עם האוזניים הגדולות והפרווה הרכה שלהם, ארנבים נתפסים לעתים קרובות כחמודים ולא מזיקים. עם זאת, מדובר ביצור שעומד מאחורי אחת הפלישות הביולוגיות המזיקות ביותר בעולם והורס את אוסטרליה, כאשר מאמציה של היבשת להגביל את הבעיה, רק מחמירים את המצב.
בשנת 1859, מתיישב בשם תומס אוסטין הגיע מאנגליה לאוסטרליה, והביא איתו 24 ארנבים אירופאים מבוייתים, מזן "ארנבון מצוי" (שם מדעי: Oryctolagus cuniculus).
כעבור יותר מ-160 שנה, יצא מחקר של “PNAS”, כתב עת של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, בו נכתב: "כ-200 מיליון ארנבים פולשים מסתובבים כעת באוסטרליה. הם זוללים צמחייה תוך כדי תנועה, ופוגעים בצמחים מקומיים. ישנם מינים הגורמים להידרדרות בתי הגידול, והם מאיימים על הישרדותם של מינים מקומיים רבים. עם לא פחות מ-7 המלטות שנתיות, שבכל אחת מהן בממוצע חמישה צאצאים, המגיעים לבגרות מינית מגיל 3-4 חודשים. הארנב מסוגל להפיץ את נוכחותו מהר מאוד".
משנותיו הראשונות ביבשת, הארנבון נהנה מהיעדר טורפים, ומהאפשרות שלו להסתגל לאקלים החדש. דבר זה אפשר לו להתפשט בכ-110 קילומטרים בשנה. כך בתוך 70 שנה, הוא תפס כ-70 אחוזים משטחה של אוסטרליה, מה שהפך את פלישתו ל"פלישה הידועה המהירה ביותר של יונק בעולם", כך לפי דו"ח של סוכנות המדע הלאומית של אוסטרליה CSIRO.
מה הנזק?
הארנב עשוי להיראות קטן ורגוע – אך הוא תזזיתי באופן קיצוני. הוא ניזון מצמחים עשבוניים, ביניהם: עשבי תיבול, פקעות, זרעים, ושיחים. תזונה זו תורמת למדבור (תהליך בו אזור יבש יחסית הופך להיות יבש לחלוטין) של המדבר האוסטרלי – האאוטבק, ומונע ממינים אחרים מזון, ואף פוגע ביבולים החקלאיים.
הנזק החקלאי שגרמו היצורים מסתכם בכ-200 מיליון דולר אוסטרלי (130 מיליון דולר אמריקני) מדי שנה, כך לפי נתוני משרד החקלאות והמזון של מערב אוסטרליה. מסיבות אלה, כבר יותר ממאה שנה, הרשויות עושות כל שביכולתן כדי לנסות להגביל את הנזק. ניסו כבר הכל: ציד אינטנסיבי, מלכודות, דחפורים להשמדת מאורות, רעל ואפילו חומרי נפץ, אבל הארנב החזיק מעמד ואוכלוסייתו רק גדלה.
בשנת 1901, אוסטרליה החליטה לבנות מחסום באורך 1,800 ק"מ, זאת במטרה לעצור את התפשטות היצורים הפרוותיים לאדמות החקלאיות של מערב המדינה. אולם עד שהבנייה הושלמה, הארנבים כבר הגיעו לצד השני. את הגדרות והמחסומים הגדילו אל מעבר ל- 3,000 ק"מ, מה שהתברר לבסוף כעבודה לשווא.
אוסטרליה ניסתה את תוכנית ב' – הכנסת טורפים, כמו השועל. אבל ה'תרופה' התבררה כחמורה יותר מהמחלה. השועל העדיף לכוון לטרף קל יותר, כמו חיות כיס קטנות שכבר מאוימות בהכחדה.
מלחמה בנגיף
בשנת 1950, המדע גויס לעזרה.
הנגיף "Myxomatosis", הופץ בכוונת מכוון ברחבי אוסטרליה, והביא למחלה הגורמת לגידולים קטלניים בארנבות. בהתחלה נראה היה שהמטרה הושגה, ואוכלוסיית הארנבים ירדה מ-600 מיליון ל-100 מיליון "בלבד". אבל, הארנבון הצליח להסתגל לנגיף, ובסופו של דבר פיתח אליו עמידות – מה שהפך אותו בהדרגה לבלתי יעיל.
כמה שנים מאוחר יותר, אוסטרליה ניסתה כיוון חדש: הפרעוש הספרדי, שתפקידו להפיץ מחלות בקרב ארנבות. אבל שוב, התוכנית נכשלה, וגרוע מכך, הטפיל הדביק מינים אחרים.
בשנת 1995 בניסיון חדש לחיסול הארנבים, הובא לאוסטרליה נגיף "הקדחת הדימומית" דבר שבשלב מאוחר יותר הדאיג את הקהילה המדעית, בגלל החששות שהוא עלול לעבור מוטציה. הנגיף התגלה כיעיל מאוד נגד ארנבות, אך גם מדבק מאוד, מה שהביא להתפשטות מהירה של הנגיף גם במדינות אחרות – באמצעות יתושים. ואכן שנתיים לאחר מכן, הוא הגיע לניו זילנד.
"גם אוסטרליה וגם ניו זילנד, מייצגות מקרים קלאסיים במונחים של מה לא לעשות בנוגע להחדרה וניהול של מינים פולשים", אומרת איליין מרפי, מדענית ראשית במחלקת השימור של ניו זילנד ומומחית ליונקים שהוצגו והאיומים על המגוון שהם מהווים.
כעת נראה שמספר הארנבים הפולשים באוסטרליה התייצב מתחת לרף ה-300 מיליון וממשלת אוסטרליה אומרת שהיא מקיימת מחקר לפיתוח אמצעים שיבלמו את התרבות הארנבים לצמיתות.
