בבוקר האחרון של חייו, שִׁינְזוֹ אַבֶּה הגיע לעיר היפנית נארה, שהתפרסמה בזכות הפגודות העתיקות ו"האיילים הקדושים" שלה. היעד שלו היה פרוזאי יותר: צומת עירוני רחב ידיים מול תחנת הרכבת המרכזית של העיר. הוא התכוון לשאת שם נאום תמיכה במחוקק מקומי שרץ לבחירה מחדש לפרלמנט. אבה פרש מהחיים הפוליטיים שנתיים קודם לכן, אך בהיותו ראש הממשלה שכיהן בתפקיד יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה של יפן, להופעתו הייתה חשיבות אלקטורלית עצומה. התאריך היה 8 ביולי 2022.
בתמונות שצולמו מהקהל נראה אבה – שאפשר לזהותו מיד בשערו הגלי המסורק לאחור, גבות הפחם והחיוך העממי שעל שפתיו – עולה על במה מאולתרת בסביבות 11:30 בבוקר, אוחז במיקרופון, מוקף מעגל של תומכים. נראה שאיש לא שם לב לגבר צעיר שעמד כשבעה מטרים מאחורי אבה, לבוש חולצת פולו אפורה ומכנסי דגמ"ח, רצועה שחורה על כתפו. שלא כמו כולם, האיש הזה לא מחא כפיים.
אבה התחיל לדבר. רגעים ספורים לאחר מכן נקטעו דבריו בשני קולות נפץ עזים. אבה התמוטט על הקרקע. מאבטחיו רצו לעבר האיש בחולצת הפולו האפורה, שהחזיק באקדח מאולתר – שני צינורות מתכת שחוברו בסרט הדבקה שחור. האיש לא התאמץ לברוח. השומרים תקפו אותו והפילו את האקדח שלו למדרכה. אבה, שנפגע בצווארו, ימות בתוך שעות.
החשוד, טטסויה יאמאגמי, בן 41, הודה בירי בתוך פחות מ־30 דקות לאחר שסחט את ההדק. ואז הוא הכריז על מניע שנשמע מוזר מכדי להיות אמיתי: הוא ראה באבה בן ברית של כנסיית האיחוד, קבוצה שמאמיניה ידועים יותר בשם "מוּנים" – כת שהקים בשנות החמישים האוונגליסט הקוריאני, הכומר סון מיונג מון. יאמאגמי אמר שחייו נהרסו כאשר אימו נתנה לכנסייה את כל הכסף של המשפחה, והותירה אותו ואת אחיו עניים עד שלעיתים קרובות לא היה להם אפילו אוכל. אחיו התאבד, והוא עצמו ניסה לעשות זאת.
"המטרה העיקרית שלי הייתה המנהלת הבכירה של כנסיית האיחוד, האק ג'ה האן, לא אבה", אמר למשטרת נארה, לפי דיווח בעיתון "אסאהי שימבון". כיוון שלא הצליח להגיע להאן – אלמנתו של מון – הוא ירה באבה, שהיה "קשור עמוקות" לכנסייה לדברי יאמאגמי, בדיוק כמו סבו של אבה, גם הוא ראש ממשלה ודמות פוליטית ידועה ביפן.
אלפי מעריצות
החוקרים בדקו את טענותיו הפרועות של יאמאגמי וגילו, למרבה החשש, שהן נכונות. לאחר התייעצות מהירה החליטה המשטרה שהקשר למוּנים רגיש מכדי להיחשף, לפחות כרגע. הוא אף היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות לבית העליון של הפרלמנט, שהתקיימו יומיים לאחר מכן. במסיבת עיתונאים בליל ההתנקשות, גורם במשטרה אמר רק שיאמאגמי ביצע את ההתנקשות מכיוון ש"נטר טינה לקבוצה מסוימת והוא הניח שאבה קשור אליה". כשכתבים דרשו פרטים נוספים, הפקיד לא אמר דבר.
לאחר הבחירות, כנסיית האיחוד אישרה דיווחים בעיתונות כי אימו של יאמאגמי הייתה חברה בשורותיה, והסיפור המריא במהירות. המוּנים, כך התברר, החזיקו בצבא של מתנדבים ששימשו עובדי קמפיין, ובמשך זמן רב היו הנשק הסודי לא רק של אבה אלא גם של פוליטיקאים רבים אחרים במפלגה הליברלית־הדמוקרטית (LDP) שבראשה עמד, ושנותרה בשלטון תחת מחליפו, ראש הממשלה הנוכחי פומיו קישידה. מאוחר יותר באותו חודש פרסם הצהובון היפני "ניקן גנדאי" רשימה של 111 חברי פרלמנט שהיו להם קשרים לכנסייה. בתחילת ספטמבר 2022 הודיעה המפלגה שכמעט מחצית מ־379 חברי הפרלמנט שלה הודו בקשר כלשהו עם כנסיית האיחוד, כלומר קיבלו סיוע בקמפיין, שילמו דמי חבר או השתתפו באירועי הכנסייה. על פי סקר של "אסאהי שימבון", 290 חברי מועצות אזוריות, כמו גם שבעה מושלי מחוזות, אמרו שיש להם קשרים לכנסייה. המספרים העולים חשפו שערורייה שבמשך שנים הייתה נסתרת מהעין: המפלגה הפוליטית ששלטה ביפן במשך רוב שבעים השנים האחרונות, הייתה קשורה בטבורה לכת קוריאנית ימנית.
היפנים זעמו לא רק בגלל מה שנראה כמו קניית השפעה פוליטית, אלא בגלל הצביעות הצורבת. אבה היה לאומן נלהב, להוט לשקם את מעמדה הגלובלי של יפן, ולא התנצל על עברה האימפריאלי. כעת הוא ומפלגתו נלכדו בברית חשאית עם כת שעד מהרה התברר כי הואשמה בניצול אשמת המלחמה היפנית כדי לסחוט מיליארדי דולרים מחסידים פתאים.
ככל שנחשף עוד מידע על ההיסטוריה האישית של יאמאגמי ותפקידה של LDP, התחולל מהפך מוזר: אנשים החלו להביע אהדה למתנקש וכעס על הקורבן. שבועון יפני הקדיש כתבת שער לאלפי המעריצות המאוהבות שכונו "נערות יאמאגמי" ולתומכים אחרים. מעריצים החלו לשלוח ליאמאגמי מתנות. אלפי אנשים מחו על ההחלטה לערוך לאבה הלוויה ממלכתית, וסרט עלילתי שצולם בחופזה והציג את יאמאגמי כגיבור טרגי הוקרן ברחבי המדינה. מעמדה של LDP בסקרים, שכבר היה בירידה, המשיך לצנוח, ושר בקבינט נאלץ להתפטר לאחר שלא הצליח להסביר כראוי את קשריו עם הכנסייה.
