אופנות באות והולכות, אבל דבר אחד היה ונותר עמוד התווך של האיפור במשך אלפי שנים: אודם בצבע אדום עמוק. נשים – וגם גברים – צבעו את פניהם בגוון הזה מראשית ימי התרבות האנושית. כעת ארכיאולוגים זיהו את הדוגמה הפיזית העתיקה ביותר הידועה של האודם: בקבוקון קטן מאבן שנמצא באיראן, וגילו 3,711־3,960 שנים. זו גרסה של אודם אדום כהה מתקופת הברונזה שנמרח כנראה בעזרת מברשת.
"חשוב לציין שבמצב הידע הנוכחי, אנחנו משערים שזה היה צבע לשפתיים ולא אודם מוצק", אומר פרופ' מאסימו וידאלה, אחד משבעה מדענים שחקרו את החומר. המכל הגלילי, שדומה מאוד לשפופרת אודם מודרנית, נחשף בשנת 2001 בבית קברות מהאלף השלישי לפני הספירה סמוך לנהר חליל במחוז כרמאן בדרום־מזרח איראן. וידאלה וצוות החוקרים שלו בדקו לאחרונה את המכל ופרסמו את ממצאיהם בחודש שעבר במחקר בכתב העת סיינטיפיק רפורטס. "זאת תמיד התגלות פתאומית", אומר וידילה, ארכיאולוג באוניברסיטת פדובה באיטליה. "החומר שראינו התאים באופן מושלם לצורה יוצאת הדופן של מכל האבן העדין, שדומה כל כך למארזי אודם של ימינו".
אירוני שדגימת האודם הידועה הראשונה נמצאה באיראן, האוסרת על שימוש במוצרי קוסמטיקה כמו אודם ולק מאז המהפכה האסלאמית ב־1979. אף שההגבלות הוקלו, על נשים רבות, ובהן עובדות ממשלה וסטודנטיות לרפואה, עדיין נאסר להתאפר.
לדברי וידאלה תכולת הבקבוקון הפכה לאבקה לאחר 3,700 שנים של התייבשות. מתחת למיקרוסקופ נראו הפיגמנטים הכהים בבירור, והעידו שהמוצר המקורי היה "צבע אדום עז", דיווח הצוות. המדענים השתמשו במיקרוסקופ אלקטרונים סורק כדי לזהות את הרכב האיפור. הוא כולל כמות גדולה של המטיט, מינרל תחמוצת ברזל ששמו נגזר מהמילה היוונית ל"דם" בגלל צבעו האדום. התכולה כוללת גם שמנים צמחיים ושעווה, שנמצאים גם באודם כיום. "שילוב כזה יפיק בדיוק את מה שאפשר לצפות למצוא באודם מודרני", כתב וידאלה.
שפתונים התקיימו לפחות 5,500 שנה. לפי טקסטים עתיקים, המלכה פואבי (הידועה גם כשוב־אד) מן העיר אוּר במסופוטמיה הייתה הראשונה לצבוע את שפתיה. המלכה השומרית ככל הנראה השתמשה בתערובת של עופרת לבנה וסלעים אדומים כתושים בסביבות שנת 3500 לפני הספירה כדי להאדים את שפתיה, כך לפי מאמרה של החוקרת שרה שייפר מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בשנת 2006. איננו יודעים כיצד התמרוק הרעיל השפיע על בריאותה של המלכה.
ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו בשפתון בטקסים, בהלוויות וגם בשימוש יומיומי. איור מפורסם מסביבות 1150 לפני הספירה מציג אישה מושחת את שפתיה במה שעשוי להיות איפור. הציור, המכונה פפירוס טורינו 55001, מציג צעירה מצרית האוחזת במברשת בידה האחת, וידה האחרת אוחזרת במראה ובמה שנראה כ"בקבוקון קוסמטיקה גלילי דק, עם תחתית עגולה", שדומה בגודלו ובצורתו למכל האיראני, לפי המאמר שפורסם בחודש שעבר.
וידאלה ועמיתיו, שמחקרם מומן בידי אוניברסיטאות טהרן ופדובה והאגודה הבינלאומית ללימודי הים התיכון והמזרח ברומא, התעניינו בבקבוקון לאחר שחבר הצוות נאסיר אסקנדרי הבחין בו באוסף המוזיאון הארכיאולוגי באיראן. תכליתו לא הייתה ידועה בעבר והוא נחשף כשהנהר חליל הציף בתי קברות עתיקים בשנת 2001, וממצאים רבים נחשפו לאוויר הפתוח.
בקבוקון האבן, שגובהו כחמישה סנטימטרים ועוביו כשני סנטימטרים, קטן מעט יותר משפופרת אודם מודרנית. המכל המגולף בעבודת יד עשוי מכלוריט וכולל חור בחלקו העליון. בסיתותו הוא דומה לצמח הקנה – והדבר אולי רומז לייעודו. "הוא דק מאוד וקל להשתמש בו", אומר וידאלה. "אנשים השתמשו בפיסות קנים בתור מארזים וכלי קיבול, אבל המכשיר הזה עשוי מאבן יוקרתית".
החוקרים מעריכים שהבקבוקון שימש את תרבות ג'ירופט, ציוויליזציה מתקופת הברונזה שלא הייתה ידועה עד להצפה בבית הקברות ב־2001. בירתה, עיר־המדינה מרהסי, מוזכרת בטקסטים עתיקים אך טרם אותרה. "מה שאנחנו יודעים היום הוא שזאת הייתה תרבות מתקדמת, דמוית־מסופוטמיה, שחקנית מרכזית במסחר ארוך טווח ובמיזמים צבאיים, שהשתמשה במערכת כתיבה משלה ונשלטה בידי ערים גדולות ושליטים חזקים", אמר וידאלה. "מידע נוסף מגיח אט־אט בחפירות חדשות".
לא ידוע איך בדיוק השתמשו בשפתון הזה ומי השתמש בו. מאחר שהבקבוקון נטמן בקבר, וידאלה משער שייתכן שהוא שימש בטקסי לוויה. "אנחנו מגששים בחושך כאן", הוא אומר. "אפשר להניח שהמתים קושטו לקראת מסעם האחרון, אבל גם שמוצרי קוסמטיקה היו נכסים אישיים חשובים לשימוש יומיומי, ושלאחר מותו של אדם הם לא יכולים לשמש אחרים".
התגלית הדגימה למדענים עד כמה החברה המודרנית דומה לתרבויות העבר הפרימיטיביות. "הראיות תומכות בטענה פשוטה", מסכם וידאלה. "העולם של תקופת הברונזה המוקדמת, כשהערים הראשונות היו למוקדים פוליטיים של מדינות חזקות, כבר היה דומה מאוד לזה שלנו".
