סיום הלחימה שפרצה בסוף השבוע שעבר במחנה הפליטים עין אל־חילווה שבלבנון טרם נראה באופק. עשרות בני אדם נהרגו ומאות נפצעו עד כה בעימותים שהתפתחו במחנה בין אנשי פת"ח, השולטים בו, ובין יריביהם בתנועות האסלאמיסטיות. המוני תושבים נטשו את ביתם במחנה ועזבו אותו עד יעבור זעם. חיזבאללה מנסה לכונן הפסקת אש, עד כה ללא הצלחה.
הכול החל בשבת שעברה, לאחר התנקשות באחד ממנהיגי הכוחות האסלאמיסטיים, מחמוד ח'ליל. הניסיון הכושל הוביל לפעולת תגמול – חיסולו של אבו־אשרף אל־ערמושי, מאנשי פת"ח הבכירים ביותר בלבנון, שאחראי על הביטחון הלאומי באזור צידון מטעם הארגון. חמושים מהזרם האסלאמיסטי תקפו ביום ראשון את מפקדת הכוחות של פת"ח במחנה והרגו את הבכיר יחד עם ארבעה מאנשיו.
בעקבות פעולת הנקם התפתחו קרבות עזים בין הצדדים, שכללו ירי ממקלעים כבדים וירי טילי כתף לעבר בתי אזרחים שחמושים הסתתרו בהם. במהלך השבוע חנויות במחנה הפליטים נסגרו, וחלקן נפגעו מהירי. גם מוסדות הלימוד ספגו אש, וסוכנות הפליטים המיוחדת של האו"ם, אונר"א, שמפעילה את בתי הספר שם, הודיעה על השעיית פעילותה במחנה. הסוכנות קראה לכלל הקבוצות להימנע מעימותים, לשמור על ביטחון המקומיים ולמנוע פגיעה במתקני האו"ם.
אקס־טריטוריה
עין אל־חילווה הוא מחנה הפליטים הפלסטינים הגדול מבין 12 המחנות הפזורים בלבנון. הוא משתרע על פני שני קילומטרים מרובעים, אך חיים בו יותר מ־50 אלף – זאת, מתוך כ־400 אלף הפליטים הפלסטינים המתגוררים במדינה.
כאשר מדברים על "פליטים" פלסטינים, המונח כולל, כידוע, גם את צאצאי צאצאיהם של פליטים. מבחינת לבנון, תושבי המחנות – שרובם המוחלט נולדו במדינה – הם תושבים זמניים משוללי זכויות, אוכלוסייה מוחלשת במדינה שגם כך העוני בה גובר בשנים האחרונות על רקע משבר הפליטים מסוריה והתמוטטות הכלכלה. עין אל־חילווה נחשב למחנה אלים במיוחד, ומסתמן כאקס־טריטוריה של הצבא הלבנוני ומנגנוני הביטחון, שנמנעים מכניסה אליו ומותירים את השליטה בו לקבוצות חמושות אשר מתאגדות על רקע עדתי או פוליטי.
אין זו הפעם הראשונה שקרבות ניטשים בעין אל־חילווה. חלק מהפלסטינים יריבי פת"ח מזוהים עם חמאס והג'יהאד האסלאמי, ולצידם ניצבים לוחמים ותיקי המלחמה בסוריה. גם בקרבם יש חלוקה בין לוחמים שהצטרפו ללוחמי חיזבאללה וסייעו לנשיא סוריה בשאר אל־אסד להישאר בתפקידו, ובין מי שדווקא נלחמו נגדו לצד ארגוני האופוזיציה הסורית.
בשנים האחרונות נחלק המחנה לאזורי מחיה: הקבוצות האסלאמיות השתלטו על כחמש שכונות, בעוד שפעילי פת"ח הוותיקים יותר התפזרו בארבעה שכונות במחנה. אלא שהסטטוס־קוו לא נשמר, והמלחמה באזורי השליטה מתמשכת. כך למשל, שכונת אל־טירה, שנתפסה בידי האסלאמיסטים ב־2018, חזרה באחרונה לידי פת"ח. בשכונת ספוריה שולטים שני הפלגים היריבים יחד.
המלחמה במחנה הפליטים בימים האחרונים מתחוללת בעיקר בשלוש זירות: בזירה הדרומית, במקום שנקרא "הר החלב"; בזירה המזרחית אל־טירה; ובצפון, במקום שנקרא "גן ירושלים".
