עם כל הייחודיות של סין, עריה הגדולות מציעות קוסמופוליטיות מוכרת. נערות מצחקקות סביב סרטוני פופ קוריאני בחנות 'סטארבאקס' בעיר צ'נגדו. הולכי רגל ומוליכי כלבים מתחרים בערבוביה גדולה של רוכבי אופניים ציבוריים על מדרכות העיר שנג'ן. בסוף שבוע ברובע סנליטון האופנתי בבייג'ינג, קונים מתבוננים במעילים יוקרתיים בדיוק כמו ציידי מציאות בכל מקום אחר בעולם. אפשר למצוא כאן את כל הסימנים והמרכיבים של צרכנות גלובלית וחסרת זהות, ואת סגנון החיים העירוני הנלווה אליה.
כביתם של חצי מיליארד בני אדם, ותחת לחצים שחלקם קיימים גם במרכזים אורבניים אחרים וחלקם ייחודיים לסין, מפתיע שמרכזים עירוניים תוססים כמו שנחאי, צ'נגדו או בייג'ינג אינם נמצאים במצב תמידי של כאוס בלתי נשלט. אך בדיוק כמו ערים בכל מקום אחר, זה לא המצב. היציבות נוצרת וקיימת בעיקר בזכות ארגון עצמי.
אולי בעקבות סלידתה ממה שמבטא ליברליזם כזה, ממשלת סין השתכנעה כי מידה רבה יותר של שליטה חברתית היא הכרחית ואפשרית. כעת יש לה גישה למערכת כלים המשמשת לניהול החיים המורכבים בעולם המודרני, והיא מאמינה שבעזרתם תוכל להביא לתוצאות טובות, בטוחות ואמינות, יותר מכל דגם אחר של ארגון מלמטה.
המערכת, הידועה בשם "אשראי חברתי", תוכננה כדי להגיע לכל פינה של המציאות, ברשת ומחוצה לה. היא עוקבת אחרי פעילותו הצרכנית של כל אדם ואחר התנהגותו ברשתות החברתיות, ומתעדת הפרות חוק שביצע כמו עבירות תנועה או ריב עם שכנים. לאחר איסוף הנתונים, הם משולבים לציון "אמינות" מסכם שניתן על סמך חישוב אלגוריתמי. כל אזרח סיני מקבל נתון מספרי של רמת אמינותו ומוסריותו. מכאן ואילך, המדד ישמש גורם מכריע בכל תחום. המספר היחיד הזה יקבע את ההזדמנויות המוצעות לכל אזרח, את רמת החופש שממנה ייהנה ואת הפריווילגיות שלהן יהיה זכאי.
רשת השליטה המוחלטת הזו נמצאת בשלבים ראשוניים, אך שלושה דברים כבר מתבררים: ראשית, במקומות שבהם היא נפרסה בפועל, היו לה שיניים. שנית, יש לה השלכות עמוקות על מרקם החיים העירוניים. ולבסוף, אין שום דבר שעושה את המערכת הזו סינית במהותה; בתנאים המתאימים, היא תוכל לפעול בכל מקום.
עיניים ברחוב
זרם דומיננטי בחשיבה המערבית רואה את הסדר העירוני כלא מתוכנן, וכתוצאה מתהווה של פעולות בסיסיות ושגרתיות. משקיפים נבונים כמו גאורג זימל, ג'יין ג'ייקובס וריצ'רד סנט, שהתמקדו בעיר ובעירוניות, טענו שכמעט כל מה שעושה את החיים בעיר הגדולה – ואת אנשי העיר הגדולה – למה שהם, קשור לצורך של התושבים לנווט מול המיליונים האחרים שהם חולקים איתם את סביבתם היומיומית. בערים שבהן נדרש סוג כזה של אינטראקציה, אנשים לומדים להתנהל בדרך שהסוציולוג ארווינג גופמן כינה "חוסר תשומת לב אזרחית". הם מכירים בנוכחותו של האחר, אך לא הרבה מעבר לכך. התנהלות כזו יוצרת את חוכמת הרחוב ואת האופי האורבני והסובלני של הערים הגדולות והתוססות בכל מקום בעולם, מאיסטנבול וברלין ועד דקר בירת סנגל.
