כבר למעלה מעשור שמפלגת הימין הקיצוני AfD, אלטרנטיבה לגרמניה, מהווה חלק אינטגרלי מהנוף הפוליטי הגרמני. לראשונה מאז הקמתה ובעצם בפעם הראשונה מאז 1945, אז הובסה המפלגה הנאצית, לא ניצחה במדינה מפלגה לאומנית בעלת עמדות והתבטאויות שמפלרטטות באגרסיביות עם פאשיזם ונאציזם.
הנתון הזה צפוי להשתנות היום.
לפי כל הסקרים, AfD תנצח בבחירות שנערכות בשעות אלה לפרלמנט של מדינת תורינגיה, אחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה. אך מה עומד ההתחזקות של AfD, מיהם האישים שעומדים מאחוריה ומהו יחסם ליהודים ולמפלגה הנאצית? וגם, כיצד קשורה הכחשת השואה בספרות הילדים עליה התחנכו קברניטי המפלגה דווקא לפרוגרסיבים בארה"ב?
"היטלר הוא לא תמצית הרוע"
הנסיקה בכוח של AfD לא התחילה במערכת הבחירות הנוכחית. המפלגה החלה את דרכה לקראת בחירות 2013 לבונדסטאג, אז זכתה ב-4.7 אחוזים מקולות הבוחרים ולא קיבלה ולו מושב אחד בפרלמנט הגרמני שכלל אז 631 נציגים. בבחירות ב-2017 הם כבר קיבלו 94 מושבים בפרלמנט שהוגדל ל-709 נציגים, מה שהפך לפעם הראשונה מאז השלטון הנאצי שבה מפלגה לאומנית מחזיקה במושבים בפרלמנט, ובבחירות האחרונות ב-2021 חוו ירידה קלה והגיעו ל-83 חברים בפרלמנט שהוגדל שוב ל-735 חברים.
בבחירות לפרלמנט האירופי הגיעה AfD להישג השיא שלה בבחירות שנערכו ביוני האחרון כשזכתה ב-15 מושבים מתוך ה-96 השייכים לגרמניה, לאחר שבמערכות הבחירות הקודמות ב-2014 ו-2019 קיבלו 7 ו-11 מושבים בהתאמה.
ביטוי לעלייה המתמשכת בכוח של AfD ניתן לראות באופן הבולט ביותר ברמה האזורית. את גרמניה מרכיבות 16 מדינות שבכל אחת מהן יש פרלמנט פנים-מדינתי, כאשר רק ל-3 מפלגות יש נציגות ב-15 מדינות לפחות: מפלגת השלטון בגרמניה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), המפלגה הגדולה באופוזיציה, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) ו-AfD, בכולן היא באופוזיציה ובכמה מהן היא המפלגה השנייה בגודלה. בשמונה מהמדינות התעצם כוחה בבחירות האחרונות ובמדינה היחידה שבה אין לה נציגות, ברמן, היא כלל לא התמודדה.
בתורינגיה קיבלה המפלגה 11 מושבים ב-2014 ובבחירות ב-2019 זכתה ב-23 אחוזים מהקולות והכפילה את כוחה. בסקסוניה היא זכתה ל-14 נציגים ב-2014 ובהישג חסר תקדים של 38 מושבים ב-2019 לאחר ש-32 אחוזים מהמצביעים תמכו בה.
לפי מדגם של רשת השידור הציבורית ZDF, קיבלה המפלגה 33.5 אחוזים מקולו הבוחרים בתורינגיה. לפי הסקרים המקדימים שעסקו בבחירות בסקסוניה היא מתחרה במפלגה השמרנית על הניצחון עם 30-32 אחוזים מההצבעות.
מי שעומד בראשות המפלגה בתורינגיה הוא ביורן הוקה (52), מורה להיסטוריה לשעבר שבאמתחתו שלל אמירות בעייתיות בלשון המעטה, כגון: "לא ניתן להציג את היטלר כתמצית הרוע" ועומד כיום לדין על כך שבמהלך עצרת בחירות קרא: "Alles fuer Deutschland" ("הכל עבור גרמניה"), שהיה המוטו של האס-אה, פלוגות הסער הנאציות שמילאו תפקיד מפתח בעלייתו של אדולף היטלר לשלטון.
אבל הוקה ממש לא לבד.