רקטות בצידון
בניסיון לעצור את הלחימה נכנס שלשום למחנה צוות פעולה פלסטיני משותף, ביחד עם נציגים מתנועת אמל השיעית. המשלחת קיימה ישיבה מיוחדת במפקדת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים במחנה, ותמכה בהחלטה להקים ועדת חקירה באשר לנסיבות שחוללו את האירועים האלימים. חברי המשלחת הודיעו על חידוש הפסקת האש במחנה, אך זו לא שרדה יותר מכמה שעות.
ממשלת לבנון אינה מנסה לדכא את הקרבות, אלא רק להגביל אותם למחנה הפליטים עצמו.
נציג העיר צידון בפרלמנט הלבנוני, עבד אל־רחמן אל־בזרי, אמר לרשת אל־מיאדין המזוהה עם חיזבאללה שהוא מקווה שהעימותים יישארו בגבולות עין אל־חילווה. צבא לבנון הציב שבעה מחסומים בכניסות למחנה, ובימים האחרונים הגביר את נוכחותו באופן ניכר בעיר הסמוכה, צידון.
במהלך התקריות האלימות נהרגו כבר כמה חיילים של צבא לבנון מאש ש"זלגה" מהלחימה. ככל שהאלימות מסלימה, כך ברור יותר כישלונם של מאמצי הצבא לוודא שהקרבות יתחוללו רק בתוך מחנה הפליטים. בלילה בין רביעי לחמישי נורו פגזים ורקטות בשמי המחנה, וחלקם נחתו בצידון.
העיתון אל־אח'באר, המזוהה עם חיזבאללה, דיווח על הכישלון של פעילי פת"ח להכריע את המערכה במחנה, והביע חשש מפני מלחמה שתפרוץ בתוך גבולות לבנון ותערב את ארגוני הטרור דאעש וג'בהאת אל־נוסרה, שלחמו במלחמת האזרחים בסוריה. מצב כזה יאתגר לא רק את הפלסטינים, אלא גם את שלטון חיזבאללה במדינה. "שרידי ג'ונוד אל־אסלאם ופתח אל־אסלאם, שנלחמים במחנה עין אל־חילווה נגד פעילי פת"ח, נתמכים בידי דאעש וג'בהאת אל־נוסרה. אלו בשורות לא טובות – לא לחיזבאללה, לא לתושבי דרום לבנון ולא לאף אחד במדינה", נכתב בעיתון.
חסן נסראללה, שמרבה באחרונה להתראיין בנוגע ל"התפוררותה" של החברה הישראלית, מצא זמן להתייחס לאירועים האלימים מבית ביום שלישי השבוע: "חובה להפסיק את הלחימה במחנה הפליטים בכל דרך אפשרית", הוא אמר, "נשפך שם דם, ואנשים עוזבים את בתיהם. ללחימה השלכות המזיקות לפלסטינים ולדרום לבנון, ולכן כל מי שיכול לעזור לסיים את הלחימה שם חייב להתגייס לכך".
ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, פנה לנסראללה בבקשה שייכנס לעובי הקורה וישפיע על הצדדים להנמיך את נשקם. אלא שלנסראללה יש דווקא אינטרס לשמר את הלחימה הפנימית כל עוד זו לא פוגעת בארגונו. יכולות הלחימה בעין אל־חילווה מרשימות למדי: בתיעוד הקרבות במחנה נראים שיגור טילי כתף והפגזות ארטילריות משני הצדדים. הנשק הזה מדאיג מאוד את נסראללה, ולכן כל עוד הוא "מתבזבז" על מלחמות פנימיות ולא מופנה לכיוון חיזבאללה – הוא יכול להיות מרוצה.
גם פעילותו של צבא לבנון להגבלת הלחימה לתחומי מחנה נחשבת חיובית בעיני נסראללה: הצבא עושה בשבילו את מלאכת ניקוי האורוות.
לא לחינם חיזק מזכ"ל חיזבאללה בנאומו את ידיהם של חיילי צבא לבנון: "אנו רואים בצבא את הערובה הבסיסית לאחדות הארץ וליציבות. יש לתמוך במוסד הזה, כדי שיוכל לעשות את המוטל עליו".
בהתחשב בכך שחיזבאללה מחזיק צבא משל עצמו בלבנון, נראה שחיילי צבא לבנון הם מעין כוח עזר זול המשמר את שליטת חיזבאללה.
