הירח נראה אולי מת ושומם, אבל בשנים האחרונות הוא הפך לנדל"ן הלוהט ביותר במערכת השמש. מדינות ברחבי העולם להוטות להפגין את יכולתן הטכנולוגית, לסייע לעולם להבין את שכננו השמיימי הקרוב ביותר וגם לנסות להרוויח מהעסקה.
רוסיה והודו הן האחרונות שניסו להפגין את יכולתן בתחום, בשליחת משימות לא מאוישות. השבוע התרסקה חללית רוסית על קרקע הירח, וחללית הודית נחתה בהצלחה בקוטבו הדרומי – הפעם הראשונה שנחת שם כלי טיס מכדור הארץ. מחר צפויה יפן להצטרף גם היא לרשימה, כאשר תשגר נחתת קטנה לירח כדי לבחון טכניקות נחיתה מדויקות שיוכלו לשמש במשימות עתידיות.
גם חברות פרטיות, ובהן חברות מישראל ומיפן, ערכו בשנים האחרונות ניסיונות לא מוצלחים לנחות על הירח. תוכנית החלל של סין נחתה שם ב־2019 וב־2020, ומבקשת לשלוח אסטרונאוטים לירח עד 2030. נאס"א עובדת על פרויקט ירח משלה בדמות תוכנית ארטמיס, המבקשת לבנות תשתית ארוכת טווח על הירח ומסביבו. התוצאה של כל המאמצים הללו היא מעין מרוץ לירח, המזכיר את היריבות בין ארצות הברית לברית המועצות בימי המלחמה הקרה – אם כי המרוץ הפעם שונה מאוד בהיקפו ובמטרותיו, וכולל מתחרות רבות יותר.
המטרה אינה הוכחת עליונותה של מערכת פוליטית אחת על פני אחרת, אלא מרוץ למקום ממשי: קוטבו הדרומי של הירח, שממוקמים בו מאגרים אדירים של מים קפואים במכתשים מוצלים. גישה לקרח הזה תהיה חיונית לכל התיישבות אנושית על הירח, לא רק משום שהמים הם המפתח לקיום, אלא כי רכיביהם, מימן וחמצן, עשויים לשמש גם כדלק רקטי, מה שעשוי להפוך את הירח לתחנת הדלק הגלקטית הראשונה: קרש קפיצה לחלקים אחרים של מערכת השמש.
"כשארצות הברית הכריזה על אסטרטגיית ארטמיס, עשינו את הירח לחלק חיוני מהתהליך ואני חושב שכל העולם הקשיב", אמר תומאס זורבוצ'ן, לשעבר ראש מנהלת משלחות המדע של נאס"א. "אנו רואים שסביבת הירח נעשית יעד ומטרה לאומית עבור מדינות רבות. אני לא מופתע שיש עניין כזה".
ואכן, בנאס"א מעריכים שבמשך העשור הבא, הפעילות האנושית על הירח ובסמוך לו "תהיה שווה או תעלה על כל מה שהתרחש באזור הזה מאז פרוץ עידן החלל ב־1957". מתיו דניאלס, עוזר מנהל המשרד למדיניות מדע וטכנולוגיה בבית הלבן, אמר לאחרונה שרמת הפעילות הזו עשויה להגיע ל־150 שיגורים בעשור הבא. לדבריו, "זה מצב חדש עבורנו. העובדה שחלק רחב מהעולם מביע עניין בנוכחות על הירח. תת־קבוצה של המדינות הללו מביעה כוונה מעשית להישאר בירח או ליצור התחלה של נוכחות מתמשכת שם".
המשימה הרוסית שהתרסקה השבוע, לונה־25, הייתה הניסיון הראשון שלה לנחות על הירח זה 47 שנים, והייתה אמורה להפגין את כוחה של מוסקבה בתחום, גם כאשר תוכנית החלל שלה הולכת ונעלמת. ההתרסקות העבירה אולי מסר הפוך.
במקרה של הודו, שמתאמצת לשפר את יכולות החלל שלה, משימת צ'אנדרייאן־3 נתפסה כהזדמנות לפצות על ניסיון כושל לנחות על הירח בשנת 2019. זמן קצר לאחר שהנחתת הגיעה בשלום, פרסמה סוכנות החלל ההודית תמונה של פני הירח שצולמה על ידי הגשושית הרובוטית, אך לא סיפקה פרטים על מצבה. הנחיתה המוצלחת נחגגה כניצחון ברחבי המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, שהפכה לרביעית שנחתה בהצלחה על הירח, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות וסין.
סין, המתחרה העיקרית של ארה"ב בחלל, מנהלת בשנים האחרונות תוכנית ירח זהירה ולרוב מוצלחת. בשנת 2019 היא הייתה לאומה הראשונה שהנחיתה חללית בצידו הרחוק של הירח, והגשושית שלה ממשיכה לפעול שם. בשנת 2020 היא חזרה אל פני הירח וליקטה דגימות למחקר מדעי שהוחזרו לכדור הארץ. היא גם הרכיבה תחנת חלל במסלול נמוך מעל כדור הארץ והנחיתה גשושית על מאדים.
