האם אנחנו בדרך לעוד פסגה בין ארה"ב לטורקיה? אם לשפוט על פי אסטרטגיית הכאוס של טראמפ, התשובה כנראה חיובית. אפשר להמר בזהירות על מפגש בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבין נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מתישהו בין ספטמבר לנובמבר. זה יכול לקרות גם קודם, אולי בתיווך קטאר, שהאמיר שלה הגיע השבוע לטורקיה לפגישה עם ארדואן.
בכל מקרה, משבר הלירה הטורקית בעיצומו. החששות גדלים בכל יום שעובר, שכן למשבר יש פוטנציאל לסחוף עמו כלכלות נוספות ברחבי העולם, ואולי אף להביא בכנפיו משבר שיזכיר את 2008. נכון לעכשיו, עיקר החששות נובע מרמת החשיפה הגבוהה של בנקים אירופיים למשבר הטורקי. אך לטראמפ לא אצה הדרך. גלי ההלם של המשבר תואמים את האינטרסים של מלחמת הסחר שהנשיא האמריקני הכריז על כלכלות יריבות ברחבי העולם. וגם אם ייווצרו תנאים לפסגה, עיתויה יצטרך לשרת את האינטרסים של טראמפ לקראת בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס, בנובמבר הקרוב.
ראשיתו של המשבר הטורקי בהחלטתה של ארה"ב לפני שבועיים להטיל סנקציות אישיות על שר המשפטים ושר הפנים של טורקיה בעקבות מעצרו המתמשך של הכומר האמריקני האוונגליסטי אנדרו ברונסון. הכומר, המתגורר באיזמיר כבר מעל 20 שנה עם אשתו וילדיו, נעצר לפני שנתיים בחשד לריגול ולמעורבות בניסיון הפיכה נגד ארדואן. מאז מעצרו הפך ברונסון לאחד מדגלי המאבק של הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב, שהם גם הבסיס האלקטורלי של טראמפ. לשיטתם, העילה האמיתית למעצר אינה מעורבותו הפיקטיבית בניסיון ההפיכה אלא דתו. מייק פנס, סגנו של טראמפ שבא מתוך החוגים האוונגליסטיים, עוסק בשחרורו של הכומר באופן אישי, וטראמפ אף הזכיר את ברונסון באחד מנאומיו ותיאר אותו כ"ג'נטלמן ומנהיג נוצרי".
בחודש שעבר נפגשו טראמפ וארדואן בשוליה של ועידת נאט"ו. על סדר היום הייתה עסקה לשחרורו של הכומר. ברונסון אמור היה להשתחרר במסגרת עסקה סיבובית שכוללת גם אזרחית טורקייה, אברו אוזקן, שהוחזקה בישראל בחשד למעורבות בטרור חמאס. לבקשת ארה"ב שחררה ישראל את האזרחית הטורקייה כבר למחרת היום, אך ברונסון, בניגוד לציפיות האמריקניות, לא שוחרר אלא הועבר למעצר בית. מאז טראמפ כועס.
סגן הנשיא פנס איים להגיב בעיצומים בתוך חודש אם הכומר לא ישוחרר, והם אכן הגיעו, בצורת הגבלות אישיות על שניים משריו של ארדואן, שר המשפטים ושר הפנים, שהיו מעורבים ישירות במעצרו של ברונסון. מחשבה רבה הושקעה בעניין. הממשל השתמש בסעיף מתוך "חוק מגניצקי" המפורסם, שעד כה יושם נגד רוסיה בלבד. סעיף זה מאשר "חסימת רכוש של אדם שמעורב בהפרת זכויות אדם חמורה או בשחיתות", ומאפשר לממשל להקפיא את נכסיו של אותו אדם בארה"ב. הסנקציות היו אמנם סמליות מאוד, אך האפקט הפסיכולוגי היה מדהים בעוצמתו. השוק הטורקי הגיב בצניחה דרמטית בערכה של הלירה, והכלכלה הטורקית נכנסה לסחרור.