ההתנקשות חשפה חילוקי דעות עמוקים סביב מורשתו של אבה, שזכה לשבחים מצד חלק מהאוכלוסייה על החזרת ההשפעה היפנית ברחבי העולם, והושמץ בידי אחרים על מה שראו כחזרה מסוכנת לעברה המלחמתי של המדינה. השפעת המוּנים על אבה ועל LDP נותרה נושא מרכזי. להוטה לטהר את שמה, פתחה ממשלת קישידה בנובמבר האחרון בחקירה שעלולה לאיים על מעמדה החוקי של כנסיית האיחוד ביפן. חקירה כזו עלולה להנחית על הכנסייה מכה קטלנית ביפן, ולעורר שאלות על תפקידה בכמאה המדינות האחרות שבהן יש לה נוכחות, כולל ארה"ב. מכיוון שמנהיגי הקבוצה לא הואשמו בשום פשע, ממשלת יפן עשויה להעניק לעצמה את הכוח להחליט מתי דת גורמת יותר נזק מתועלת.
כל זה יכול היה להישאר עלום, אלמלא מעשהו הנואש של אדם שנכשל כמעט בכל דבר אחר. בעודו ממתין למשפט בתאו בכלא, טטסויה יאמאגמי יכול להתנחם בכך שהוא עשוי להיות אחד המתנקשים המצליחים בהיסטוריה. שנה לאחר מותו של אבה, הרצח שביצע נראה פחות כמעשה אקראי של מתבודד מטורף ויותר כמו טרגדיה שהתפתחה לאיטה במשך עשרות שנים.
מנצלים את רגשות האשמה
בימים שלאחר רצח אבה, רבים נדהמו לגלות שהמוּנים עדיין רלוונטיים בכלל. ביפן, כמו בארצות הברית, הקבוצה ירדה מהכותרות מאז שנות השמונים והתשעים, כאשר הגיעה לחדשות עם החתונות ההמוניות המוזרות, הסגנון הטוטליטרי המאיים, וניסיונותיה הנועזים להשיג השפעה פוליטית – כולל ההחלטה של סון מיונג מון להקים את "וושינגטון טיימס", עיתון ימני בבירה האמריקנית.
הפתעה נוספת הייתה התפקיד המרכזי של יפן בפעילותו של מון. אף שמרכזה של כנסיית האיחוד הוא בקוריאה הדרומית, מאז שנות השבעים עיקר המימון של הקבוצה הגיע מיפן, וכך גם רבים מחסידיה הקנאים ביותר. "יפן היא עמוד התווך של כספי הכנסייה", אמר לי מאסאואה סאקוראי, פקיד בכיר לשעבר בכנסייה שנפלט ממנה ב־2017. מכל האנשים שדיברתי איתם כאשר חקרתי את הכת ביפן – כתריסר חברים בהווה ובעבר ובני משפחותיהם, כמו גם עורכי דין, עיתונאים, אישים פוליטיים ופעילים – סאקוראי הוא היחיד שנראה היה מזוהה עם שני הצדדים: מתעבי הכנסייה ומעריציה. נפגשנו בבית קפה בטוקיו, שבו נוגנו ברכּות סונטות פסנתר של מוצרט ושוברט. הוא עמד לקבל את פניי באורח יפני: קד והציע את כרטיס הביקור שלו בשתי ידיו.
דבריו של סאקוראי על השיטות האכזריות של הכנסייה ביפן היו בוטים, אך הוא דיבר בחום על חסידיה, שאותם תיאר כקורבנות של מנהיגות מוטעית. הוא סיפר לי שכשהתחיל לעבוד בעבור הכנסייה ב־1998, היא "כבר הייתה ממוקדת כולה באיסוף כפוי של תרומות". בהתחלה גייסה הקבוצה כספים מ"מכירות רוחניות". מאמינים יפנים אולצו לקנות ולמכור מוצרים זולים מתוצרת קוריאנית במחירים שערורייתיים – פגודות אבן מיניאטוריות, חותמות דיו אישיות, תה ג'ינסנג "מיוחד" –עם הבטחה לכוחות ריפוי. כאשר הדבר עורר תביעות ותלונות ציבוריות, הכנסייה עברה לתרומות ישירות.
מון, שמת ב־2012, הצדיק את ההתמקדות הדורסנית ביפן כאשר הכריז שקוריאה הדרומית היא "אומת אדם" ויפן "אומת חוה". לשיטתו, כמו אישה מסורתית, יפן הייתה מחויבת למלא את צורכי בעלה. מאחורי הנוסחה הפטריארכלית הזו עמד ריב ישן בין שתי המדינות. בין 1910 ל־1945 שלטה יפן בקוריאה כמושבה והתייחסה לאנשיה כאל גזע נחות, גישה שנותרה נפוצה ביפן עד היום. במהלך מלחמת העולם השנייה, אלפי נשים ונערות קוריאניות נשלחו ליפן לעבדות מינית כ"נשות ניחומים".
הפרק האפל הזה מעולם לא זכה להכרה מלאה ביפן, והמוּנים ניצלו את הבורות הזו לצבירת השפעה. הם נוהגים להראות לחברים חדשים תמונות של חיילים יפנים מבצעים פשעי מלחמה בקוריאה, אומר פסקל זיווי, צרפתי שחי ביפן 43 שנים ומנהל שם מרכז מחקר על קיצוניות דתית. "היפנים הצעירים מזדעזעים, וזה גורם להם להאמין שדברים נוספים הוסתרו מהם". בשלב הבא, המוּנים אומרים למצטרפים החדשים שאבותיהם סובלים בגיהינום על חטאיהם, ושהדרך היחידה להציל אותם היא מתן כספים.
