מסתבר שישנו מספר מפתיע של מחקרים שבדקו את תוכן הטבור האנושי. מדען אחד חסר פחד, ניתח את מוך הטבור של עצמו. גיאורג שטיינהאוזר – מאוניברסיטת וינה לטכנולוגיה באוסטריה – אסף 503 פיסות של לכלוך מהטבור במשך שלוש שנים. לאחר ניתוח החומרים, הוא מצא כי מוך הטבור מכיל שילוב של אבק בית, תאי עור, זיעה יחד עם סיבים מהבדים של הבגדים.
לאחר חקירות נוספות (וללא ספק מרנינות) של חבריו, בני משפחתו ועמיתיו, הוא הגיע למסקנה ששערות בבטן הן תנאי הכרחי לצבירת מוך בטבור, וכי חולצות או שמלות ישנות נוטות לייצר פחות מוך מאשר בגדים חדשים. המדען אפילו גילח את בטנו כדי לאמת את השערת המחקר על השפעת שיער הבטן שלו.
מעניין לציין כי שטיינהאוזר שיער כי אנשים שבטבור שלהם מצטבר מוך, דווקא עשויים להיות היגייניים יותר מאלה שאין להם, זאת מכיוון שכל הלכלוך הנוסף נאסף על ידי המוך, במקום להידבק לעור. עם זאת, אף הוא המליץ לנקות את הטבור בדיוק כמו כל חלק אחר בגוף.
אז מה יש במוך?
מלבד שיערות הבטן ובגדים חדשים, ישנם עוד כמה גורמים שקובעים מדוע וכיצד אנו צוברים לכלוך בטבור.
קארל קרוזלניצקי מאוניברסיטת סידני באוסטרליה, סקר 4,799 אנשים, וזיהה שעיקר התרכזות המוך הינה אצל גברים מבוגרים בעלי טבור שקוע ולא בולט. עבודתו של קרוזלניצקי נמנתה על הזוכים בפרס איג נובל לשנת 2002, המוענק להישגים מדעיים הומוריסטיים.
מדען נוסף שרשם רדיפה חסרת גבולות אחר הבנת הנושא החשוב של המוך הטבורי הינו מהנדס מכונות מהמכון ההודי לטכנולוגיה "פטנה", שבשנת בשנת 2018 החליט לבדוק מהי הפיזיקה מאחורי ייצור מוך בטבור, והאם ניתן ליצור מודל מתמטי שיסביר את התופעה.
הוא קבע שבאופן מיקרוסקופי, שיער הגוף פועל כמו שן של מסור. במהלך התנועה החוזרת של מחזור הנשימה שלנו – שאיפה ונשיפה – החולצות שלנו מתחככות ללא הרף על הבטן שלנו דבר המשיר מהבד סיבים קטנטנים, בעיקר אצל בעלי שיער בטן. מכיוון ששיער באזור זה נוטה להתכופף לעבר שקע הטבור, סיבי המוך המחוברים אליהם נעים עמוק לתוך הטבור, ובסופו של דבר מאבדים מגע עם הבד.
ככל שזרימת המוך נמשכת, הוא מתערבב עם זיעה ותאי עור, והתוצאה היא מסה של מוך שמצטברת בדיוק מתמטי. זה מתחיל בצורה ליניארית, ואז גדל באופן ריבועי עם הזמן, אם אתם ממש חייבים לדעת.
שונות
גם אם אתם לא נמנים על בעלי המוך הטבורי, ייתכן שאתם מוצאים מדי פעם לכלוך באזור זה. גם כאן מדובר בדבר נורמלי לחלוטין, במיוחד אצל בעלי טבור שקוע, אצלם, אחרי הכל, מדובר בחריץ קטן עם קפלי עור זעירים, המקום המושלם ללכידת שומנים וזיעה.
מספר מחקרים בחנו את המיקרואורגניזמים הנמצאים הן בתוך הטבור והן בלכלוך הטבורי, שהוא לרוב רק תאי עור מתים. הסוג הנפוץ ביותר בלכלוך הטבורי הוא Corynebacterium, חיידק לא מזיק בדרך כלל שנמצא בשפע באזורים לחים אחרים בגוף כמו בתוך האף ובתי השחי. זיהומים הם נדירים, אך אם אתם מבחינים בכאב או הפרשות מהאזור, דברו עם הרופא שלכם.
