כשזסופיה קולר מסתפרת, היא לא יכולה שלא לחשוב על כל החומר היקר שהמספרה שלה זורקת לפח. "שיער אנושי תמיד היה קסום בעיניי", אומרת קולר, מעצבת חומרים שיושבת באמסטרדם, "כי זה כל כך יקר כל עוד הוא על הראש שלך, אבל ברגע שהוא נחתך, אנשים רבים חושבים שזה פשוט דוחה".
ארצות הברית וקנדה זורקות 32 טון שיער ביום, לפי דיווח של חברת פינוי הפסולת Green Circle Salons. אבל קולר אומרת שיש שימוש טוב יותר לשיער המבוזבז: שזירתו לבדים. ב-2021 היא השיקה סטארט-אפ, שזכה לכינוי Human Material Loop, מטרתו: להפוך שיער שמצטבר על מרצפות המספרות, לבגדים, וילונות, שטיחים ורהיטים.

קולר היא חלק מקבוצה של יזמים ופעילי איכות הסביבה שמחפשים דרכים למחזר שיער אנושי. תעשיית הפאות משתמשת בקווצות שיער גזורות ארוכות במשך מאות שנים. אבל לאחרונה, חברות ועמותות הפכו שאריות שיער קצרות יותר לדשן, השתמשו בו כדי לנקות נזילות שמן או פירקו אותו לחומצות אמינו שחיוניות לשימוש במוצרי טיפוח.
"אנחנו עוברים לעולם שבו קַיָּמוּת הופכת לדאגה חשובה", אומר מארק אנדרה מאיירס, חוקר חומרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. "אז אנחנו מנסים להשתמש בחומרים מהטבע… ויש ביקוש גדול לסיבים טבעיים".
חזק כמו פלדה
שיער הוא חומר כל כך נפוץ שלעתים קרובות אנו שוכחים כמה הוא מדהים. יש לו יחס חוזק למשקל הדומה לפלדה: חבל העשוי משיער של אדם אחד בלבד יכול להחזיק שני פילים באוויר. הוא עמיד לחום, דוחה מים וסופג שמן. הוא חוזר לצורתו המקורית אחרי שהוא מכופף ויכול להימתח עד 70 אחוז מאורכו מבלי להיקרע – תכונה שאפשרה בעבר לחיילים יווניים ורומים לקלוע שיער אנושי לחבלים אלסטיים עבור בליסטראות.
"שיער הוא יותר מסתם דבר יפה", אומר מאיירס. "יש לו מבנה מיוחד". אלו שבחים גדולים ממאיירס, שהקדיש חלק ניכר מהקריירה שלו לחקר המבנה של חומרים טבעיים כדי למצוא דרכים להשתמש בהם או לשאוב מהם השראה למוצרים חדשים. מאיירס בחן מקורי ציפור טוקאן חזקים אך קלים כדי לקבל רעיונות לבניית גופי מטוסים וחקר את הקשקשים של דג הארפאימה שחי באמזונס, ועמיד בפני נשיכות דג הפיראנה, כדי להציע עיצובים לשריון גוף.

מאיירס, יחד עם עמיתים באוניברסיטת סן דייגו ואוניברסיטת המחקר השוויצרית ETH ציריך, חקרו את מבנה שיער האדם בשנת 2017. לדבריו, חוזק השיער והנטייה שלו לחזור לצורתו המקורית יכולים לעזור לחזק את חומרי הבניין באותו אופן שפלדה מחזקת קירות בטון.
אבל אפילו מאיירס, שראה מטוסים במקורי טוקאן ושריון גוף בקשקשי דגים, לא שקל לשזור שיער אנושי בסוודר. "שיער של כבשים שימש במשך אלפי שנים כבידוד בבגדים. עכשיו, אתה רוצים להשתמש בקווצות שיער אדם? זו בעיה טכנולוגית מורכבת", אמר. "אין לי תשובות".
שזירת שיער לחוט
קולר אומרת שהיא פיצחה את הבעיה של הפיכת קווצות שיער מרצפות המספרות לבד שנראה ומרגיש כמו צמר. "האורך והצבע לא חשובים", אמרה. "אנחנו יכולים להשתמש בהכול".
התהליך כולל עיבוד של השיער בכימיקלים, המנקים אותו ומשנים את צבעו ומרקמו כך שניתן לשזור אותו לחוט. קולר אומרת שהכימיקלים הם ידידותיים לסביבה ואינם מהווים סכנה בריאותית לבני אדם או לדגים. ניתן לצבוע את החוט – כל צבע מלבד לבן, אומרת קולר – ולשזור אותו כמו כל חוט אחר.

