לקראת הבחירות לנשיאות באיסלנד שייערכו ב-1 ביוני, הוגש מספר שיא של מועמדים: 82. לצד מדינאים ותיקים ואישים בולטים מעולמות הרפואה והמשפט, ניתן למצוא בין המתמודדים גם כמה דמויות צבעוניות.
יון גנאר, שחקן וקומיקאי איסלנדי מפורסם, הקים בשנת 2009 את "המפלגה הטובה ביותר", מפלגה סאטירית שלעגה לפוליטיקה המקומית שסמלה נועד, לדבריו, להיראות כמו "נקניקיה או יד שמחזיקה איבר מסוים". המפלגה צברה פופולריות באמצעות הגחכה של מתחריה והמסרים הגנריים שלהם, ולתדהמתו של גנאר – הוא זכה בבחירות לראשות עיריית רייקיאויק, בירת איסלנד, תפקיד בו הוא שימש עד שנת 2014. ביחס לבחירות לנשיאות, גנאר כבר הצהיר כי לא יקים קואליציה עם מי שלא צפה בסדרה האהובה עליו, "הסמויה".
מתמודד בולט נוסף הוא גומונדור פליקס גרטרסון, האדם הראשון בעולם לו הושתלו שתי ידיים. מתמודדת נוספת, סטיינון אולינה פורסטיינדוטיר, היא שחקנית שיוצרת את הקשר היהודי לבחירות, לאחר שבין שלל תפקידיה גילמה את הודל במחזמר "כנר על הגג".
השם המוכר ביותר, לפחות בעיניים ישראליות, הוא רוברט ספאנו, ששימש כנשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. גם הוא אחד מ-82 המועמדים, אך בניגוד לגנאר ופורסטיינדוטיר, הוא כלל לא ידע על מועמדותו עד שעיתונאי שאל אותו על כך. לצד ספאנו היו עוד לפחות אחד-עשר מתמודדים שכלל לא ידעו שהם מתמודדים. כיצד נוצרה הסיטואציה הביזארית שאדם מתמודד בבחירות לנשיאות המדינה ללא ידיעתו?
מה נשתנה
התפקיד הבכיר בפוליטיקה האיסלנדית הוא אומנם ראש הממשלה, אך עם זאת, סמכויותיו של הנשיא באיסלנד עולות לאין שיעור על אלה של מקבילו הישראלי, לרבות הסמכות להטיל וטו על כל הצעת חוק מצד הפרלמנט, פעולה המחייבת את הממשלה להעלות את החוק למשאל עם. כמו כן, הוא מעורב יותר בענייני ניהול המדינה ויושב בקביעות עם הקבינט. אם כן, לא פלא שרבים חושקים בתפקיד. אך עדיין, 82 הוא בכל זאת מספר אסטרונומי של מועמדים.
תנאי הסף להתמודדות בבחירות לנשיאות איסלנד הם להיות אזרח איסלנדי, בגיל 35 ומעלה ולקבל 1,500 חתימות – מספר לא נמוך בהתחשב בעובדה שבמדינה כולה חיים פחות מ-400 אלף איש.
עד לבחירות הנוכחיות, נדרשו המועמדים לאסוף את החתימות באופן מסורתי ולכתת את רגליהם לשם קיבוץ התומכים. במירוץ הנוכחי, ולראשונה בהיסטוריה של איסלנד, הפך תהליך האישור לדיגיטלי, כך שבמקום לקבץ את החתימות בדרך המסורתית, המועמדים יכולים כעת לשלוח אנשים לאתר כדי לחתום עבורם.
בדף הרשמי של אתר הממשל האיסלנדי שעסק בנושא ונקרא "איסוף אישורים למועמדים לנשיאות 2024", היו שתי חלופות: בחלק העליון הופיע כפתור "כניסה", שדרכו מגישים מועמדות, ורק כאשר גללו למטה ניתן היה לראות את רשימת המועמדים ולהצביע עבורם.
המועמדים האמיתיים לנשיאות פרסמו קישורים לדף ושלחו אותם למצביעים פוטנציאלים כדי שיתמכו בהם, אך במקום לחתום עבור אותו מועמד, חלק מהאנשים לחצו על כפתור ה"כניסה", הזינו את פרטיהם ונוספו ללא ידיעתם לרשימת המועמדים.
עיתונאים מקומיים שנחשפו לסאגה המשעשעת החלו לפנות למועמדים אנונימיים ומצאו כי לפחות 11 מהם כלל לא ידעו על התמודדותם.
הישורת האחרונה
לאחר שנופו כלל המועמדים שפרשו – כאלו שלא הצליחו לאסוף 1,500 חתימות וכן כמה שנדחו מטעמים שונים – נותרו שנים-עשר מועמדים לנשיאות, ביניהם גם גנאר ופורסטיינדוטיר, עליהם דיברנו בפתיחה.
שני המועמדים המובילים לפי כל הסקרים הן שתי מתמודדות בדמותן של ראש הממשלה לשעבר, קתרין יקובסדוטיר, והמתמודדת העצמאית והמפתיעה, האלה הרונד לוגאדוטיר. יקובסדוטיר שימשה כראש הממשלה עד לחודש שעבר ובראיון שהעניקה בחודש דצמבר הביעה "זעזוע מהמוות בעזה", ללא כל אזכור ל-7 באוקטובר או לחמאס.
הסיפור המשעשע שמגיע אלינו מצפון האוקיינוס האטלנטי, ממחיש את חשיבות הירידה לפרטים בכלל ואת ענייני העיצוב בפרט, תחומים שממשלות בעולם לא בדיוק מצטיינות בו.
