דג קטן מונף מתחת למקורו של פינגווין כחוש במרפאה בדרום־אפריקה, בניסיון לעורר את תיאבונו. החיה החולנית היא אחת מעשרות פינגווינים שעוברים טיפולים בעיירת החוף פורט־אליזבת – או גקברחה, בשמה הנוכחי – שבה ממוקם מרכז שיקום ייעודי שמטרתו להסיר את סכנת ההכחדה מהפינגווינים האפריקנים.
"אנחנו מנסים לשקם חלק מהנזק שגרמה האנושות לציפורים הללו במהלך השנים", אומרת קייטלין ואן דר־מרווה, שומרת עופות ים בקרן הדרום־אפריקנית לשימור עופות החוף.
שינויי אקלים והשפעות אנושיות אחרות הביאו להידלדלות ניכרת של אוכלוסיית הפינגווינים, והם נמצאים בסכנת הכחדה. כ־50 אלף זוגות מזווגים (שכן הפינגווינים הם מונוגמיים) אכלסו את רצועות החוף של דרום־אפריקה ונמיביה לפני שלושה עשורים. כיום המספר ירד לעשרת אלפים בלבד.
זו צניחה של 80 אחוז, שלדברי זואולוגים מדאיגה אף יותר בהתחשב בכך שאוכלוסיית פינגווינים בריאה מעידה על מערכת אקולוגית ימית בריאה. "המינים הולכים ופוחתים, זוה אומר שיש בעיה גדולה בסביבה הימית", אומר קרל האבמאן, שעומד בראש מרפאת הפינגווינים.
כיום המרכז הומה מחולים חדשים. בשבועיים האחרונים הועברו לכאן כארבעים גורי פינגווין מאי הציפורים – אי קטנטן שבו ממוקמת אחת ממושבות הפינגווינים הגדולות באפריקה, במרחק של כשישים קילומטרים מפורט־אליזבת. גשמים עזים פקדו את האי ושטפו קנים וגוזלים.
בדרך כלל הציפורים השחורות־לבנות הקטנות חופרות את הקינים שלהן בשכבה עבה של גואנו – תערובת של גללים ושרידים שמצטברים במשך הזמן. אבל החומר האורגני נשדד לשימוש כדשן טבעי, וכעת הפינגווינים נאלצים להסתפק בענפים או בסדקים בסלעים, וכך בתיהם יציבים פחות. נוסף על כך, בשלושת החודשים הראשונים לחייהן הציפורים מכוסות רק בנוצות אפורות שאינן מגינות עליהן ממים ומקור, והגשמים גורמים לרבות מהן לטבוע או למות מהיפותרמיה.
פורט־אליזבת הוא גם ביתו של נמל מרכזי, וספינות משא ענקיות מתדלקות ממאגרים שבחוף. דליפות נפט שאירעו לאחרונה הובילו למאמצים גדולים להציל פינגווינים שנצבעו בשחור.
חלק מהניצולים מטופלים ביחידה לטיפול נמרץ של המרכז לשיקום עופות ים, שבו הצוות עסוק בחיטוי, תפירה וחבישת פצעים. גם רחיצות רגליים, סרדינים ותרופות מוצעים כטיפולים. בסך הכול מטופלות במרפאה כמאה ציפורים, צעירות ובוגרות, במטרה להחזיר אותן לטבע בהקדם ולהגביל את המגע שלהן עם בני אדם.
הפינגווינים מצטופפים יחד, כתפיהם מורמות כאילו הם סובלים מקור. חלקם מוזנים דרך צינור קטן שמוכנס למעיים שלהם. אלו שמצבם קשה מדי מורדמים. אלו שרמת כושר שלהם מספיקה, עוברים לשיקום בבריכה. "אם הם לא שוחים, הם לא שותים", אומרת ואן דר־מרווה, ולוחשת מילים מרגיעות לפינגווין קטן ונמרץ שמנופף בכנפיו בזמן שהיא מחזיקה אותו בין ברכיה. הוא סובל מבורליוזיס, מחלה זיהומית שהטיפול בה כרוך באנטיביוטיקה.
לפי המשרד לאיכות הסביבה במדינה, אם שיעורי ההיכחדות הנוכחיים יימשכו, פינגווינים אפריקנים עלולים להיעלם תוך עשור. "יש כזו מורכבות מדהימה בים. אם לוקחים ממנו פרטים פה ושם, המערכת כולה תקרוס", מסכמת ואן דר־מרווה.
