אפשר להריח כבר מקילומטרים את הכפר בן 8,700 האנשים, הממוקם במישורים הגבוהים של מרכז מדינת וושינגטון שבארה"ב. עבור המקומיים הוא מריח כמו בית. עבור כל אחד אחר, הוא מריח כמו צ'יפס.
העיירה אותלו מייצרת יותר צ'יפס קפוא, האש-בראונז, ומוצרי תפוחי אדמה אחרים מאשר כל מקום אחר בעולם – יותר מ-680 מיליון ק"ג בשנה, כ-15% מהייצור בכל צפון אמריקה. בכל 10 דקות, למשך בערך 10 שעות ביום, משאית נושאת יותר מ-27 אלף ק"ג של תפוחי אדמה לעיר.
במהלך שני העשורים הבאים, אותלו מתכננת לייצר אפילו יותר. העיירה שופעת אנרגיה מתחדשת, וממוקמת מספיק צפונה (לא רחוק מהגבול עם קנדה) כדי שחוות תפוחי האדמה שסביבה יפרחו, למרות התחממות כדור הארץ. מעבדי תפוחי האדמה "מהמרים" בסכומים של מאות מיליוני דולרים שאותלו תהיה "מקלט" משינויי האקלים.
אותלו התגלתה כ"מנצחת" נדירה בשינויי האקלים, כאשר העולם סובל ממה שמסתמן כשנה החמה ביותר בהיסטוריה המתועדת. למרות שמרכז מדינת וושינגטון שבצפון מערב ארה"ב הוא בעצם מדבר, פרויקט אגן נהר קולומביה – שזכה למימון ממשלתי – הפך את האזור לסל מזון ברמה עולמית בשנות ה-50 על ידי סגירת נהרות הנחש וקולומביה ובניית רשת של בארות מי תהום.
עד מהרה נבטו מטעי דובדבנים, תפוחים, ושדות תפוחי אדמה במקום סבך, והיוו את עמוד השדרה הכלכלי של האזור. אבל אז, הר הגעש המפורסם סנט הלנס התפרץ ב-1980, ועטף את האזור ב-6 סנטימטרים של אפר וולקני.
האפר יצר אדמה טעונה-כימית, שעשתה פלאים ליבול, והפכה את כלכלת החקלאות המקומית לכלכלה גלובלית. כעת, האזור יכול לגדל פי שניים יותר פקעות לדונם משדות תפוחי האדמה המפורסמים של מדינת איידהו השכנה, כך הסביר דייל לאתים, מנכ"ל מגדלי תפוחי האדמה בוושינגטון, וחתם את דבריו, "זהו מוקד חקלאי של עלייה לרגל, אנחנו לא החקלאים הכי טובים בעולם, אבל אנחנו הכי מבורכים".