למרות שכמה מעצבי אופנה ייצרו בגדים אמנותיים המדגישים את העובדה שהם מגיעים משיער אנושי, קולר ניסתה לגרום לבדים שלה להיראות נורמליים ככל האפשר. "הרבה פעמים, אם אנשים שומעים שבד עשוי משיער אנושי, הם אומרים 'אוו!'", אמרה. "אבל אם אני רק אראה להם דוגמה ואומר, 'מה אתה חושב על זה?' הם יגידו, 'אוי, זה מגניב'. ואז כשאני אומרת להם אחר כך שזה עשוי משיער, הם מגיבים בצורה שונה מאוד".
ישנם שני יתרונות סביבתיים של אריגה בשיער אנושי, לדברי קולר. ראשית, הוא מרחיק שיער ממזבלות ומשרפות, שם הוא ישחרר גזי חממה תוך כדי ריקבון או שריפה. שנית, הוא לא גורם לנזקים כמו ההשלכות של בירוא אדמה לגידול כותנה, קידוח נפט להכנת סיבים סינתטיים או גידול כבשים, שמגהקות טונות של גז מתאן שתורם להתחממות הגלובלית.
כבונוס כלכלי, שיער אדם מגיע בחינם. בניגוד לכבשים, אנשים מאכילים את עצמם, חופפים את השיער שלהם ומשלמים כדי לגזור אותם במספרות. כל שעל קולר לעשות הוא לאסוף אותו.
אבל כל העיבוד שמגיע לאחר מכן הוא יקר, במיוחד בגלל ש"Human Material Loop" הוא סטארט אפ שמייצר בדים בכמויות קטנות. כרגע, אומרת קולר, בד שיער האדם שלה עולה יותר מצמר, כותנה או פוליאסטר. "אבל ברגע שנגיע לייצור בקנה מידה מלא, נוכל לספק מחיר תחרותי מאוד", אמרה.
איפה למצוא שיער
כדי שתעשיית הטקסטיל של שיער אדם תמריא, היא תצטרך לאסוף כמויות אדירות של שיער, מה שיכול להיות אתגר לוגיסטי. בהודו ובנגלדש, למשל, תעשיית הפאות ויצרני הדשנים מסתמכים על עובדים בשכר נמוך כדי למכור את שיערם או לאסוף אותו ממספרות.
"יש הרבה עבודה ידנית שמעורבת באיסוף השיער", אומר אנקוש גופטה, המלמד כימיה במרכז הומי בהבה לחינוך מדעי במומבאי וכתב מאמר בשנת 2014 על השימושים בשיער ממוחזר. "בהתאם למדינה, מחיר האיסוף יכול לעלות… אז אולי יהיה קשה להפוך אותו לרווחי".
בתחילה, קולר ערכה ניסויים בשיער שלה, שאותו היא סיפרה לקארה קצר במהלך בדיקות מוקדמות במעבדה בברייטלנדס, מרכז מחקר הולנדי, שם היא פיתחה את טכניקת הטקסטיל שלה במימון של סוכנות הפיתוח האזורית ההולנדית LIOF.
אבל לאחרונה, קולר קיבלה תרומות ממספרות, חברות לניהול פסולת ומפעלי פאות שתרמו שאריות שיער – בהולנד, בלגיה וגרמניה.
מודל אחד לאיסוף שיער בקנה מידה גדול הוא Matter of Trust, עמותה שמנהלת את אחד ממפעלי איסוף השיער הגדולים בארצות הברית. היא מביאה מאות טונות של שיער בכל שנה כדי ליצור חומרי דשן ומחצלות שמנקות כתמי שמן. במהלך 25 השנים האחרונות, הקבוצה גייסה רשת של אלפי תורמים – כולל מספרות ואנשים רגילים שאוספים בעצמם את שאריות השיער שלהם – שמביאים או שולחים בדואר, שקיות שיער.
"אם אתה מסתכל בפח האשפה של מספרה, זה 95 אחוז שיער", אומרת ליסה גוטייה, שהקימה את Matter of Trust ב-1998. "כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להוציא משם את 5 אחוז הפסולת. זה באמת בר ביצוע".
עד כה, Human Material Loop עבדה עם מעצבי אופנה כדי ליצור אבות טיפוס של בגדים שאינם למכירה. בניסוי אחד, מייסד שותף של Human Material Loop, ליאונרדו אנטוניו אווזאנו, טפס על אקונקגואה, ההר הגבוה ביותר בדרום אמריקה, לבוש ז'קט ממולא בשיער אדם. אבל קולר אומרת שזה ישתנה בהמשך השנה, כאשר "מותג אופנה יוקרתי", שלא נקבה בשמו, יתחיל למכור מספר קטן של בגדים, לפי הזמנה, שנארגו מבדי שיער האדם שלה.

אם קולר תצליח, לדבריה, המטרה שלה היא לייצר כ-550,000 טון של בד משיער אנושי מדי שנה עד 2034. זה בערך רבע מגודל שוק הצמר העולמי, והיא אמרה שזה כרוך בהפיכת רבע מכל פסולת המספרות בעולם – לבד.
"בהסתכלות על אופנה ואיך הכל הופך היום לחד פעמי, היינו רוצים לפתח משהו שיכול להחזיק מעמד עשרות שנים ואפילו דורות", אומרת קולר. היא מציינת כי ארכיאולוגים מצאו מומיות עם פאות משיער אדם בנות אלפי שנים. "דמיין סוודר שאתה יכול לקנות, שיחזיק מעמד 9,000 שנה", אמרה. "המוצרים שנייצר יחזיקו מעמד אחרי האנושות".