע. אך הסיוע הממשלתי,שהניצולים התחננו לו נואשות במשך ימים, היה מפוזר וכאוטי.
ממשלת טורקיה הגישה בקשה לסיוע בינלאומי בעקבות רעידות האדמה ביום שני, שקטלו יותר מ־15 אלף איש בטורקיה ובסוריה. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן סייר שלשום בנפת האטיי, מוקד ההרס, והתחייב לבנות מחדש את הערים החרבות ולמצוא מחסה לתושבים שנותרו ללא קורת גג. ואולם בשטח, הזעם על התגובה הממשלתית ניכר. המונים התאספו מחוץ לבתי מגורים חרבים, בדרישה לדעת מדוע לא מחפשים אחר ניצולים. תיעוד שהופץ ברשת הציג מקומיים שהתעמתו עם מושל המחוז, בטענה שאדיאמן "ננטשה".
שר הבריאות הטורקי עדכן למחרת האסון שלפחות 900 מתושבי העיר נספו. 250 אלף איש גרים בעיר הכורדית ברובה. מניין המתים הסופי יהיה בוודאי גבוה יותר.
המוני טורקים התאספו סביב משאיות ממשלתיות שסיפקו אוהלים גדולים, חלק ממאמץ סיוע שכלל גם חלוקת מים ופרטי ביגוד ספורים. מריבות פרצו בין הנוכחים כאשר האוהלים הושלכו לעבר ההמון ממשאית, סמוך למרכז העיר.
פקיז איסר הצליחה איכשהו לתפוס את אחד האוהלים לעצמה, אף שהיה הרבה יותר גדול ממנה. היא לא הצליחה להבין כיצד תכניס אותו למכונית שלה, ועמדה שם רועדת בסוודר דק, כשהאוהל שוכב לרגליה. היא סיפרה שמשפחתה מתגוררת בכמה בניינים, ואז החלה לבכות ואמרה שדודה עדיין נעדר. "כל המשפחה שלו מתה", התייפחה. "האם נראה ימים טובים יותר?"
אסרף טונסר, בן שישים, הגיע בתקווה למצוא שמיכות והשיג רק כמה גרביים דקיקות ושני סוודרים. הוא ומשפחתו, שאיבדו את ביתם ברעש, מתגוררים כעת באולם ניחומים למשפחות אבלים לאחר הלוויה. הוא מפקפק בהבטחת הממשלה שהחיים יחזרו לשגרה בקרוב. "זה יימשך שנתיים־ שלוש", העריך.
בסמוך למרכז העיר הציע חליל גולמוס, נהג משאית בן שישים שהסיע מחפר (באגר) לאדיאמן, למשפחה סורית שאיבדה את ביתה טרמפ אל מחוץ לעיר, אך הדרך לנמל התעופה הייתה סגורה, והוא התנצל על שאכזב אותם. "אתם זקוקים למים?", שאל, אבל הם היו זקוקים לאוהל.
קבוצת מתנדבים מהעיר סנליורפה, כולם בני אותה משפחה, הסתובבו ברחובות בשני טנדרים וחילקו דבש, שוקולד, ביסקוויטים, חלב, פירות וחיתולים. הם הגיעו לכאן לאחר שצפו בזעזוע בסרטוני ההרס.
צוותי חילוץ זרים שהגיעו לשטח התחילו לעבוד בין המקומיים המיואשים. הייתה שם קבוצה של תוניסאים, צוות מטאיוואן ו־51 עובדים מפקיסטן. "המצב גרוע מאוד", אמר מוחמד פרחאן חאליד, ראש הצוות הפקיסטני, שהשווה את רעידות האדמה הטורקיות לרעידת האדמה בקשמיר ב־2005, שקטלה עשרות אלפים. "כבר ראינו את זה בעבר", אמר. "נדרשים מאמצי הצלה וטיפול נוספים".
האלג'יראים הגיעו מאוחר ביום שני, והיו "ממש טובים", אמר צ'יהאן אוזאי, בן 33, כשאחותו חולצה בחיים מבניין מרוסק בידי מחלצים טורקים דווקא, שגם אותם שיבח. "יש להם ציוד נהדר", אמר על האלג'יראים. "הם מוציאים את כל הגופות".
הצוות האלג'יראי מנה 89 בני אדם, וכלל שישה כלבי חיפוש והצלה. קולונל פארוק אכור, דובר הצוות, שוחח איתנו זמן קצר לאחר שעמיתיו הצילו את שני הילדים. המצב באדיאמן, הוא אמר, אנוש: "תושבים רבים באים לבקש מאיתנו לעזור להם".
במשך ימים, שני אחים התחננו לעזרה באיתור הוריהם, אך ללא הועיל. "הם מתעלמים מאיתנו", אמר אבדורהמן קאליס, בן 23, סטודנט שבא לכאן מאיסטנבול לאחר שאחיו אוסמן, רופא בן 27, אמר לו שאיבד את הקשר עם הוריהם. תריסר אנשים גרו בבניין, ומשפחת קאליס התגוררה בקומה הראשונה. שלשום, בייאוש גובר, הצטרפו האחים לקבוצת קרובי משפחה אחרים שניסו לעבור בין ההריסות בעצמם, אף שהריסות המבנה נראו מטות ליפול.
בהמשך היום נראו סימנים לכך שהעיר זוכה לתשומת לב רבה יותר מהרשויות: גנרטורים גדולים ודחפורים מורכבים על משאיות שטוחות יצאו לכיוון אדיאמן. לבניין המגורים של משפחת קאליס הגיע מנוף, ואחריו מחפרון. "הבקשה שלנו לסיוע נענתה סוף־סוף", אמר אבדורהמן, והביט לעבר מה שנותר מחדר השינה של הוריו.
