נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ומנהיגי מדינות אחרות הכריזו השבוע על תוכנית ביטחונית נרחבת שתחזק את הגנתה של אוקראינה בטווח הארוך. אומנם אוקראינה לא הוזמנה להצטרף לנאט"ו בסיומה של פסגת מדינות הברית בווילנה, אך היא השיגה הבטחה למימון צבאי והומניטרי.
בבית הלבן תיארו את ההסכם להגנת אוקראינה כגולת הכותרת של הכינוס בליטא, ואמרו שהוא דוגמה לנחישותן המאוחדת של בעלות הברית להגן על המדינה מפני פלישה נוספת של רוסיה.
המטרה היא "להבהיר שהתמיכה שלנו תימשך שנים ארוכות אל העתיד", אמר ביידן לצד רבים מעמיתיו, ובהם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. "נעזור לאוקראינה לבנות הגנה איתנה, שתהווה כוח מייצב באזור ותרתיע כל איום ביבשה, באוויר ובים".
נציגי 31 חברות נאט"ו התכנסו בווילנה, אך ההבטחה לזרם מתמשך של סיוע הגיעה מקבוצה קטנה יותר של שבע הדמוקרטיות החזקות בעולם: ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, קנדה, איטליה ויפן. ביידן גם ניצל את ההתכנסות כדי להציג את הרקורד הדיפלומטי שלו ולקדם את תפיסת עולמו הרחבה יותר, וחזר על נושאים של הרמוניה עולמית ושיתוף פעולה, שהם עמוד התווך של הקמפיין הבא שלו לנשיאות.
הנשיא ומנהיגים אחרים של "קבוצת השבעה" הצהירו שינסו להרתיע את רוסיה מתוקפנות עתידית על ידי שיתוף פעולה לחיזוק ההגנות של אוקראינה והבריתות שלה באזור. כל מדינה בקבוצה תכין כעת הסדר ביטחוני דו־צדדי משלה עם אוקראינה – מאמץ שעלול להזמין מורכבויות פוליטיות בזמן שהמלחמה מתמשכת בשנתה השנייה.
זלנסקי, שתקף את נאט"ו ביום שלישי על כך שלא הוגש לו ציר זמן לקבלת אוקראינה כחברה, נקט בטון פייסני יותר למחרת: "המשלחת האוקראינית מביאה הביתה ניצחון ביטחוני למדינה שלנו, לעם שלנו, לילדינו", הוא אמר. אומנם הסכם ביטחוני אינו מספק את ההגנה המשותפת שמעניקה חברות נאט"ו, אך הוא עשוי לחזק באופן ניכר את יכולתה של אוקראינה להגן על עצמה מפני הרוסים.
ראשי המדינות גם לא ציינו מה טווח הזמן להשגת ההתחייבויות הביטחוניות הדו־צדדיות, אך כמה מדינות הכריזו כבר במהלך הפסגה על מהלכים נוספים של תמיכה צבאית והומניטרית באוקראינה.
בנאומו באוניברסיטת וילנה בתום הפסגה גינה ביידן בחריפות את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהימר "הימור רע" בהמשך המלחמה. "אפילו אחרי כל הזמן הזה, פוטין עדיין מטיל ספק בעמידות שלנו", אמר ביידן. "הוא עדיין לא מבין שהמחויבות, הערכים והחופש שלנו הם משהו שלעולם לא נוכל לזנוח. זה מי שאנחנו".
ביידן, שנפגש עם זלנסקי לאחר ההודעה, אמר בעבר שהוא יכול לחזות הסדר ביטחוני עם אוקראינה בדומה לערבויות שארה"ב מספקת לישראל. בזכות תמיכה חזקה בקונגרס, וושינגטון מעניקה לישראל מדי שנה יותר מ־3.8 מיליארד דולר בסיוע צבאי.
מחוות וחשדנות
במשך יותר משבעים שנה מאז שנוסד, ארגון האמנה הצפון־אטלנטית צמח והפך לאסופה של יותר משלושים מדינות. הוא נוסד ב־1949 כדי לאזן את כוחה הגובר של ברית המועצות, וממשיך לשמש באותו התפקיד מול רוסיה. עם החלטתו של הנשיא פוטין לפלוש לאוקראינה בשנה שעברה, הפכה נאט"ו שוב לכוח רב השפעה ומאוחד ביבשת הישנה, אחרי שנים של דשדוש.