מובן שהסנקציות האמריקניות לא באמת חוללו את המשבר, הן רק העלו אותו אל פני השטח. במצטבר, מאז תחילת השנה איבדה הלירה הטורקית כמעט מחצית מערכה. סימני האזהרה הופיעו עוד לפני חודשים רבים. זה גם היה המניע העיקרי מאחורי החלטתו של ארדואן להקדים את הבחירות בארצו. הוא רצה להשלים את המהפך השלטוני שיעניק לו סמכויות־על כנשיא לפני שמשבר הלירה יפרוץ. תוכניתו אכן הצליחה: הוא נבחר ברוב עצום. אך שיכרון הניצחון הביא עמו סדרה של החלטות שגויות ובראשן מינוי חתנו בראט אלבייראק לצאר הכלכלי של טורקיה, והמשך מעצרו של הכומר ברונסון.
לחץ כבד על הממשל
עד עכשיו לא ברור מה באמת גרם לכך שהעסקה לשחרורו לא יצאה לפועל: האם הטורקים חשו מושפלים בעקבות העסקה, או שהיה משהו מעבר לכך? סביר להניח שהיה. ברונסון אינו האמריקני היחיד שעצור בטורקיה בעקבות ניסיון ההפיכה. נכון להיום יושבים בכלא הטורקי עשרים אמריקנים החשודים לכאורה במעורבות בניסיון ההפיכה, בהם גם שלושה מעובדי השגרירות האמריקנית. זה מצב בלתי נסבל בעבור הממשל האמריקני, מצב שאינו יכול להמשיך להסכין עמו. הבחירות לקונגרס מידפקות על דלתו של טראמפ, והלחץ על הממשל לעשות משהו בעניין העצורים האמריקנים גובר מדי יום.
אך מבחינתו של טראמפ, הדרישה לשחרור האמריקנים הכלואים אינה רק מקור לחץ כבד, אלא גם הזדמנות למצב את עצמו כנשיא ופטריוט, המשחרר בני ערובה אמריקנים מציפורניו של שליט אסלאמי אכזר. זה לא רק מה שטראמפ אוהב, זה גם מה שצפוי להביא לו שוב את קולותיהם של קהל בוחריו הנוצרים אוונגליסטים. והוא זקוק להם מאוד.
מדוע אם כן קרסה העסקה לשחרורו של הכומר ברונסון? אם לשפוט על פי דיווח של ה'גרדיאן' הבריטי, המסתמך על מקורות קרובים למקבלי ההחלטות באנקרה, עולה תמונה מטרידה, אפילו מטרידה מאוד, של קצר בתקשורת האישית בין טראמפ לארדואן. כאמור, נשיא ארה"ב טראמפ ונשיא טורקיה ארדואן נפגשו כבר בשולי ועידת נאט"ו, בראשית יוני האחרון, ודנו בעסקה לשחרור הכומר. במהלך הפגישה, כך על פי ה'גרדיאן', אמר טראמפ לארדואן כי הוא זקוק להתקדמות בעניינו של ברונסון. בתמורה ביקש ארדואן מטראמפ לפעול לשחרורה של אברו אוזקן, שהוחזקה בישראל.
כאן נכנסת לתמונה השאלה מה בעצם הבטיח ארדואן לטראמפ. לדברי מקורות טורקיים, כל שארדואן אמר לטראמפ הוא שמבחינתו "מדובר בתהליך". ואכן, לאחר המפגש בבריסל הועבר כאמור ברונסון למעצר בית. אך טראמפ היה תחת הרושם שהצליח לייצר עסקה לשחרר את ברונסון. מאחר שבשיחה נכחו רק טראמפ, ארדואן והמתרגם, אין דרך באמת לברר מה באמת נאמר: האם המקורות הטורקיים נותנים תמונה נכונה של מה שקרה, או שמדובר בגרסת אדונם. האם משהו הלך לאיבוד בתרגום, או שטראמפ לא בדיוק קלט את הניואנס בהתנסחות של ארדואן כי מדובר ב"תהליך", ולא בעסקה סגורה של אוזקן תמורת ברונסון.
האמת היא שיש משהו בגרסה הטורקית, כי במקור, ארדואן התבטא ששחרורו של הכומר ברונסון יהיה תמורת הסגרת "כומר" אחר. הכוונה לאיש הדת פתהוללה גולן, יריבו של ארדואן, המתגורר בארה"ב. ארדואן טוען כי גולן היה האחראי לניסיון ההפיכה נגדו, וכבר שנתיים דורש מוושינגטון להסגירו. המחשבה שארדואן שינה את דרישתו מ"כומר" תמורת "כומר" כדי לשחרר את אברו אוזקן נשמעת, איך לומר, דחוקה.