על פי ג'יין ג'ייקובס, ההטרוגניות המיוחדת של העיר יוצרת ביטחון, שכן היא מבטיחה שתמיד יהיו "עיניים ברחוב" – מסה קריטית של תושבים מקומיים, סוחרים ועוברי אורח, שיכולים לבחון את המתרחש ולמנוע בעת הצורך מקרי אלימות ועוינות. מעקב אורגני כזה יכול להתקיים רק כאשר באזור הנתון מתקיים עירוב בריא של לוחות זמנים, משתמשים ושימושים. אלה יוצרים יחד ביטחון קולקטיבי, מתוך הרחש־בחש של אנשים מסוגים שונים הנעים במרחב באותו זמן.
המאה העשרים שחקה אמנם את התנאים שעליהם נבנתה התיאוריה הזו. אופיין של הערים מימי הביניים ומראשית העת החדשה השתנה בעקבות הופעת הפרוורים והרכב הפרטי. אך הנקודה המרכזית עדיין עומדת על כנה: ללא הפרעה מגורם חיצוני, העיר תיצור בעצמה רמה מפתיעה של יציבות בעזרת הגיוון והמורכבות שבבסיסה.
למרות מקורם המערבי, אין כל סיבה שאותם עקרונות לא יתקיימו גם בערים הסיניות ובתושביהן. על אף התהום התרבותית והאידיאולוגית הפעורה ביניהן, צדדים מסוימים של החיים העירוניים נכונים לעיר צ'ינגדאו העכשווית, בדיוק כפי שהיו נכונים לגריניץ'־וילג' בניו־יורק של שנות החמישים, שבהן פיתחה ג'ייקובס את רעיונותיה. בעליו של בית קפה עדיין נהנה מידע רב על חייהם של שכניו, והתנהגות המאיימת על השקט עדיין תיבלם באמצעות רכילות, באותה מידה שתעשה זאת תלונה רשמית.
אולם ככל שהדבר תלוי בצמרת השלטון הסיני, "בניית אמינות", או התהליך המוביל ליציבות והדדיות ציבורית, היא עניין חשוב מכדי להשאיר אותו לאינטראקציות הבלתי־מתוכננות של מיליוני תושבי הערים. מנקודת מבטה הסדר הוא בעל חשיבות עליונה, מכיוון שסדר מביא איתו יציבות, ויציבות גורמת להמשך הצמיחה הכלכלית. בגרסת המאה ה־21 ל'מנדט השמיים', הדוקטרינה בת 3,000 השנים של השלטון הקיסרי הסיני, רק צמיחה כלכלית מתמשכת מבטיחה את לגיטימיות הממשל.
לפי תפיסה זו, סדר שנוצר מלמטה איננו אמין דיו כדי לסמוך עליו. הוא משאיר יותר מדי מקום ליד המקרה. וגרוע מכול, מנקודת מבטה של מפלגה החפצה בהנצחת שלטונה, הוא לא עושה דבר כדי למנוע את האפשרות של התקוממות עירונית מידבקת. האשראי החברתי מציע פתרונות לכל החששות הללו.
המספר הקובע
ביוני 2014 פרסמה המועצה הלאומית של הרפובליקה של סין מסמך ראוי לציון. תחת הכותרת היבשה "תכנון מתאר בעבור בניית מערכת אשראי חברתי", המסמך התווה את הדרכים שבהן מתכוונת המדינה הסינית לשזור יחד רשומות ציבוריות ופרטיות של התנהגות אישית, ולגזור מהן נתון מספרי יחיד של התנהגות טובה. מאותו רגע, כל אזרח בסין ימשיך לשאת עמו את הנתון הזה לנצח.
כפי שצוין בהצעה, המטרה המוצהרת של המערכת היא להיאבק בפקידי ממשל מושחתים, להעניש יצרני מוצרים מזויפים ולמנוע ממוצרי מזון ותרופות מזויפות להגיע לשוק. המסגור הזה מחבר את המערכת למסורת קונפוציאנית ארוכה של ניסיונות לחזק את היושרה הציבורית.