בעקבות הפלישה, שוודיה ופינלנד – שתי מדינות סקנדינביות שבמשך שנים דבקו בגישה עצמאית במאבק בין רוסיה למערב – בחרו להגיש את מועמדותן להצטרפות לארגון. פינלנד התקבלה באופן רשמי כבר באפריל, אך דרכה של שוודיה נבלמה על ידי טורקיה, שהטילה וטו על הצטרפותה. לפני הוועידה השבוע, ולאחר תקופה ממושכת של משא ומתן, הסיר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן את התנגדותו, ופינה את הדרך להצטרפותה של שוודיה.
פרשנים אומרים שהמהלך ישנה את הנוף הביטחוני של אירופה מהקצה אל הקצה, ויפעיל לחצים כבירים על רוסיה, שמתנגדת להתרחבות הברית מזרחה. התוספת של שתי המדינות עשויה להציע לברית יכולות מורחבות במגוון תחומים: לשוודיה, למשל, יש צי חזק, שישפר את ההגנה של נאט"ו בים הבלטי, והיא גם בונה מטוסי קרב משלה. במקביל, הצבא הממומן היטב של פינלנד מקיים גיוס חובה לגברים.
"זו גישה אחרת לחשיבה על הגנה", אמר כריסטופר סקאלובה, מנהל יוזמת הביטחון הטרנס־אטלנטי של המועצה האטלנטית, "הם יכולים לגייס מאות ואף אלפי אזרחים". המדינות מציעות גם יתרונות גיאוגרפיים מרכזיים, שיעצימו את ההגנות של נאט"ו.
הוויתור של ארדואן עורר זעם ברוסיה, שבה כבר הסתכלו בחשדנות על הנשיא הטורקי בעקבות כמה מחוות שלו לאוקראינה מאז שהחלה המלחמה. אלו, יחד עם השיחה החמה שתועדה בין ארדואן לזלנסקי לפני הוועידה, הובילו להשערה שטורקיה מתכוונת לחזור ליחסים החמים יותר עם אירופה וארה"ב לאחר שנים של שיתוף פעולה הדוק עם מוסקבה.
ברוסיה, שבה מערכת היחסים הטובה של הנשיא פוטין עם ארדואן היא מטבע גיאו־פוליטי רב ערך, נראה שהתחושה שארדואן עובר ליחסים קרובים ולשיתופי פעולה עם מנהיגי המערב עוררה חרדה כמעט כמו הרעיון של הצטרפות שוודיה לנאט"ו. היא גם העלתה את השאלה אם המלחמה ערערה את אחת ממערכות היחסים החשובות ביותר שלה.
הביקורת של הקרמלין על אנקרה הייתה זהירה, אבל מחוקקים רוסים וגורמים לאומניים במדינה גינו בחריפות את ארדואן, בעוד שהעיתונות הרוסית תהתה אם המנהיג הטורקי מבצע מהלך מודע ומכוון של התרחקות ממוסקבה.
היחסים הקרובים של פוטין עם מנהיג טורקיה העניקו לרוסיה דלת אחורית אל מול עיצומי המערב, בעוד שמכונת התעמולה של הקרמלין שיבחה באמצעותה את הנשיא הרוסי כמנהיג עולמי חזק עם חברים רבי עוצמה. השניים חולקים את הרצון לערער את הדומיננטיות המערבית – עמדה מרכזית בדימוי העצמי המוצהר של פוטין כמנהיג המנהל מלחמה באוקראינה כדי להציל את העולם מההגמוניה האמריקנית ומהאליטות המערביות החמדניות.
"טורקיה מוסיפה להפוך בהדרגה ממדינה נייטרלית למדינה לא ידידותית", אמר ויקטור בונדרב, יו"ר הוועדה להגנה וביטחון בבית הפרלמנט הרוסי העליון.
הפרשן הרוסי סרגיי מרקוב אמר שהחלטתו של ארדואן למסור מפקדים ביחידת אזוב האוקראינית לידי זלנסקי, אף שהקרמלין הגדיר אותם טרוריסטים, "עוררה גלי הלם ברוסיה". זאת, משום שברוסיה ראו באזוב "סמל של ניאו־נאציות אוקראינית ופשעי מלחמה נגד האוכלוסייה הרוסית". לדבריו, היחסים הפרגמטיים בין מוסקבה ואנקרה יימשכו, "אך ללא אמון בין המנהיגים".