בין קריאות נאציות לתמיכה בישראל
במחקר שערך משרד הפנים הגרמני על האנטישמיות בגרמניה בשנת 2018, הוא מצא מספר תקריות אנטישמיות בתוך המפלגה. פרופ' גדעון בוטש, העוסק במחקר של יהדות-אירופה, אנטישמיות וימין קיצוני, טען כי בכל המפלגה ניתן למצוא אנטישמיות עמוקה.
בעלים של פאב מקומי בעיר סוננברג שנמצאת במדינת תורינגיה, סיפר כי ב-2022 חבר מועצת העיר מטעם AfD, אלכסנדר אשר, הגיע לפאב שלו יחד עם שני חבריו, אחד מהם לבוש בחולצה ועליה הכיתוב "I LOVE HTLR", סלוגן נפוץ בקרב ניאו-נאצים בגרמניה שמהללים את הפיהרר. בהמשך הערב, העיד בעלי הפאב, כי חבר המועצה אשר, נעמד וצעק את הסיסמא הנאצית המפורסמת "זיג הייל", שאמירתה אסורה בגרמניה והעונש על העבירה עשוי להגיע ל-3 שנות מאסר. בעלי הפאב הזהיר אותו כי הוא לא מוכן לשמוע ביטויים נאציים ולאחר שחבר המועצה חזר על הביטוי – גירש אותו מהפאב.
בינואר האחרון נפגש תא הצעירים ב-AfD עם פעילים ניאו-נאצים מוצהרים בפוטסדאם. תחקירנים של ערוץ הטלוויזיה RTL הסתננו למפגש ושמעו כי חברי המפלגה דנו בהכנסת יהודים ומהגרים לגטאות וירי במי שייסרב לכך. כמו כן דובר במפגש האימים על הכנסת ספרו של היטלר, ששימש כעמוד השדרה האידיאולוגי של התנועה הנאצית, "מיין קאמפף", לתוכנית הלימודים.
חבר מפלגה אחר הפיץ מאמר ובו הכחשת שואה, אחד אחר אמר שהיהודים מקדמים את התפשטות האסלאם בגרמניה כדי לפגוע במדינה וחבר נוסף רקד על אנדרטת השואה בברלין והעלה את התמונה לחשבון הטוויטר שלו. אלו רק כמה דוגמאות בולטות מני רבות.
החשש מתביעת לשון-הרע מונע מכלי התקשורת בגרמניה ובעולם לכנות את AfD "נאצית", זאת למרות שבית-משפט מחוזי בהמבורג כבר דחה תביעה כנגד תכנית סאטירה גרמנית שעשתה זאת ובהליך נוסף קבע כי ניתן לכנות את הוקה "פאשיסט".
לעומת המסרים האנטישמיים שמפיצים תדיר חברי המפלגה, לא פעם הביעו ב-AfD תמיכה בישראל, לרבות אחרי ה-7 באוקטובר, אז גם קראו להפסיק את מימון החמאס ואונר"א. דובר המפלגה, אלכסנדר גאולנד אף אמר ב-2017 שגרמניה צריכה להילחם עד מוות לצד ישראל במקרה של סיכון קיומי עבורה.
אלא שהתמיכה לא נובעת מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן.
איש מדע המדינה הגרמני, סמואל זלצבורן, העוסק במחקר של האנטישמיות במדינה אמר כי בתחילת דרכם חברי ה-AfD ניסו להילחם בהגירה האסלאמית למדינה והיה להם חשוב לגייס את תמיכתה של ישראל ושל הקהילה היהודית במדינה, כך שלא יוכלו לקשר בינם לבין נאציזם או אנטישמיות. ההתבטאויות האנטישמיות הגיעו בהמשך לצד התמיכה בישראל המשמשת אותם בפני טענות כלפיהם.
כלומר, ב-AfD שונאים יהודים, אבל הם עוד יותר שונאים מוסלמים, אולי מפני שהם חומים יותר. "אנו מחויבים להבטיח את המשך הקיום של עמנו, ועתיד עבור ילדים לבנים", כך אומר הטקסט האנטישמי המפורסם המכונה "14 המילים" (באנגלית), שזוכה לביטוי לעתים קרובות בכנסי המפלגה.
