ש: שמתי לב שהידיים שלי רועדות יותר לאחרונה. האם עלי לדאוג?
ת: אם רעידות ידיים לא מפריעות לחיי היומיום שלך, יכול להיות שאין לך מה לדאוג.
לכולנו יש רעד עם משרעת (אמפליטודה) נמוכה מאוד, בתדר גבוה, שנחשב נורמלי. נסו להניח דף נייר על ידכם המושטת, עם כף היד כלפי מעלה, ותבינו למה אני מתכוון.
אך ככל שאנו מתבגרים, תדר רעד הרקע הרגיל שלנו נעשה איטי יותר ועשוי להיות בולט יותר בפעילויות היומיומיות. לבערך רבע מהאנשים מעל גיל 70 יש צורה כלשהי של רעד גלוי.
ישנם גם טריגרים פוטנציאליים שיכולים להגביר את הרעד הבסיסי שלנו עד לנקודה שניתן לזהות אותו בעין בלתי מזוינת. אלו כוללים פחד קיצוני, חרדה או עייפות, חום, יתר פעילות בלוטת התריס או סוכר נמוך בדם, פעילות גופנית נמרצת, גמילה מאלכוהול ואופיואידים וכן תרופות מסוימות, כגון תרופות נוגדות דיכאון כמו SSRI או SNRI, אלבוטרול, פרדניזון, ניקוטין וקפאין.
במצבים אלה, טיפול בטריגרים הפוטנציאליים יכול לתקן את הרעד הנראה. עם זאת, ישנם מקרים שבהם רעד הוא סימן למצב בסיסי כמו מחלת פרקינסון או טרשת נפוצה. מי שחווה רעד חדש ללא טריגר ברור, חשוב שידבר עם הרופא שלו.
הגורמים הבסיסיים לרעידות
רעידות הן תנועות לא רצוניות, בדרך כלל כתוצאה מהתכווצויות מהירות ומתחלפות של שרירים אנטגוניסטים – הדו-ראשי והתלת ראשי, למשל – שבהן אחד מהצמד רגוע בעוד השני מתכווץ כדי להזיז חלק מהגוף.
מעבר למה שאנו יודעים על תפקיד המוח והשרירים ברעידות, קיימות עדויות ארוכות שנים לכך שהמעיים ממלאים תפקיד חשוב בהפרעות נוירולוגיות רבות. לאחרונה, מדענים מצאו שלאנשים עם מחלת פרקינסון ורעד חיוני יש שינויים ייחודיים במיקרוביום שלהם ושחומרת הרעד קשורה לשינויים בחומצות שומן קצרות שרשרת מסוימות, תרכובות מועילות שנוצרות כאשר חיידקים במעי הגס שלנו מתסיסים סיבים.
השאלה הראשונה שרופא עשוי לשאול לגבי הרעד היא האם זה קורה בזמן מנוחה, כמו בזמן שהיד נשענת בנוחות על כיסא, או במהלך פעילות רצונית. במקרים מסוימים שבהם הגורם לרעד אינו ברור, הרופאים עשויים להמליץ בדיקת ראש מיוחדת.
גורמים אפשריים לרעידות
רעד מהותי
אם הרעד מתרחש יותר בזמן פעולה – או שנראה שהוא קורה רק בעת כתיבה (המכונה רעד כתיבה ראשוני), ייתכן שמדובר ברעד מהותי, שהוא נפוץ מאוד. מטופלים עם רעד מהותי מתארים תרחישים כמו ניסיון להקליד על מקלדת ולהקיש בטעות על אותו מקש שוב ושוב, בעיות בייצוב הידיים כדי להתגלח או תסכול מכך שאוכל נופל מהמזלג שלהם לפני שהוא יכול להגיע לפיותיהם.
רעידות מהותיות יכולות להיות גנטיות ולעתים קרובות מתרחשות באופן סימטרי בשתי הידיים. זה עשוי אפילו להשתפר זמנית עם אלכוהול בגלל השפעתו של אתנול על הקולטנים במוח הקטן ובגזע המוח. אבל בעוד שאלכוהול עשוי להקל על הרעד לזמן קצר, הוא גורם לעיתים קרובות ל"ריבאונד זמן קצר", עם משרעת רעד מוגברת שעלולה להימשך מספר שעות לאחר מכן. ומלבד החששות של הפרעת שימוש באלכוהול, שימוש ארוך טווח באלכוהול עלול לסכן עוד יותר את אותם מסלולים עצביים האחראים לרעד מלכתחילה.
במקום זאת, ישנן מספר אפשרויות לטיפול ברעד חיוני שהרופא יכול לייעץ לגביהם: תרופות כמו פרופרנולול ופרימידון, לבישת כפפות משוקללות או אפילו גירוי מוחי עמוק.
רעד חיוני אינו נחשב מסוכן כשלעצמו, אך נראה כי חלק מהאנשים נמצאים בסיכון גבוה יותר בסופו של דבר לפתח מחלת פרקינסון, ולכן חשוב לעדכן את הרופא לגבי כל שינוי בריאותי. רעידות חיוניות שכיחות יותר ככל שאנו מתבגרים, וכמה מחקרים מצאו כי רעד חדש המתרחש לאחר גיל 65 קשור לסיכון לדמנציה.
מחלת פרקינסון
רעד הוא התסמין הראשון בכ-3 מתוך 4 אנשים עם מחלת פרקינסון. בפרקינסון, הרעד מתחיל לרוב ביד אחת בלבד בזמן מנוחה (לפעמים מופיע כאילו האגודל והאצבע המורה "מגלגלים כדור" קדימה ואחורה), אך עלול להתרחש גם ברגל.
רעד זה קשור בחלקו לדלדול הדופמין באזור במוח הנקרא substantia nigra. חולי מחלת פרקינסון עשויים להפיק תועלת מתרופות שמגבירות את אספקת הדופמין של גופם, כמו לבודופה.
טרשת נפוצה
רעד משפיע על חולים רבים עם טרשת נפוצה, מחלה הקשורה למערכת העצבים המרכזית. אנשים עם טרשת נפוצה עלולים לחוות "התקפות" של תסמינים נוירולוגיים, כמו אובדן תחושה פתאומי בצד אחד או בעיות בראייה שלהם, שנראה כי משתפרים מעצמם לפני תחילת פרק נוסף.
מחלת וילסון
סיבה פחות שכיחה לרעד, מחלת וילסון, מאובחנת בתדירות גבוהה יותר בחולים צעירים יותר ומתרחשת עקב פגם גנטי הגורם להצטברות נחושת בחלקי הגוף, כמו הכבד, המפרקים והמוח.
מה אני רוצה שמטופלים ידעו
עבור אנשים רבים, הרעד שלהם מביך ומפריע ליכולתם לבצע משימות יומיומיות כמו צחצוח שיניים ואכילה – שלא לדבר על לעשות את העבודה או התחביבים שהם אוהבים. אנשים עם הפרעות תנועה עשויים להפיק תועלת מצוות בריאות רחב יותר מעבר לרופא שלהם, או שיש להם צרכים שחורגים מהמרשם.
חשוב להקפיד לשאול כיצד אפשר להתחבר למומחים אחרים – כמו פיזיותרפיסטים ומטפלים בעיסוק, פסיכולוגים או דיאטנים – שיכולים לעזור לשפר את הבריאות והרווחה הכללית שלנו.