ממשלתו של הנשיא חאבייר מיליי הציתה מחדש את הדיון על הדיקטטורה הצבאית של ארגנטינה כשהיא מעלה ספק לגבי ההערכה המקובלת של מספר הנרצחים, תוך שהיא מחפשת להגדיל את סמכות הכוחות המזוינים כדי להתמודד עם סוגיות ביטחוניות מתמשכות.
השבוע, באירוע עם ותיקי מלחמת פוקלנד, בה ארגנטינה הפסידה לבריטניה ב-1982, מיליי התפרץ על מה שלדבריו הייתה המדיניות של הממשלות הקודמות – "הטרדה והשפלה" של הצבא. "הזמן הזה נגמר," אמר. "יהיה להם הכבוד שנמנעה מהם מזמן".
היוזמה של מיליי, אאוטסיידר פוליטי שזכה בנשיאות בנובמבר, מעוררת התנגדות – הן ברחובות והן מצד כמה מבעלי בריתו מהמפלגה השמרנית, כולל של סגנית הנשיא. דבריו באירוע הזיכרון למלחמת פוקלנד הגיעו לאחר שממשלתו פרסמה לאחרונה סרט תיעודי קצר המטיל ספק במספר של 30,000 הנעדרים, שלפי הערכות ארגוני זכויות האדם, נעלמו תחת שלטון החונטה הצבאית של 1976-83, שהפעילה טקטיקות אכזריות כדי להילחם בהתנגדות השמאל.
בחודש שעבר הודיע מיליי שהוא מתכנן רפורמה משפטית שתאפשר לצבא להתערב בפעולות ביטחון פנימי. הצעד נועד להילחם במה שהממשלה מכנה "טרור הסמים" ברוסריו, עיר השקועה באלימות סמים שנמצאת 300 ק"מ צפונית-מערבית לבירה. "המדינה צריכה להיות מסוגלת להשאיר את פצעי העבר מאחור ולהתקדם לעבר העתיד. הכוחות המזוינים היום הם חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה שלנו", אמרה שרת הביטחון פטרישיה בולריך.
– 'סוחרי סמים בכפכפים' –
המאמץ להעניק סמכויות גדולות יותר לצבא נוגע בעצב רגיש, וזוכה להתנגדות מגזרים גדולים בחברה, בכל צידי הקשת הפוליטית. סגנית הנשיא, ויקטוריה ויארואל, שבאה ממשפחה צבאית ובעלת קשרים הדוקים עם הכוחות המזוינים, התבטאה נגד התוכנית של מיליי ואמרה: "תפקיד הכוחות המזוינים הוא לא להילחם באזרחים".
הביקורת של ויארואל מגיעה למרות שהטילה ספק במספר הנעדרים ותומכת ב"תיאוריית שני השדים" המצדיקה את האלימות שהפעיל המשטר הצבאי כיוון שהייתה הכרחית כדי להילחם בקבוצות גרילה שמאליות. המבקרים טוענים כי תיאוריה זו ממזערת את האלימות מתקופת החונטה, כגון עינויים, חטיפה, הרג ללא משפט וגניבת תינוקות מאסירות בהריון.
מאז 1991, הצבא בארגנטינה רשאי לספק למשטרה ציוד ותמיכה טכנית בלבד, מבלי להתערב ישירות בענייני פנים. "עלינו לשאול את עצמנו אם רמת האלימות בסמים ברוסאריו מצדיקה שימוש בכוחות המזוינים. כאן אנחנו מדברים על סוחרי סמים בכפכפים", אמר חורחה לואיס וידאל, מומחה לניהול ביטחון הציבור ומאבק נגד סחר בסמים.
– 'הסיפור המלא' –
המאמצים לשנות את תפקיד הכוחות המזוינים מתרחשים במקביל לחידוש הדיון על פעולותיהם בתקופת הדיקטטורה וקורבנותיה. מיליי טוען כי 8,753 בני אדם נעלמו תחת השלטון הצבאי, הרבה פחות מ-30,000, המספר שמוערך על ידי ארגוני זכויות אדם ומפלגות בכל הקשת הפוליטית. נתון הנשיא קרוב יותר ל-8,961 שנרשמו בדו"ח של הוועדה הלאומית להיעלמות אנשים (Conadep), שפורסם ב-1984 ותואר כ"רשימה פתוחה".
מרסלה פרלמן, חוקרת במרכז ללימודי משפט וחברה, אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית "זה לא דיון חדש, זה קרה גם בתקופות פוליטיות אחרות". לדבריה, הוויכוח לא היה על חשיפת האמת, אלא "האשמה של הקורבנות במחסור במידע שבכל מקרה באחריות המדינה".
בסרטון שפרסמה הממשלה ב-24 במרץ, יום השנה ה-48 להפיכה, קראה הממשלה לספר את "הסיפור המלא" של הדיקטטורה. באותו יום הפגינו עשרות אלפי אנשים ברחבי המדינה, כשהם החזיקו שלטים עם הכיתוב "הם 30,000", באחת ההפגנות הגדולות לציון יום השנה להפיכה בשנים האחרונות.