מעטים האנשים מחוץ לכנסייה שיודעים עליה כמו הירושי ימאגוצ'י, עורך דין חביב בן 74 שהקים פורום משפטי כדי לעזור לחברי כנסייה לשעבר לקבל את כספם בחזרה. "מה שהם עושים", הסביר לי, "זה למצוא את החששות הנסתרים שלך". הם מחפשים משברים משפחתיים ופגיעות רגשיות, ולאחר מכן מייחסים את הקשיים הללו לחטאים שביצעו האבות, חטאים שאפשר לכפר עליהם רק בתרומה לכנסיית האיחוד. בינתיים אנשי הכת חושפים את פרטי ההכנסה והנכסים של ה"יעד", ומדווחים על כך במעלה שרשרת הפיקוד. כל השיטות הללו מוצהרות במפורש במדריכים של מגייסי התרומות לכנסייה, שפועלים בהיררכיה בסגנון צבאי (אף שדיברתי עם כמה חברים בודדים, הכנסייה לא הגיבה על שאלותיי בעניין שיטות העבודה שלה).
ימאגוצ'י, בודהיסט אדוק, סיפר לי שהתעניין בפרשה לאחר שהתקומם על הדרך שבה המוּנים "מעוותים את הדת כדי להרוויח כסף או לסובב אנשים". כאשר הוא שמע לראשונה שאבה נורה, הוא נחרד. אך כשגילה שהחשוד ברצח היה קורבן של הכנסייה, תגובתו הייתה: "לא פלא".
הוא ועמיתיו עורכי הדין הגישו כ־35 אלף תביעות פיצויים נגד הכנסייה ועובדיה על ידי חברים לשעבר מאז 1987, והצליחו לקבל בחזרה יותר מ־206 מיליון דולר. יש להניח שזה רק חלק קטן מהכנסות הכנסייה מתרומות ביפן בשנים הללו. ויפן, שבה יש לכנסייה כ־60 אלף מאמינים, הייתה משאב נדיב במשך עשרות שנים לפני שעורכי הדין התערבו. הכנסייה העבירה לפחות 800 מיליון דולר מיפן לארצות הברית בין השנים 1975 ל־1984, לדברי שני פקידי כנסייה לשעבר ששוחחו עם הוושינגטון פוסט ב־1984 (הכנסייה מעולם לא הצליחה ליצור קהילה אמריקנית גדולה, למרות הפרופיל הציבורי שלה בארצות הברית בשנות השמונים).
מאחורי המספרים מסתתר סבל אנושי נרחב מהסוג שיאמאגמי סייע לחשוף. אימו הצטרפה לכנסיית האיחוד כשהיה ילד, לאחר שאביו התאבד ואצל אחיו אובחנה לימפומה ממאירה. היא תרמה לכנסייה כ־100 מיליון ין – כ־700 אלף דולר – מה שאילץ אותה להכריז על פשיטת רגל והותיר את המשפחה חסרת כול. יאמאגמי נאלץ לוותר על שאיפותיו ללמוד באוניברסיטה. אחיו התאבד. "לא מוגזם לומר שהחוויות מאז המשיכו לעוות את כל חיי", כתב לבלוגר מקומי יום לפני ההתנקשות.
יאמאגמי עשוי להיראות מקרה קיצוני. אך סאקוראי, פקיד הכנסייה לשעבר, אמר לי שהסיפור של המשפחה מוכר. עבודתו של סאקוראי כללה נסיעות בכל רחבי יפן וייעוץ למשפחות מהכנסייה שהיו להן תלונות או בעיות. הוא שמע כל כך הרבה סיפורים על סבל שנגרם מתרומות מוגזמות, עד שהחל לדבר על כך בפני הממונים עליו. אזהרתו לא התקבלה בעין יפה, לדבריו, וכשהמשיך להתעקש – התבקש לפרוש.
הורים נגד בתם
הציבור היפני קיבל הצצה יוצאת דופן בזמן אמת לתלאות המשפחתיות שחוו חברי הכנסייה בתחילת אוקטובר 2022, כאשר אישה שערקה מהכנסייה הופיעה במסיבת עיתונאים נרגשת בטוקיו. היא הייתה אישה בת 26 שגדלה בכנסיית האיחוד, ועדיין הרגישה מאוימת כל כך עד שבחרה להשתמש בשם בדוי: סאיורי אוגאווה. פניה היו מכוסות חלקית במסכה כירורגית. לבושה בחליפה אפורה, ישובה לצד בעלה, היא הייתה כנה ותמציתית: היא תיארה את השיטות הפוגעניות של הכנסייה, והציעה דרכים לצמצם אותן. אוגאווה דיברה על הפחד מן הגיהינום שהכנסייה הטביעה בה בילדותה, ועל אנשים שאולצו להתחתן עם זרים מוחלטים בחתונות קבוצתיות, רבים מהם "חיים כעת חיים של חרטה".
הרגע החזק ביותר הגיע 47 דקות אחרי תחילת מסיבת העיתונאים, כאשר הודעה בלתי צפויה נמסרה ידנית על ידי שליח של כנסיית האיחוד. ההודעה – שהוקראה בקול מול המצלמות על ידי בעלה של העריקה – הכריזה כי אוגאווה סובלת מבעיות פסיכיאטריות, שיש לה נטייה לשקר וכי מסיבת העיתונאים חייבת להיפסק מיד. ההודעה נחתמה על ידי הוריה. אוגאווה הייתה המומה ונסערת, אך המשיכה לתאר את מאבקיה בהפרעות דיסוציאטיביות ובחרדה, שנבעו מהדבקות הנוקשה של הוריה בשיטות הכנסייה. בעודה נאבקת בדמעות אמרה שהיא בריאה בנפשה ושבארבע השנים האחרונות היא חופשייה מהכנסייה. רבים בקהל התרגשו לראות כיצד אוגאווה שומרת על כבודה ברגע כה פגיע. "אם אתם באמת מאמינים בי", אמרה בקול רועד בסוף דבריה, "אנא ודאו שהארגון הזה יפורק".
מנהיגי הכנסייה ניסו לצמצם את הביקורת באמצעות פרסום הודאה בכך שגיוס הכספים שלהם היה אגרסיבי מדי. בספטמבר 2022 אמר פקיד בכיר שהכנסייה מפרסמת נהלים חדשים בנושא. אך כשדיברתי עם מאמינים בכנסייה – שכולם מלבד אחד נבחרו על ידי הכנסייה – שמעתי נימה הרבה פחות מתנצלת. כולם טענו שהתלונות על גיוס כספים היו מוגזמות, ושהכסף ניתן ברצון חופשי. שניים אמרו שהם לא מאמינים שהמניע של יאמאגמי לרצח אכן קשור לתרומות של אימו. "הוא טרוריסט", אמר לי אחד מהם, וכל הפרשה בושלה על ידי שמאלנים כאמתלה לרדיפת הכנסייה.