במקביל להן פועלת נאס"א: בשנה שעברה היא פתחה באופן רשמי את תוכנית ארטמיס במסע הראשון של החללית החדשה שלה, אוריון, שחגה מסביב לירח בלי אדם על הסיפון. לשנה הבאה היא מתכננת משימה דומה, אך עם ארבעה אסטרונאוטים בקפסולה. היא מתכננת גם כמה משימות רובוטיות, שהראשונה שבהן עשויה לצאת לפועל עד סוף השנה הנוכחית. שתי חברות אמורות לשלוח חלליות אל פני הירח במאמץ להפוך למיזמים המסחריים הראשונים שמצליחים לעשות זאת.
"אינטואיטיב מאשינס", חברת חלל שעובדת עם נאס"א, העבירה השנה את אתר הנחיתה שלה לקוטב הדרומי, החלטה שלפי נאס"א "התבססה על הצורך ללמוד יותר על פני השטח והתקשורת ליד הקוטב הדרומי של הירח, שצפוי להיות אחד המקומות הטובים ביותר לנוכחות אנושית מתמשכת".
המשימה תשוגר לירח באמצעות רקטה של חברת ספייס־איקס של אילון מאסק כבר בנובמבר. חברת "אסטרובוטיק", שגם היא משתפת פעולה עם נאס"א, שואפת לשלוח אל פני הירח נחתת משלה, מצוידת במטען מדעי, בהמשך השנה. לאחר עשרות שנים של התקדמות מעטה ביעדיה לחקור את החלל העמוק, שבה נאס"א להתמקד בירח ומתחילה להשקיע בו כסף אמיתי: היא העניקה חוזים של כמה מיליארדי דולרים לספייס־איקס ול"בלו אוריג'ין" של מייסד אמזון ג'ף בזוס. המימון נועד לפיתוח חלליות המסוגלות להנחית אסטרונאוטים על הירח.
נאס"א גם פועלת לבנות תחנת חלל בשם "גייטוויי", שתישאר במסלול סביב הירח ותשמש נקודת ביניים לאסטרונאוטים ולאספקה. ההתמקדות המתמשכת בירח היא שינוי גדול עבור סוכנות החלל, שאימצה כיוונים וסדרי עדיפויות שונים, המשתנים עם כל ממשל נשיאותי.
בעשורים שחלפו מאז סיומה של תוכנית אפולו הופנתה סוכנות החלל לירח, אחר כך למאדים ולאסטרואידים ואז בחזרה לירח. אבל תוכנית ארטמיס, שנולדה בתקופת ממשל טראמפ, אומצה בלב שלם בידי ממשל ביידן. היא אף נהנית מתמיכה דו־מפלגתית בקונגרס. הן ממשל טראמפ והן ממשל ביידן אמרו שארצות הברית נמצאת במרוץ חלל עם סין, והביעו דאגה מיוחדת משאיפותיה להתבסס בירח. בריאיון לוושינגטון פוסט בשנה שעברה אמרה פאם מלרוי, סגנית מנהל נאס"א, שהיא מודאגת מהתנהגותה האפשרית של סין על הירח, במיוחד בעת הוצאת משאבים, כמו קרח מים: "האם זה מדאיג אותי?", היא שאלה. "כן, בעיקר כי מדובר בסין".
לא ברור כיצד יפעלו מדינות אחרות. כדי לעודד שקיפות, נאס"א ומחלקת המדינה יצרו את תוכנית "הסכמי ארטמיס", מסגרת חוקית הקובעת כללים לשימוש של שלום בחלל ומסדירה את ההתנהגות על פני הירח. עד כה, כמעט שלושים מדינות חתמו על ההסכמים ויהיו מחויבות למערכת הכללים, כמו שיתוף פומבי של תגליות מדעיות, ויצירת "אזורי בטיחות" שבהם מדינות יוכלו לעבוד על פני הירח ללא הפרעה. הודו חתומה והצטרפה ביוני. רוסיה לא הצטרפה וכך וגם לא סין, שפועלת להקמת נוכחות על הקוטב הדרומי של הירח.
הדבר מעלה שאלות בנוגע להתנהגותן על הירח. "האם אנשים יהיו פתוחים ושקופים בנוגע למעשיהם?", שאל סקוט פייס, המזכיר לשעבר של מועצת החלל הלאומית ומנהל המכון למדיניות החלל באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. לדבריו, החותמות על הסכמי ארטמיס יצטרכו לספק פרטים על המשימות והתוכניות שלהן: "לאן האסטרונאוטים שלהן הולכים, נתונים מדעיים ומה הן עושות במקרים של כשלים. זה סוג הפתיחות שאנחנו רוצים לעודד, והסכמי ארטמיס יהיו מודל טוב שאנשים אחרים יכולים ללכת בעקבותיהם".
ובכל זאת, הוא אמר, יכולים להיות יתרונות לפעילות רבה יותר על פני הירח. "יותר ויותר מדינות מסוגלות להגיע לירח, לנחות על הירח. לא רק שזה בונה יכולת וכישורים, זה גורם לאנשים להרגיש בנוח יותר עם שיתופי פעולה ובונה את הקהילה המדעית".