בשורה התחתונה, אף שהמפגש בין טראמפ לארדואן קדם למשבר הלירה, המסר בימים האחרונים עובר אבולוציה שלפיה המשבר כולו נגרם בגלל "אי הבנה" של המתרגמים. מעין מקבילה טורקית לביטוי הישראלי "אשמתו של הבחור הזעצר", מכתם יידישאי מלפני עידן המחשב שמפיל את האחריות על טעויות מביכות בטקסט על הבחור הממונה על סידור אותיות הדפוס. או בפשטות, הש"ג אשם. למה זה חשוב? כי אם אכן ייווצרו תנאים לפסגה בין ארדואן לטראמפ, אף אחד מהמנהיגים לא יצטרך לחזור בו.
דרושה עסקה כוללת
ואכן, גדולי המומחים לטורקיה מעריכים כי כדי לצאת מהפלונטר הנוכחי דרוש מפגש פנים אל פנים, לא פחות. אבל זה עומד להיות מאוד לא פשוט, ומשבר הלירה הטורקית הוא רק קצה הקרחון. מעבר לעובדה שמדובר בשני מנהיגים בעלי אגו ענק, כזה שלא ברור אם יש חדר גדול דיו כדי להכיל את שניהם, יש תהום של פערים ביחסי טורקיה עם ארה"ב ועם המערב כולו.
הרשימה ארוכה וכוללת עניינים עקרוניים, ובראשם התנהלותה השערורייתית של טורקיה כחברה בברית נאט"ו ופזילתו המתמשכת של ארדואן לעבר רוסיה. שלא לדבר על החלטתו של ארדואן להתעלם, אבל לחלוטין, מההחלטה האמריקנית העכשווית להטיל סנקציות חדשות על טהרן. או, לצורך העניין, יחסה העוין של טורקיה לבעלות ברית חשובות של ארה"ב כמו ישראל. לכך יש להוסיף את שיתוף הפעולה החשאי של טורקיה עם דאעש בחלקים משמעותיים של המלחמה בסוריה, ואת יחסה לכורדים. ולא הזכרנו את היחס הטורקי לזכויות אדם ואזרח, את המעצרים ההמוניים אחרי ניסיון ההפיכה ואת רמיסת חופש העיתונות. ואיך אפשר לשכוח את הקטטה ההמונית שבה היו מעורבים שומרי ראשו של ארדואן בעת ביקורו בארה"ב, והכו מפגינים נגד ארדואן?
התמונה בקונגרס האמריקני ברורה מאוד. ההחלטה לעצור את עסקת מטוסי החמקן F35 לטורקיה אומרת הכול. בנאט"ו ובארה"ב היו יותר מאשר סבלניים כלפי ארדואן, כאשר עשה את הבלתי מתקבל על הדעת ביחס לחברה בברית נאט"ו וחתם על עסקה עם רוסיה לאספקת סוללות S400.
הנרי ברקי, מגדולי המומחים לטורקיה, פרסם השבוע בטוויטר הערכה האומרת: "אינני רואה כל מוצא מהמצב הנוכחי חוץ מפסגה בין טראמפ לארדואן, שתכסה את כל הנושאים גם אם תשיג תוצאות מוגבלות, תייצב את הלירה ותשחרר את כל האסירים. יותר מכול נחוץ צעד שישנה את הלך הרוח השלילי". בקיצור, מה שברקי אומר הוא שהמצב מורכב כל כך, שרק עסקה כוללת יכולה לעבוד כאן. האם זה אפשרי? לא בטוח, אבל יש סיכוי לא רע.
אם עסקה כזו לא תקרה קודם לכן, העצרת הכללית של האו"ם מספקת פלטפורמה מתאימה, והעובדה שבאופק יש בחירות לקונגרס מספקת תמריץ חזק מאוד להצלחה. טראמפ ירצה מאוד להגיע לבחירות כשתמונת האמריקנים העצורים לצידו. כך שאם אחרי סינגפור והלסינקי תגיע גם פסגה בניו־יורק, מי יודע, אולי גם האיראנים יתפתו לעסקה כוללת. 