המוּנים שפגשתי ביפן הפתיעו אותי בידידותם ובגילוי הלב שלהם, אך קיבלתי את הרושם שהם חיים בעולם נפרד ממני. אחת מהם הייתה אישה בת 27 בשם קיאקי קוג'ימה, השייכת למה שהכנסייה מכנה "הדור השני" שלה – ילדי המאמינים. נפגשנו בבניין משרדים בטוקיו, שחדרים מרוהטים קטנטנים מושכרים בו לפגישות עסקיות. כל חדר אחד ממוספר ונעול בקוד, במסדרונות ארוכים, כמו תאי כלא מסודרים ומבריקים. קוג'ימה אמרה לי שאימה תרמה לכנסייה 100 מיליון ין, כמו אימו של יאמאגמי. בעקבות זאת קוג'ימה גדלה בעוני, אכלה בחסכנות ולבשה בגדים יד שנייה. אפשרויות הלימודים שלה באוניברסיטה היו מוגבלות. היא אמרה שהתרעמה על המחסור הזה ברגע קצר אחד בילדותה, אך הלכה וקיבלה אותו כחלק מהחיים.
קוג'ימה גם קיבלה את הבעל שהכנסייה בחרה בעבורה, גבר פיליפיני שהיא נישאה לו באינטרנט ב־2021 מבלי שנפגשו מעולם (מאז הם נפגשו, אך הוא עדיין לא עבר ליפן). היא הדגימה לי כיצד רכנה קדימה כדי לנשק את מסך המחשב הנייד שלה במהלך טקס החתונה, כשהיא יושבת בשמלת כלה בכנסייה במרחק כ־3,000 קילומטרים מהחתן. נראה לי שמדי פעם קלטתי שמץ של מבוכה בעיניה, כאילו היא מבינה עד כמה הדברים הללו נשמעים מוזרים לאדם מבחוץ. אך היא אמרה שהיא גדלה בכנסייה והרגישה אהובה שם.
הביאו את הסושי לארה"ב
בדיעבד, מערכת היחסים של אבה עם כנסיית האיחוד אכן נראית כמו מוקש פוליטי. הירושי ימאגוצ'י וקבוצת עורכי הדין שלו כתבו שוב ושוב במהלך השנים לפוליטיקאים ב־LDP ובמפלגות אחרות, ודחקו בהם לנתק את הקשרים עם המוּנים. אבה עצמו אולי זיהה את הסיכונים. בשנת 2003, עיתונאי יפני בשם יושיפו אריטה, שכתב על כנסיית האיחוד, הופיע בתוכנית אירוח בטלוויזיה לצד אבה, אז חבר פרלמנט בכיר. אריטה, שכיהן מאוחר יותר בפרלמנט מטעם מפלגה המתנגדת ל־LDP, סיפר לי שבמהלך הפסקת הפרסומות הוא שאל את אבה אם המוּנים פנו אליו אי־פעם. אבה אמר שכן, שהם היו עקשנים מאוד, ושהוא ניסה להתחמק מהם.
נראה שהשאיפות של אבה שינו את דעתו. הוא הפך לראש ממשלה בפעם הראשונה ב־2006, והתפטר שנה לאחר מכן בעקבות שערוריות פיננסיות, הפסדים בבחירות והתפרצות חריפה של קוליטיס שהקשתה עליו לעבוד. "אבה היה בטראומה מכישלון הקדנציה הראשונה שלו", אמר לי קואצ'י נקאנו, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת סופיה בטוקיו. "כשהוא חזר, הוא היה מרוכז בכך שזה לא יקרה שוב".
אבה לא קיבל הזדמנות נוספת להתמודד עד 2012. ההזדמנות הגיעה אחרי מה שאולי יהפוך לפגישה גורלית. באפריל אותה שנה טייל אבה במעלה הר טקאו, פסגה מיוערת, כשעה ממרכז טוקיו. מבקרים רבים עוצרים שם במקדש בודהיסטי כדי להתפלל למזל טוב מישות על־טבעית בעלת אף ארוך המכונה דייטנגו. אבה היה מלווה בבעל ברית בכיר של הכנסייה בשם מסטושי אבה (אין קשר משפחתי ביניהם). יחד איתם, סיפר מסטושי בריאיון שנים לאחר מכן, הייתה קבוצה של כ־300 מונים צעירים. מסטושי והמוני הצעירים דחקו באבה להתמודד על ראשות הממשלה.
אי אפשר לדעת מה הייתה ההשפעה של הרגע הזה על צלע ההר, אך אולי הוא שימש תזכורת לכוחה של הכנסייה לגייס מתנדבים להוטים. ייתכן שהוא גם הדגיש את הבסיס הפוליטי המשותף שלהם. אף של־LDP אין אוריינטציה דתית, הדגש הוותיק והשמרני שלה על ערכי משפחה, אנטי־קומוניזם וכלכלה ניאו־ליברלית השתלבו היטב עם השמרנות הניאו־תנ"כית של מון. נראה שלמפלגה היה נוח להתעלם מאמונותיו האחרות של מון, כולל טענתו שהוא מגלם את "האדם המושלם" שיגאל את האנושות באמצעות משפחתו נטולת החטאים.
הרגע הזה היה חשוב גם למונים. בתחילת שנות האלפיים, הקבוצה הייתה נתונה לחשדות מחודשים, ולא רק בגלל העלייה במספר התביעות שהגישו נפגעי "המכירות הרוחניות" שלה. בראשית 1995, חברי כת־יום־הדין בשם "אום שינריקיו" (או "אָלף") שחררו גז סארין במטרו של טוקיו בשעת העומס, הרגו יותר מתריסר אנשים ופצעו מאות. המתקפה חוללה הלם נוראי במדינה, שאינה רגילה לפשע אלים ועוד פחות לטרור, ומשכה תשומת לב עוינת למה שמכונה ביפן "תנועות דתיות חדשות" (ל"אום שינריקיו" לא היו קשרים למונים). כנסיית האיחוד, אמר לי ימאגוצ'י, החלה לדאוג מכיוון שלא הייתה לה די הגנה פוליטית. אז אנשי הכנסייה הגיעו לאבה. "למה אבה? כי אבה כבר ידע שהוא יכול להשתמש בהם לטובתו הפוליטית, והפוליטיקה הניצית שלו השתלבה עם הפוליטיקה שלהם".
