החלום לשעוט בין ערי אירופה במהירות של יותר מ-700 קילומטרים לשעה נראה קרוב יותר למימוש לאחר הניסויים המוצלחים שנערכו במרכז ההייפרלופ האירופי שנערכו ביום שני השבוע.
בתוך צינור לבן ומבריק באורך 420 מטר, קפסולה מפוספסת בגווני אפור מרחפת על פי פקודה ממרכז הבקרה, לפני שהיא מתחילה להאיץ באמצעות הנעה מגנטית, ללא נוסעים בתוכה. נכון לעכשיו, המהירות עדיין איטית יחסית – 30 קילומטרים לשעה, אך המפעילים מקווים להגיע למהירות של 100 קמ"ש עד סוף השנה, כשהם מתקדמים לקראת הפעלה מסחרית עד 2030.
"אנחנו נהיה מוכנים להסעת נוסעים בקפסולה כזו עד 2030", אמר רול ואן דה פס, המנהל המסחרי של חברת Hardt Hyperloop ההולנדית, בראיון לסוכנות הידיעות AFP. מאמסטרדם לברלין ב-90 דקות או למילאנו בשעתיים – הטכנולוגיה הזו עשויה לחולל מהפכה בנסיעות באירופה, סבור ואן דה פס.
מייסד ספייס אקס וטסלה, אילון מאסק, הכניס את רעיון ההייפרלופ לתרבות הפופולרית כשפרסם מסמך ב-2013 שהציע "אמצעי תחבורה חמישי" שיחבר בין סן פרנסיסקו ללוס אנג'לס. אך מספר ניסיונות לממש את הטכנולוגיה נכשלו, כולל הניסיון של איש העסקים הבריטי ריצ'רד ברנסון, ומבקרים אומרים שהחלק המרכזי במונח "הייפרלופ" הוא ה"הייפ" (התלהבות יתר).
ואן דה פס לא מסכים. "זה באמת הולך לשנות את מערכת היחסים שלנו בתוך אירופה. זה הולך לאחד את היבשת", מאמין ההולנדי בן ה-39.
"נסיעת הקאה"
נסיעת המבחן ביום שני נערכה בפני 300 אורחים, כולל הנסיך ההולנדי קונסטנטין, שצפו בשידורים שהתקבלו ממצלמות הבקרה על מסך ענק. השלב הבא הוא לערוך ניסויים בתנאי ואקום מלאים – כאשר רוב האוויר יישאב מהצינור כדי להפחית את ההתנגדות – ולהגביר בהדרגה את המהירויות.
מרכז ההייפרלופ האירופי הוא המתקן היחיד בעולם שמאפשר "החלפת נתיב", עם צינור שמתפצל מהמסלול הראשי. זה מאפשר למדענים לבדוק שינויי מסלול מהירים – שהם חיוניים ליצירת רשת הייפרלופ. Hardt Hyperloop מקווה להתחיל לנסות בקרוב את החלפות הנתיב עם הקפסולות, ולבסוף לבנות מרכז גדול יותר שיאפשר לקפסולה להגיע למהירויות הגבוהות ביותר האפשריות.
המטרה הסופית היא שהטכנולוגיה החדשה תחליף את הטיסות קצרות-הטווח באירופה ואת הנסיעות הארוכות במכוניות ברחבי היבשת, כאשר מחירי הכרטיסים יהיו כנראה דומים לאלה של חברות הלואו קוסט, אמר ואן דה פס.
הצלחה בפריסת רשת הייפרלופ צפופה תספק גם יתרונות סביבתיים משמעותיים. מערכת הייפרלופ משתמשת בעשירית מהאנרגיה הנדרשת לתעופה ובכשליש מזו של רכבת, והיא גם לא גורמת לרעש בכלל שכן היא מתרחשת בתוך צינורות ענק. ניתן להניח את הצינורות לצד כבישים מהירים קיימים, ומרכז ההייפרלופ האירופי כבר ערך בדיקות איך אפשר לשלב את המערכת בסביבה, וחלק מהצינור נצבע כדי לגרום לו להיראות כמו יער.
אחת הדאגות שעולות לעיתים קרובות קשורה לחוויית הנסיעה. לא בטוח שנסיעה במהירות הקול בתוך צינור צר נחשבת חוויה נעימה עבור כולם. הבלוגר התחבורתי אלון לוי תיאר את ההצעה הראשונית של מאסק כ"נסיעת הקאה". אבל ואן דה פס מבטיח נסיעה חלקה. כל קפסולה, שתישא בסופו של דבר כ-50 נוסעים, תציע רמת יציבות ונוחות דומה לזו של רכבת מודרנית, לדבריו.
לסין כבר יש מתקן בדיקה שמאפשר מהירויות של עד 700 קמ"ש, אך ואן דה פס מברך על התחרות הגלובלית. "אנחנו זקוקים למתחרים טובים וכולנו רודפים אחרי אותה מטרה. אנחנו רוצים להפוך את הנסיעות למרחקים ארוכים לנטולות זיהום", אמר לסוכנות הידיעות AFP. "אנחנו בוחנים מה המתחרים שלנו עושים והם בוחנים אותנו, וביחד אנחנו בונים תעשייה".
