אנשים שניצלו ממוות מדווחים לעיתים קרובות על חוויות ייחודיות ברגעים המכריעים: הם רואים אור בקצה מנהרה, חווים תחושת ריחוף חוץ־גופי, פוגשים קרובים שנפטרו מזמן או נזכרים בחוויות מחייהם. העובדה שהסיפורים האלו משותפים לאנשים מרקעים רבים ושונים מעידה שייתכן שפועל כאן מנגנון ביולוגי שטרם פוענח.
במחקר חדש שפורסם השבוע, חוקרים באוניברסיטת מישיגן מצאו ראיות לזינוק בפעילות מוחית המזוהה עם התודעה בשני חולים גוססים. אומנם זה איננו המחקר הראשון בתחום, אך ייחודו בעובדה שהוא מפורט "באופן שמעולם לא ראינו בעבר", לדברי המחברת הבכירה ג'ימו בורג'יגין, שהמעבדה שלה מוקדשת להבנת השורש הנוירולוגי של תודעה.
צוותה של בורג'יגין בדק תיעוד של ארבעה חולים שמתו מהתקף לב בזמן שהיו מחוברים למכונת EEG. ארבעתם נכנסו לתרדמת ונותקו ממכשירי ההחייאה לאחר שנקבע שאין עוד דרך להצילם. כאשר נותקו מהמכונות, בשניים מארבעת החולים – אישה בת 24 ואישה בת 77 – הבחינו בהאצת קצב הלב ובעלייה בגלי המוח בתדר גמא – הפעילות המוחית המהירה ביותר מהסוג הזה, המזוהה עם התודעה.
מחקרים מוקדמים יותר – כולל מחקר בולט שפורסם בשנת 2022 אודות גבר בן 87 שמת אחרי נפילה – מצאו גם הם זינוק בגלי גמא בקרב אנשים שהיו קרובים למוות.
המחקר של אוניברסיטת מישיגן הרחיק לכת כשבדק לעומק אילו חלקים במוח "מוארים", והפעילות זוהתה ב"אזור הקורטיקלי החם האחורי" – המורכב מהאונות הטמפורליות, הקודקודיות והעורפית, הקשורות לשינויים בתודעה. "אם החלק הזה של המוח נדלק, זה אומר שהמטופל רואה משהו, יכול לשמוע משהו, והם עשויים להרגיש תחושות חוץ־גופיות", אומרת בורג'יגין.
לא ברור מדוע שניים מהמטופלים חוו את סימני "התודעה הסמויה" בעוד שניים אחרים לא, אם כי בורג'יגין משערת שרקע רפואי של התקפי שבץ אולי "הכין" את המוח שלהם בצורה כלשהי. בשל גודלו הקטן של המדגם, המחברים הזהירו מפני הסקת מסקנות רחבות. יתרה מכך, אי אפשר לאשר שלמטופלים באמת היו חזיונות כלשהם, שכן הם לא שרדו לספר מה חוו.
בורג'יגין מקווה שבעתיד היא תאסוף נתונים על מאות אנשים נוספים, כדי להגדיל את הסיכוי שחלקם אכן ישרדו כדי לספר. דרך אחת לעשות זאת עשויה להיות יצירת ניסוי המדמה חוויה של כמעט־מוות בזמן שהמטופל נמצא במעקב בתנאי מעבדה.