עבור שינזו אבה, כנסיית האיחוד הייתה גם ירושה משפחתית. סבו, נובוסוקה קישי, עזר למונים להתבסס ביפן כשהיה ראש ממשלה בסוף שנות החמישים, ובשנת 1964 העבירה הכנסייה את המטה היפני שלה לבניין בסגנון ארט־דקו במחוז שיבויה בטוקיו, שקישי השתמש בו כמעונו הרשמי כשהיה ראש ממשלה. ביתו שלו היה סמוך למקום. הקשר היה נטוע באנטי־קומוניזם המשותף שלהם. קישי היה שורד פוליטי. הוא עלה לגדולה בשנות השלושים, כשפיקח על הכיבוש האכזרי של יפן במנצ'וריה. הוא נעצר ב־1945 בחשד לביצוע פשעי מלחמה בדרגה החמורה ביותר, אך הרשויות האמריקניות שחררו אותו כשראו שאנטי־קומוניסטים ימנים כמו קישי יכולים לעזור בהכוונת יפן למסלול פרו־מערבי. קישי הוביל את הקמתה של LDP ב־1955.
השפעה פוליטית הייתה המטרה העליונה של מון כמעט מהרגע הראשון. אף שהוא ייסד את הכנסייה שלו בשנות החמישים, היא זכתה לתמיכה רחבה רק לאחר שגנרל פארק צ'ונג־הי הוביל הפיכה צבאית בקוריאה הדרומית ב־1961. לפי דו"ח של ה־CIA שנכתב שנתיים לאחר מכן, הכנסייה "אורגנה" אז על ידי המייסד והמנהל של סוכנות הביון המרכזית של קוריאה, גנרל קים ג'ונג־פיל, אם כי לא ברור בדיוק מה היה תפקידה של הסוכנות הקוריאנית. נראה שמנהיגי קוריאה הדרומית ראו במון מכשיר שימושי בגלל התנגדותו העזה לקומוניזם. הם גם היו חרדים מפולחן האישיות המעין־דתי שפותח בשנות השישים והשבעים על ידי הדיקטטור הצפון־קוריאני קים איל־סונג. ייתכן שהם ראו במון משקל־נגד תרבותי מסוים, אמר פיטר מקגיל, עיתונאי בריטי בעל עשרות שנות ניסיון ביפן ובקוריאה הדרומית, שכתב על כנסיית האיחוד.
מון השתמש בקשריו במדינה ובהכנסה היפנית הגדלה שלו כדי לבנות תיק אחזקות גדול. טונג'יל תעשיות, בראשות בן משפחתו, ייצרו תותחי ארטילריה וכלי נשק אחרים בעבור צבא קוריאה הדרומית. למשפחתו של מון הייתה בעלות או שליטה על חברות כימיקלים ובנייה, אתרי נופש, קבוצות כדורגל ברזילאיות ונדל"ן בכל רחבי העולם, כולל מלון ניו־יורקר היוקרתי במנהטן. המיזם העסקי המצליח ביותר של מון היה אולי סושי, שהוא וחסידיו היפנים סייעו להפוך לפופולרי בארצות הברית. אכילת טונה גולמית הייתה עדיין עיסוק אקזוטי לאמריקנים כאשר מון – "מלך הימים" כפי שכינה את עצמו – החל להשקיע במספנות בסוף שנות השבעים ולשלוח את חסידיו למכור דגים מדלת לדלת מטנדרים מקוררים. "טרו וורלד פודס", חברת פירות ים שנוסדה בהנחייתו של מון, שולטת בחלק גדול מהסחר בסושי, ומוכרת דגים נאים לאלפי מסעדות ברחבי ארצות הברית וקנדה.
קישי ומון החליפו ביניהם טובות הנאה במשך עשרות שנים, לעיתים קרובות באמצעות קבוצות בחסות הכנסייה כמו "הפדרציה הבינלאומית לניצחון על הקומוניזם", שעזרה למון להשיג טובות מדמויות פוליטיות הנוטות לימין ברחבי העולם. לאחר שמון הורשע בהונאת מס בארצות הברית ונשלח לכלא פדרלי, קישי שיגר מכתב לנשיא רונלד רייגן ודחק בו לשחרר את חברו הוותיק (רייגן סירב). קישי העביר את קשריו עם המוּנים לחבר מוביל אחר ב־LDP, חתנו, שינטארו אבה (אביו של שינזו אבה), שישמש ארבע שנים שר החוץ של יפן.
גילויים על עומק המעורבות של שושלת אבה עם כת המוּנים המשיכו לזלוג בשנה האחרונה. באפריל, רישומי הכנסייה שפורסמו באינטרנט בקוריאה הדרומית הראו כי מון ראה בעצמו ממליך מלכים ואפילו סוג של מושיע בפוליטיקה היפנית. הוא התפאר ביחסיו עם שלושה דורות של משפחת אבה, וב־1987 אמר כי "כל מי שרוצה להיות ראש ממשלה ביפן זקוק לתמיכתי".
מכונה פוליטית
נראה שמעורבותו של שינזו אבה בכנסייה הייתה דיסקרטית בתחילה. תזכירי כנסייה שהודלפו קוראים לחברים לתמוך בו; הכנסייה ראתה באבה שמרן אמין שהסכים עם עמדותיה לגבי נישואים הומוסקסואליים ותפקידי מגדר ומשפחה מסורתיים. מאוחר יותר, אבה נעשה פחות זהיר. בספטמבר 2021 הוא נשא נאום שהוקלט מראש בוועידה מקוונת של הכנסייה, ושיבח את אלמנתו של מון, האק ג'ה האן מון, על "מאמציה הבלתי נלאים בפתרון סכסוכים בעולם, במיוחד ביחס לאיחודו בשלום של חצי האי הקוריאני" (גם דונלד טראמפ נשא נאום באותו אירוע). על פי הדיווחים, יאמאגמי ראה את הסרטון של אבה בוועידת 2021, מה שאולי עזר לו להחליט להוציא לפועל את ההתנקשות.
מדוע הכנסייה הייתה בעלת ברית כה חשובה? ניסיתי לשאול בכירים ב־LDP, אך הם לא רצו לדבר איתי. קשר עם המוּנים נותר רעיל מבחינה פוליטית לפוליטיקאים יפנים. המוּנים עצמם פחות מתביישים ביחסים הללו.