אגב, אותו גאולנד שהביע תמיכה בישראל אמר בהמשך אותה שנה: "אנחנו יכולים להיות גאים בהישגים של גרמניה בשתי מלחמות העולם, כבר אין צורך לנזוף בנו עליהן". חלקו השני של המשפט הוא הכל פרט למשפט שנאמר כלאחר יד, ולמעשה הוא מהווה הבסיס האידיאולוגי בתמה שמובילה את AfD.
הנאצים לא היו גרמנים, הגרמנים היו קורבנות
ב-9 במאי 1945, גנרלי בוורמאכט פרסמו מזכר וזו כתבו על תפקידם במלחמת העולם השנייה. הם ניסו ליצור תדמית של "הוורמאכט הנקי" שבו הכחישו לחלוטין את חלקם ברדיפת היהודים וברצחיתם והטילו את כל האשמה על ה-SS וטענו שחיילי הוורמאכט היו מנותקים מהאידיאולוגיה הנאצית.
לפי סמואל זלצבורן, היחס של AfD לשואה שונה בתכלית מהאופן שבו תופסים אותה בישראל ובמרבית המערב. "בתפיסת העולם של גאולנד, הגרמנים לא עשו משהו רע, להיפך – משהו רע נעשה להם. הם משכתבים את העבר וטופלים את האשמה רק על היטלר ואולי על עוד כמה נאצים מובילים".
פרופ' זהר שביט חקרה את ספרי הילדים שיצאו בגרמניה לאחר השואה ומצאה כי הנרטיבים שהועברו לילדים כללו את המסר לפיו לא רק שהנאצים לא היו גרמנים, אלא שהגרמנים היו הקורבן העיקרי של הנאצים. יתרה מכך, חלק מהספרים ביטאו מסרים אנטישמיים ואפילו הציגו את דמותו של הנאצי ככזה שדומה לדמות היהודי.
במידה מסוימת, ניתן להסתכל על האופן שבו AfD מתייחסת לשואה כמעין תנועה הפוכה לזו של הפרוגרסיבים הרדיקליים במערב. הפרוגרסיביים לא רק מכים על חטאי העבר שביצעו אבותיהם, הם מסרבים להודות בהתקדמות שעבר המערב בעשרות השנים האחרונות ובעליונות ערכי הליברליזם הקיימים בחברה המערבית על פני חברות בלתי-ליברליות. לעומק, הפרוגרסיביים טוענים שאותה גזענות איומה שהייתה בחברה פעם – לא השתנתה כלל ולדידם מי שרואה זאת בעצם התעורר (ומכאן "woke") מהסיפור החביב שהמערב מספר לעצמו.
אם לתת מסגור גס לתמונת המראה האידיאולוגית בין הצדדים: השמאל הקיצוני מבקש להרוס את הסדר הקיים מפני שהוא חש בושה שאינה מוצדקת והימין הקיצוני מבקש להרוס את הסדר הקיים מפני שהוא לא מוכן לחוש בושה כאשר היא מוצדקת. דוגמה לכך ניתן לראות בהתבטאות של הוקה על אנדרטת השואה בברלין, אותה כינה "אנדרטת הבושה".
"עזרתי לכל יהודי שפנה אליי לעזרה", אמר הרמן גרינג – אחד האישים הבכירים ביותר בשלטון הנאצי של היטלר שכיהן כנשיא הרייכסטאג ומפקד חיל האוויר הנאצי – במהלך משפטי נירנברג. "ידענו שאנשים נשפטו במחנות הריכוז והוצאו להורג, אבל לא ידענו על השמדתם של בני-אדם חפים מפשע. היה ברור שעל היהודים להתפנות מגרמניה, אבל לא שעליהם להיות מושמדים", הוסיף גרינג.
אך לא רק שגרינג ידע, הוא עצמו היה אחראי על בית חרושת באושוויץ. אז מדוע שיקר? "הוא רצה להצטייר בעיני עצמו כאיש תרבות", כתב על כך פרופ' רוברט ג'לטלי, מההיסטוריונים הבולטים של גרמניה הנאצית.
AfD לא מוכנה להתבוסס בייסורי המצפון הגרמניים על השואה, ומחליפה את הרכנת הראש הנובעת מהבושה הגרמנית ממעשי אבותיהם לראש מורם ורגשות זעם. עלייתה היא בשורה מדאיגה מאוד עבור יהודי גרמניה.
