זה התחיל לפני חודשיים בדיוק. ב-26 במאי פרסם ברנדון סטרקה, מעצב שיער וחד-מיני מוצהר מניו יורק, סרטון וידאו עצמאי ולא מושקע במיוחד בפייסבוק. בסרטון, שאורכו כשש דקות ומתחיל במילים "פעם הייתי ליברל", הודיע סטרקה על השקת קמפיין רשת חדש בשם "#WalkAway" שמטרתו לגרום לעזיבה המונית של המפלגה הדמוקרטית. הסיבות: המפלגה הדמוקרטית רק מתיימרת להיות ביתם של המיעוטים בארה"ב, אך למעשה משמרת ומזינה את הפחדים והחששות של אותם מיעוטים, מתוך מטרה להפוך אותם לקהל שבוי וצייתן ולהרחיקם מהמפלגה הרפובליקנית, שמצטיירת כזוללת מיעוטים לתיאבון.
לסרטון של סטרקה הייתה הצלחה מידית. עד היום צפו בו קרוב לשניים וחצי מיליון פעמים, והוא החל כדור שלג שהולך ומתגלגל ברחבי הרשתות החברתיות: בקבוצת הפייסבוק שהוקמה לתנועה חברים כיום 138 אלף חברים. ב-30 ביוני הגיע ההאשטג לטוויטר, כאשר משתמש אפרו-אמריקני בשם CJ Pearson העלה סרטון משלו ובו טען שלמרות מה שמקובל לחשוב, המפלגה הדמוקרטית עזבה את השחורים בארה"ב מזמן: "המפלגה הדמוקרטית היא מפלגת העבדות. המפלגה של ג'ים קרואו ("חוקי ג'ים קרואו" היו חוקי הפרדה גזעית בדרום ארה"ב שבוטלו בשנות הששים, א"ש) המפלגה של ההפרדה הגזעית, המפלגה של ה-KKK. פירסון סיים את הציוץ כך: "המפלגה הדמוקרטית עזבה את השחורים מזמן. עכשיו תורנו לעזוב". לציוץ יש כיום 25 אלף פיברוטים, 11 אלף ציוצים מחדש וכ-1500 תגובות.
הקמפיין והוויראליות הרבה שלו הפתיעו את הצד הדמוקרטי. כמעט שנתיים אחרי בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב וזמן קצר לפני בחירות אמצע הקדנציה החשובות לקונגרס ולשליש הסנאט, פיעמה בקרב השמאל האמריקני תחושה של אחדות כוחות שמטרתה הפלת טראמפ או לפחות הפיכתו ל"ברווז צולע" עם כיבוש הקונגרס בנובמבר.
דיבורים על "גל כחול" ותקווה לסחיפת כוחות לעבר השמאל במחוזות מתנדנדים, גרמו לרבים במחנה להאמין שגם אם תקופת טראמפ לא תיגמר בקרוב, לפחות תעמוד מולו חומה בצורה של שמאל מאוחד. הקמפיין של סטרקה הוכיח שהחזון עוד רחוק ממימוש, ושלא מעטים במעמקי השמאל – גם במדינות דמוקרטיות מובהקות כמו ניו יורק, שממנה הגיע סטרקה – תוהים האם זוהי אכן הדרך הנכונה.
בתחילת חודש יולי פרסם ה"וושינגטון פוסט" ניתוח של ההאשטג מאת אבי אולהייזר, תחת הכותרת: "זה מה שקורה כשהכול ויראלי ושום דבר לא חשוב". הכותרת המעט-מזלזלת הזו לא עצרה בינתיים את קמפיין הרשת המפתיע, שבניגוד לתופעות רשת אחרות פרו-טראמפ אי אפשר לתייג כקנוניה רוסית; ברנדון סטרקה הוא איש אמיתי, ניו יורקי בשר ודם, שבחשבון האינטרנט שלו עדיין ניתן לצפות בסרטונים המתעדים אותו בוכה בכי תמרורים בנובמבר 2016, עם הישמע דבר נצחונו של טראמפ בבחירות על חשבון הילרי קלינטון.
השאלה הגדולה, כמו תמיד, היא המעבר מהרשת למציאות. אף אחד לא מבטיח שההאשטג "#WalkAway" אכן ישמש ככלי אפקטיבי להישגים בפועל של המפלגה הרפובליקנית בבחירות הקרובות או בכלל בקרב "ליברלים מתפכחים", בטח לא במקומות כמו ניו-יורק שהם כאמור ליברלים עד העצם. אבל זו כן יכולה ואולי גם צריכה להיות נורת אזהרה נוספת למפלגה הדמוקרטית, שהמליכה לא מזמן את אלכסנדריה אוקסיו-קורטז הסוציאל-רדיקלית (והאנטי-ישראלית) כ"מייצגת את עתיד המפלגה", כפי שהצהיר יו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית, טום פרז. ריצת האמוק של המפלגה הגדולה והחשובה הזו שמאלה לא מבשרת טובות מבחינות רבות, ועכשיו צצה לה בחינה נוספת – סיכוייה האלקטורליים שלה עצמה.