"הצלחתי לגרום למועמדים להיבחר לפרלמנט, למועצות ולראשות ערים", אמר לי מאמורו קמונו, 67, שבילה עשרות שנים כעיתונאי־חצר ופעיל פוליטי בכנסיית האיחוד. קמונו פגש אותי במטה של הכנסייה בטוקיו, ברחוב יוקרתי במרכז העיר, רק כמה דקות מההמונים ושלטי החוצות הדיגיטליים של מעבר שיבויה, צומת הולכי הרגל העמוס ביותר בעולם. צעדנו יחד עם מלווה לחדר מצוחצח שבמרכזו דיוקן של סאן מיונג מון, משגיח על הנעשה. קמונו נראה גאה ולהוט לדבר על העבודה הפוליטית שעשה בעבור מועמדי LDP במחוז טויאמה, מצפון־מערב לבירה. מתנדבי הכנסייה, אמר לי, עשו יותר מסתם לדפוק על דלתות ולבצע שיחות טלפון. הם ניהלו מגעים עם מנהלים מובילים במאות חברות, ומינפו מערכת לא רשמית של הצבעה קבוצתית. לאחר שהשיגו את שמותיהם של כל העובדים בחברה מסוימת, אמר לי קמונו, מתנדבים לחצו עליהם לוודא שגם הקולות של בני משפחתם ושכניהם יופנו ליעד ה"נכון". בחברה הממושמעת וההיררכית של יפן, אסטרטגיה זו הביאה לעיתים קרובות לניצחונות גדולים של המועמדים המועדפים על הכנסייה.
לאחר הבחירות, רישומי שיחות הטלפון של הקמפיין המנצח הראו שפעילים מוּנים עבדו פי 10 יותר מכל קבוצה אחרת, אמר קמונו, והדבר נענה בהכרת תודה עצומה מצד המועמדים. כך, הפגיעה הייתה חמורה במיוחד כאשר לאחר הרצח של אבה, מועצת העיר טויאמה העבירה החלטה שמנתקת כל קשר עם הכנסייה.
איזה רווח מוחשי צמח למוּנים מהניסים הפוליטיים שהם חוללו? אולי הם לא היו צריכים הרבה, כי הם בטחו בדעות השמרניות של LDP בעניין נישואים חד־מיניים, זכויות נשים וחשיבות המשפחה, נושאי ליבה בכנסייה (ההומופוביה של מון עצמו חרגה הרבה מעבר לעמדות של LDP בעניינים אלו; פעם הוא תיאר הומוסקסואלים כ"כלבים מלוכלכים ואוכלי צואה"), אך נראה שממשל אבה יצא מגדרו כדי לעשות להם לפחות טובה אחת גדולה. בשנת 2015 נקטה הממשלה צעד שנוי במחלוקת כשאפשרה לכנסייה לשנות את שמה, לקול זעמם של מבקריה הוותיקים. זו הייתה סוגיה משמעותית, משום שמאז אמצע שנות התשעים, המילים "כנסיית האיחוד" היו בעלות קונוטציה שלילית ביפן. הכנסייה מפרסמת את עצמה כעת בשם גנרי יותר, "הפדרציה המשפחתית לשלום ואיחוד עולמי", אם כי שמה הישן הוא זה שלרוב נמצא בשימוש.
קיהיי מאקאווה, שהיה בכיר במשרד החינוך כשאושר המיתוג מחדש, עדיין זועם על ההחלטה (ענייני דת ביפן מצויים באחריות משרד החינוך). כשהגעתי ללשכתו הוא מסר לי תדפיס של חוק התאגידים הדתיים ובו 41 עמודים. הוא אמר לי שהבקשה של הכנסייה לשנות את שמה קיבלה אישור מהיר משר החינוך באותה תקופה – בעל בריתו של אבה שקיבל גם הוא עזרה מהמוּנים בבחירות ולקח כסף מכתב־עת שקשור לכנסייה (השר, האקובון שימומורה, הכחיש שהיה מעורב בשינוי השם). זה לא היה רק אופורטוניזם פוליטי, אמר מאקאווה; זו הייתה גם סתירה להחלטה הקודמת של משרדו. כאשר הכנסייה פנתה לראשונה לממשלה בעניין שינוי שמה, בשנת 1997, היה מאקאווה הממונה על הלשכה הרלוונטית. הוא ועמיתיו הגיעו לקונצנזוס שהאפשרות לשינוי תהיה "טיוח קיצוני", מכיוון שהכנסייה נודעה לשמצה בשיטות גיוס התרומות שלה.
יש רמזים לכך שהממשלה עשתה גם טובות אחרות. אריטה, העיתונאי וחבר הפרלמנט לשעבר, סיפר לי ששוחח עם בכירים במשטרה לאחר מתקפת גז הסארין ב־1995 על המטרו של טוקיו, כאשר כל הקבוצות הדתיות החדשות היו נתונות לפיקוח הדוק. אחד הפקידים אמר לו כי "בהמשך, אנחנו שואפים לחשוף את כנסיית האיחוד". עשור לאחר מכן, אמר אריטה, הוא פגש כמה פקידי משטרה בדימוס ושאל אותם מדוע לא הייתה העמדה לדין של כנסיית האיחוד. הם השיבו: "הכוח הפוליטי שלה". המשטרה סירבה להתייחס לנושא, ובשנה שעברה תבעה הכנסייה את אריטה ואחרים בגין לשון הרע.
ב־LDP מכחישים שעשו משהו למען המוּנים וטוענים שהם רק קיבלו את עזרתם של מתנדבי הקמפיין. אך לאחר רצח אבה, צניחת המפלגה בסקרים אילצה את ראש הממשלה קישידה (שהכחיש כל קשר לכנסייה) להוכיח שהוא ועמיתיו ב־LDP אינם עושי דברה של הכת. בנובמבר 2022 הכריז שר התרבות שלו על חקירה רשמית של התנהגות בלתי הולמת לכאורה של הכנסייה. החקירה תקבע אם יש סיבה לבטל את הטבות המס שהכנסייה נהנית מהם ולשנות את מעמדה כארגון דתי. גם אם יימצאו סיבות כאלה, עלולות לחלוף שנים עד שהחלטה כזו תתקבל.
