ישראל שחררה אתמול (יום א') את הפעילה הפלסטינית עאהד תמימי שישבה במאסר במשך שמונה חודשים. תמימי נעצרה לאחר שתועדה סוטרת לקצין ובועטת בו במהלך עימותים בנבי סאלח. תקופת המאסר של הנערה בת ה-17 נגזרה עליה במסגרת הסדר טיעון, ובקשתה לשחרור מוקדם נדחתה בשל "האידיאולוגיה הקיצונית שבה היא מחזיקה", כך לפי חוות הדעת שסיפק שירות הביטחון הכללי.
כבר כשפורסם הסרטון שבו תועדה סוטרת לקצין, הוצגה תמימי בעולם כאייקון שמייצג את המאבק הפלסטיני ב"כיבוש הישראלי". הליהוק הזה הועצם עוד יותר כאשר היא נידונה למאסר בפועל. זאת, למרות ההתבטאויות שיוחסו לה בכתב האישום, שם נכתב שתמימי קראה לפיגועי התאבדות בישראל, וכן התבטאויות אלימות אחרות שיוחסו לאביה ולאמה, שגם נעצרה באותם עימותים עם כוחות הביטחון.

כיאה לדימוי ה"גיבורה" שהוצמד לנערה הפלסטינית, שחרורה של תמימי סוקר בהתלהבות במערב. גופי תקשורת מרכזיים ליוו את האירוע בבולטות, הציגו אותה כלוחמת זכויות אדם מודרנית וככזו שתציל כביכול את העם הפלסטיני בעזרת עוז רוחה.
ב"ניו יורק טיימס" נכתב כי המאסר היה "כמעט כמו 'טקס מעבר' של אקטיביסטים פלסטינים, והנערה הכריזמטית מהגדה המערבית, שזכתה לחשיבות בינלאומית לאחר שסטרה לחייל ישראלי ובעטה בו, ניסתה להשתמש בזמנה בכלא באופן יעיל". הטקסט בעיתון הפופולרי נכתב באהדה ובהזדהות עם תמימי, שצוטטה בהרחבה לכל אורכו, ביחד עם תמונות ומלל המציגים אותה באור של גיבורה טראגית.

גם ב"וושינגטון פוסט" נכתבו דברים דומים, תוך מתן דגש לנקודת המבט של תמימי, משפחתה, וקבוצות אקטיביסטיות שגינו את ה"ניסיון הבוטה של הרשויות הישראליות להפחיד את אלו המעזים לערער על הדיכוי הברוטאלי שמבצעים כוחות הכיבוש", כך לפי ראש הארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" בירושלים. מנגד, ניתן ציטוט אחד לוחמני במיוחד של שר הביטחון אביגדור ליברמן נגד הנערה.

באתרים נוספים, כגון ה-CNN , AP, ברויטרס ועוד, נקטו בקו תואם. באתר הבי.בי.סי, הידוע בעוינותו כלפי ממשלת ישראל, פורסמה גם כתבה אוהדת על תמימי, ובנוסף קטע קצר על דיוקן ענק של הנערה שציירו שני אמנים ואקטיביסטים איטלקים על גדר ההפרדה, וכן על מעצרם בגין המעשה.


בדיווחים של גופי התקשורת הזרים לא ניתנה התייחסות לאמירות של תמימי נגד חוק הלאום, בניגוד לתקשורת הישראלית, ששמה משקל כבד להתבטאויותיה בנושא. החוק הטרי סוקר בהרחבה בכלי תקשורת במערב בשבועות האחרונים, שם הפך לסוג של סמל להתדרדרותה לכאורה של הדמוקרטיה הישראלית, אולם במקרה של תמימי הם בחרו להתעלם מהדברים.
ההטיה הברורה בסיקור האירוע בתקשורת הבינלאומית אינה חדשה או מפתיעה. בנערה הפלסטינית, מצאו גופי התקשורת הזרה פנים חדשות, שבעזרתן יוכלו להמשיך לנסות להעביר אג'נדה פרו-פלסטינית תוך יצירת אמפתיה מצד קוראים וצופים, שבאופן טבעי יזדהו עם הנערה הצעירה, הנאבקת למען עמה מול "כוחות הכיבוש" המאיימים.