בסוף החודש הקרוב נזיז את השעון שעה אחת קדימה, לשעון הקיץ. אולי נאבד קצת שינה, אבל נזכה באור שמש בשעות מאוחרות יותר ביום, שילך ויתחמם לקראת הקיץ.
אבל מאיפה זה מגיע? למה בעצם מזיזים את השעון?
השאלה של איך הגענו להזזת השעון קדימה באביב ואחורה בסתיו, היא סיפור שנפרש על פני יותר ממאה שנה – כזה שמונע על ידי שתי מלחמות עולם, בלבול המוני לפעמים ורצון אנושי להתחמם מהשמש זמן רב ככל האפשר. היו הרבה ויכוחים על המנהג הבינלאומי, אבל כ-70 מדינות – כ-40% מאלו ברחבי העולם – משתמשות כיום במה שאנחנו מכנים "שעון קיץ".
בעוד שהזזת השעונים קדימה גורמת ל"סוג של זעזוע במערכת שלנו", אור היום הנוסף מביא אנשים לצאת החוצה, להתאמן ולהנות, אמרה אן באקל, עורכת ב-timeanddate.com, הכוללת מידע על שעות, אזורי זמן ואסטרונומיה.
"היתרון הממש ממש גדול הוא הימים הארוכים, נכון?" היא שאלה. "זה בעצם לקבל שעות של אור יום אחרי שאתה חוזר הביתה מהעבודה כדי לבלות עם המשפחה או לצאת לפעילויות וסידורים שונים לפני שמחשיך. וזה נפלא".
הנה כמה דברים שצריך לדעת כדי להיות מומחים בתחום הזזת השעון ושינוי הזמן:
איך הכל התחיל?
בשנות ה-90 של המאה ה-19, ג'ורג' ורנון הדסון, אסטרונום ואנטומולוג בניו זילנד, הציע שינוי זמן באביב ובסתיו כדי להגביר את משך הזמן בו יש אור יום. בתחילת המאה ה-20, בונה הבתים הבריטי ויליאם ווילט, שהיה מוטרד מכך שאנשים לא קמים ונהנים מאור השמש של הבוקר, דחף לכך באופן דומה. אבל אף אחת מההצעות לא זכתה ליישום בקנה מידה משמעותי.
גרמניה החלה להשתמש בשעון קיץ במהלך מלחמת העולם הראשונה, מתוך מחשבה שזה יחסוך באנרגיה. מדינות אחרות, כולל ארצות הברית, הלכו בעקבותיה במהרה. במהלך מלחמת העולם השנייה, ארה"ב שוב הנהיגה את מה שכונה "זמן מלחמה" ברחבי המדינה, הפעם בכל ימות השנה.
בארצות הברית כיום, כל המדינות מלבד הוואי ואריזונה מיישמות את שעון קיץ. ברחבי העולם, גם באירופה, חלק גדול מקנדה וחלק מאוסטרליה מיישמים זאת, בעוד שרוסיה ובאסיה לא מזיזים את השעון כרגע.
חוסר עקביות ובלבול המוני
לאחר מלחמת העולם השנייה, נוצר פער ברחבי ארצות הברית, כאשר אזורים מסוימים שמרו על שעון הקיץ ואחרים נטשו אותו.
"נוצר מצב שבשתי ערים שכנות היה שעון קיץ, אבל הן התחילו וסיימו אותו בתאריכים שונים, בעוד שבעיר השכנה השלישית – לא היה אותו בכלל", אמר דיוויד פראו, מחבר הספר "נצלו את אור היום: הסיפור המוזר של שעון הקיץ".
בשלב מסוים, לדוגמה, אם נוסעים באוטובוס מסטובנוויל שבאוהיו, למונדסוויל שבמערב וירג'יניה השכנה (מרחק של 56 ק"מ בלבד), רצו שהשעונים שלהם יהיו מדויקים – הם היו צריכים להחליף אותם לא פחות משבע פעמים, בכל פעם שהם נכנסו ויצאו מאזור שבו יישמו את שעון הקיץ.
אז בשנת 1966, הקונגרס האמריקני העביר את חוק הזמן האחיד, שאומר שמדינות יכולות לבחור האם ליישם את שעון הקיץ, אבל זה חייב להיות בכל המדינה כולה. החוק גם קובע את היום שבו מתחיל ומסתיים שעון הקיץ ברחבי ארה"ב.
בלבול בשינוי הזמן הוא לא רק משהו ששייך לעבר. בלבנון, באביב האחרון, התפתח כאוס כאשר הממשלה הכריזה על החלטה ברגע האחרון לדחות את תחילת שעון הקיץ בחודש – עד לסוף חודש הרמדאן. חלק מהמוסדות ביצעו את השינוי ואחרים סירבו, ותוך ימים ספורים ההחלטה בוטלה. "זה באמת הפך לבלאגן עצום שבו אף אחד לא ידע מה השעה", אמר באקל.
מה היה קורה אם לא היינו מזיזים את השעון?
הזזת השעונים פעמיים בשנה מובילה למרמור בקרב אנשים רבים שמתבלבלים בשעה ולעתים אף מתעוררים בבוקר שעה מאוחר מכפי שתכננו. הדרישה להשתמש בזמן סטנדרטי אחיד כל השנה, או להקפיד על שעון קיץ כל השנה – צצה לעתים קרובות.
במהלך משבר האנרגיה של שנות ה-70, ארה"ב התחילה ליישם את שעון הקיץ כל השנה, והאמריקנים לא אהבו את זה. כשהשמש לא זורחת בחורף באזורים מסוימים עד סביבות השעה 9 בבוקר או אפילו מאוחר יותר, אנשים התעוררו בחושך, הלכו לעבודה בחושך ושלחו את ילדיהם לבית הספר בחושך, אמר פראו. "זה הפך מאוד לא פופולרי מאוד מהר".
כמו כן, ציין, פראו, שימוש בזמן סטנדרטי כל השנה – פירושו לאבד את השעה הנוספת של אור יום במשך שמונה חודשים מתוך השנים-עשר.