"עכשיו נגלה מיהו המשיח"
האם כנסיית האיחוד היא בכלל דת? נציגי הכנסייה לועגים לשאלה. הם מציינים את העובדה שהמוּנים מוכרים ביפן מאז 1964, וכי רק שתיים מתוך 180 אלף הקבוצות הדתיות הרשומות במדינה פורקו אי־פעם. האחת היא אום שינריקיו, והאחרת ארגון בודהיסטי שכוהניו העשירו את עצמם באמצעות הונאה. בשני המקרים, הדמויות המובילות של הארגון הורשעו בפשעים. הסטנדרט הזה, אמר לי עורך הדין הראשי של כנסיית האיחוד, נובויה פוקומוטו, הוא התקדים המשפטי הרלוונטי. ומכיוון שאין תיק פלילי נגד מנהיגי כנסיית האיחוד ביפן, אין לדעתו בסיס לשינוי המעמד החוקי של הכנסייה. הוא אמר שהחקירה הממשלתית הנוכחית היא לא יותר ממאמץ נואש של קישידה לחזק את התמיכה בו בסקרים.
אחרים אומרים שצעדים נגד הכנסייה היו צריכים להיעשות כבר לפני שנים. מאקאווה, הפקיד הממשלתי לשעבר, הראה לי שורה בחוק התאגידים הדתיים שלפיה כי המדינה רשאית לשלול מעמד של דת, אם "בניגוד לחוקים ולתקנות, התאגיד הדתי מבצע מעשה שנועד בבירור לפגוע באופן משמעותי ברווחת הציבור". חברים בודדים בכנסיית האיחוד נתבעו בהצלחה; השאלה שאין עליה תשובה היא אם אפשר להטיל אחריות על המוסד עצמו. מאקאווה ציין כי ארגון הסיינטולוגיה, שאינו מאושר כדת ביפן, פנה למשרדו במהלך שנות התשעים בנוגע להגשת בקשה להכרה רשמית. נאמר לו לא לבזבז את הזמן שלו. אם כנסיית האיחוד הייתה פונה היום בפעם הראשונה, סביר להניח שזו הייתה התשובה גם עבורם.
יש הטוענים שהכנסייה גרמה נזק רב כל כך עד שלא די בהסרת מעמדה כארגון ללא מטרות רווח. הם תובעים חוק שיעזור להגן על הציבור מפני הסכנות של כתות. איטו סוזוקי, עיתונאי שכותב על המוּנים במשך עשרות שנים ועזר לחשוף את עומק היחסים שלהם עם LDP, אמר לי שדו"ח ממשלתי הציע חוק מהסוג הזה בדיוק ב־1995 – לאחר מתקפת הרכבת התחתית של אום שינריקיו – עם הוראה למעקב אחר הפרות חוק מצד תנועות דתיות. אך הרעיון נגנז.
אולי כל הדתות מתחילות ככתות. לא קשה לדמיין את בודהה או ישו מופיעים היום במשרד ממשלתי יפני עם בקשה בידם, ונדחים לאלתר. אך יש סיבות להתייחס לכנסיית האיחוד כאל יוצאת דופן. חסידיה מציגים באופן שיטתי את עצמם ואת כוונותיהם. הם משתמשים בפחד כדי לשלוט בשורותיהם ולמקסם את רווחיהם באופן שלעיתים קרובות הולם מאפיה יותר מאשר מסדר קדוש.
הבנתי עד כמה זה נכון במהלך שיחה שקיימתי עם אישה שהתפתתה להצטרף למונים ב־1997 ובילתה שנתיים כחברה בארגון. היא ובעלה – שעזר לה לצאת – הסכימו לספר לי את סיפורם אך ביקשו שלא אשתמש בשמותיהם, כי גם היום הם חוששים מנקמה. אתייחס אליהם כקייקו וג'וּן.
סון מיונג מון, מייסד הכת, הצדיק את ההתמקדות הדורסנית ביפן בהכרזה שקוריאה הדרומית היא "אומת אדם" ויפן "אומת חוה". לשיטתו, כמו אישה מסורתית, יפן הייתה מחויבת למלא את צורכי בעלה
נפגשנו במסעדה במרכז טוקיו. קייקו, אישה קטנה וחיוורת בת 68, סיפרה לי שהכול התחיל כשהתיידדה עם חברה בוועד ההורים בבית הספר של בנה. האישה הזמינה את קייקו וכמה אימהות נוספות למקום בשם "מרכז הווידאו", שם צפו בסרטים ובתוכניות טלוויזיה. למרכז לא הייתה שום זיקה נראית לעין, אך כשהן חזרו במהלך החודשים הבאים – הן היו עקרות בית והיה להן זמן – הן שמו לב שהדת החלה לתפוס תפקיד גדול יותר בסרטים שראו. פעמיים קייקו שאלה: "את מנסה למשוך אותי לדת כלשהי?" בשתי הפעמים, חברתה החדשה אמרה שלא, זה רק עניין חינוכי. הנשים נעשו קרובות יותר. לאחר שנה, קייקו הגיעה יום אחד למרכז והופתעה לקבל עותק של הברית החדשה. "הן הושיבו אותנו ואמרו 'כעת נגיד לכן מיהו המשיח. זה מון'".
קייקו נדהמה, אך גם לא ששה לנטוש את חברותיה החדשות. היא החליטה להמשיך, ואמרה לעצמה שתפסיק אם המצב יעכיר. היא השתתפה בהרצאות על עקרונות כנסיית האיחוד, ועד מהרה נשלחה לרחוב כדי למכור גרביים ומטפחות לטובת ארגוני צדקה (מאוחר יותר גילתה שארגוני הצדקה לא היו קיימים, והרווחים הלכו לכנסייה). על פי דרישת האחראים, היא הסתירה את כל זה מבעלה. היא החלה להוציא כסף על אגרטלים ומוצרים "רוחניים" אחרים, ונסעה למטה הכנסייה בקוריאה הדרומית לטקסי "גירוש שדים". כשהקשר שלה לקבוצה התחזק, היא החלה לשמוע מסר חדש: אם את מדברת לא יפה על הכנסייה, את עלולה למות. אם תבגדי בכומר מון, את ואבותייך תישרפו בגיהינום לנצח.
ג'וּן, פנסיונר עם אופי שקט ויציב, אמר לי שלא לקח לו הרבה זמן להבין מה קרה לאשתו. הוא היה נחוש לפעול, אך ידע שמאמצים אחרים לביטול שטיפת המוח של המוּנים רק הרעו את המצב. ג'ון סיפר לי שהוא השקיע 18 חודשים בארגון צוות ואסטרטגיה לפני שהתעמת עם אשתו. הוא רצה להתקרב אליה "בשכל, ברגש", ולא רק להטיל דופי. הוא ארגן "גמילה" של חודש, גר איתה בבית מלון שבו ביקרו קרובי משפחה וחברי כנסייה לשעבר, ועזר לה לקבל פרספקטיבה מלאה יותר על מה שעבר עליה. בסופו של דבר, סיפרה לי קייקו, היא הבינה שהכנסייה צמצמה אותה למצב של תלות אינפנטילית. זה, היא אמרה, עומד בבסיס הדוקטרינה שלה. "אומרים לך לא לחשוב לבד", כי זה היה החטא הקדמון של חוה.
גיבור טרגי
ב־15 באפריל 2023 עמד ראש הממשלה קישידה לשאת נאום בחירות בנמל דייגים בעיר ואקאיאמה שבדרום המדינה, כאשר אדם בקהל השליך לעברו מטען צינור תוצרת בית. המטען המעשן נחת מטרים ספורים מרגליו. עוזריו של קישידה פינו אותו במהירות למקום מבטחים, ודייגים מקומיים נאבקו עם התוקף והכניעו אותו. אף על פי שאיש לא נפגע באורח קשה, התקרית עוררה מיד זיכרונות מרצח אבה. ייתכן שפוליטיקאים יפנים לא יפנו שוב לקהל בוחריהם באותה קלות שהפגין אבה כשהגיע באותו בוקר ביולי לנארה. מותו עשוי לסמן רגע של תמימות אבודה, כפי שעשתה ההתנקשות בג'ון פ' קנדי בארצות הברית.
המורשת הרחבה יותר של רצח אבה עדיין מתגבשת. דבר אחד נראה ברור: כנסיית האיחוד צפויה לסבול ביפן גם אם לא תאבד את מעמדה החוקי. המוּנים שפגשתי תיארו שורה של עלבונות והתעללויות שהוטחו בהם בשנה האחרונה. המאמינים הנוכחיים של הכנסייה אולי אינם מוטרדים יותר מדי ("המשיח תמיד מנודה", אומרים להם), אך גיוס מאמינים חדשים יהיה אתגר.
בנוסף, מה שמון כינה "המשפחה המושלמת" לא הצליחה מאז מותו. חבריה בילו חלק ניכר מהעשור האחרון במאבקים בבית המשפט על נכסיו ומורשתו, וילדיו התקשו לעמוד בצו "חוסר החטאים" שלהם. בן אחד הואשם על ידי אשתו בהתמכרות לקוקאין והתעללות במשפחה (הוא הכחיש את שתי הטענות, ואז מת). בן אחר זינק אל מותו ממרפסת בקזינו בנוואדה. בן שלישי, היונג ג'ין "שון" מון, הקים בפנסילבניה כנסייה נפרדת, ממוקדת בכלי נשק, הידועה בשם "כנסיית מוט הברזל", שבה המאמינים עורכים מטווחי ירי ברובי סער ומקדשים את האקדחים שלהם בכנסייה. היונג ג'ין עונד כתר זהב העשוי מקליעים ונושא דרשות מלאות שנאה נגד המפלגה הדמוקרטית. הוא מצפה להפוך למלך אמריקה, ומגדף את אימו, המנהלת את הכנסייה מקוריאה הדרומית.
העיתונאי יושיפו אריטה סיפר ששאל את אבה אם המוּנים אי פעם פנו אליו. אבה אמר שכן, ושהוא ניסה להתחמק מהם. נראה ששאיפותיו הפוליטיות של אבה שינו את דעתו
אף שהמוניטין של אבה הוכתם, הוא עשוי להתאושש. מבקריו החריפים – רבים מהם יפנים מבוגרים שיש להם זיכרונות חזקים מהמלחמה ותוצאותיה – חוששים מהחייאת הכוח הצבאי של ארצם. כאשר הדור הזה ילך ויגווע, אבה עשוי להיזכר כאדם עם חזון, בשל האופן שבו הכין את ארצו לאיומי המאה החדשה שבה יפן מוכרחה להגן על עצמה מפני סין תוקפנית.
בניגוד לאינטואיציה, ייתכן שהמוניטין של יאמאגמי המתנקש לא ייפגע. ביפן יש מסורת עתיקה של יראת כבוד לגיבור הטרגי, האיש שיוצא למסע התאבדות והופך לדמות נאצלת, בלי קשר לצדקת מטרתו. יפנים רבים עדיין מכבדים את הלאומנים הימניים שהסתערו על בנייני הממשלה של טוקיו ב־1936 והרגו לא ראש ממשלה לשעבר אחד, אלא שניים. מנהיגי הקנוניה ההיא נשפטו והוצאו להורג, אך מקדש לזכרם ניצב במקום בולט במרכז טוקיו. הסופר היפני הגדול יוקיו מישימה הנציח אותם בסיפור ובסרט. הכנות והפטריוטיות שלהם הם מה שחשוב למעריצים, לא האכזריות שבמעשה שלהם או השלכותיו.
אפשר לומר משהו דומה על יאמאגמי. "אין לי מקום לחשוב על המשמעות הפוליטית וההשלכות של מותו של אבה", כתב יום לפני ההתנקשות. נראה שטוהר המניעים שלו – הכעס הצודק שלו על כנסיית האיחוד – הדהד בציבור היפני.
משפטו של יאמאגמי יספק ליפן הזדמנות לחיות מחדש את הדרמה כולה, אם כי נכון לכתיבת שורות אלה, טרם נקבע לו מועד. התובעים היפנים לוקחים את הזמן, ועל אדם שהודה ברצח ראש מדינה לשעבר עשוי להיות לחץ להחיל עונש מוות. אם כן, יאמאגמי יעמוד בפני גורל קשה. אסירים הנידונים למוות ביפן לא יודעים מראש את תאריך הוצאתם להורג. הם מתעוררים כל בוקר בלי לדעת אם היום הזה יהיה האחרון בחייהם.
בחודשים שלפני הרצח, יאמאגמי תיאר את עצמו כדמות טרגית, אדם שנמשך ללא רחם אל עימות שישמיד אותו. והוא לא החמיץ את ההקבלה האירונית בין זעמו חסר הדעת ובין הקנאות של חברי הכנסייה שהרסו את חייו. רצונו הנואש להשיג נשק, כתב, היה "כמו חבר בכנסיית האיחוד שמשליך את חייו למען משיח שקר".