האמצעים בהחלט היו חדשניים. הם חיברו יחד מערכות מורכבות של למידה ממוחשבת, מאגרי מידע אינטרנטיים, מצלמות רחוב עירוניות ופלטפורמת החיישנים הקטנה המכונה טלפון חכם. שאיפותיה של המועצה הלאומית היו רחבות, וכיוונו הרבה מעבר לחששות סביב שחיתות, זיופים ובטיחות, שהופיעו כמה פעמים בדפים הראשונים של המסמך. בסופו של דבר המסמך הזה מגדיר רמת שליטה ששושלות המלוכה בעבר יכלו רק לחלום עליה. זו באמת תהיה "מערכת שמכסה את כל החברה".
מערכת האשראי החברתי התבססה במפורש על מודל מערבי מוכר: דירוג האשראי. כמדד של מוניטין, דירוג האשראי שלנו קובע בפועל את התנאים שבהם נוכל לשכור דירה, אילו הצעות עבודה והזדמנויות אקדמיות יגיעו לפתחנו, ואפילו באיזה כלי תחבורה נשתמש כדי להתנייד. המספר היחיד הזה – המנוסח באמצעים מעורפלים, על ידי ארגונים שלרוב לא נותנים דין וחשבון על פעולותיהם, ואז משמש כמנגנון סינון על ידי שפע של צדדים שלישיים, לרוב בחשאי – הפך למשהו שמעולם לא תוכנן שיהיה: מדד כללי לאמינות.
הגאונות הסינית, אם ניתן לקרוא לה כך, הייתה לקחת את תפקודו של דירוג האשראי ככלי של משמעת חברתית למסקנתו ההגיונית: בניית שותפות רשמית של הממשלה וחברות פרטיות סביבו. המהלך הזה מרחיב את שליטתה של סין לכל טווח האינטראקציות שכל חבר בחברה המודרנית מחויב פחות או יותר להגיע אליהן, מעצם המבנה והסגנון של החיים המודרניים.
אמצעי־משמעת אלה פוגשים תחילה את האזרח דרך תמריצים רכים, בדומה לסוג המוכר במערב מתוכניות שעסקים ומועדוני לקוחות מציעים. אזרחים בעלי דירוג אשראי חברתי גבוה נהנים מהנחות או שדרוגים על מוצרים ושירותים שונים, כמו חדרים בבתי מלון או חיבור לרשת. אלו שצדיקותם בולטת יותר – אולי משום שהם משתמשים בתחבורה ציבורית בתדירות גבוהה במקום ברכב פרטי, ממחזרים לעיתים קרובות או אפילו מוסרים הצהרות נגד שכן סורר – עשויים ליהנות מהטבות חדשות, כמו לשכור דירה ללא פיקדון, או לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אקסקלוסיביים. כל זה לא ממש נשמע כמו סמכותנות מוגזמת. במידה מסוימת, סינים פטריוטים צודקים כשהם מתלוננים על כך שבמערב מותחים ביקורת ומחליפים בין תמריצים והטבות לרודנות אמיתית.
אך בנוסף לגזרים, המערכת מפעילה גם שלל מקלות. אם תשתתפו בפגישה פוליטית או בפולחן דתי הנחשבים "חתרניים", תגיעו בתדירות לאתרים מפוקפקים, או תנהלו עסקים מתחת לשולחן עם חברה לא רשומה, המערכת תדע על כך ותגיב בהגבלת זכויותיכם. המדינה מעוניינת שאזרחיה יאמינו שאין טעם לנסות לחמוק מזיהוי שלהם כאשר הם משתתפים באירועים אסורים או מבצעים פעולות אסורות. במיוחד כשהמעשים קשורים באתרים חשודים, הניתנים לזיהוי על ידי שירותי מיקום סלולריים או בעזרת הרשת הנרחבת של מצלמות אבטחה הפרוסות בסין, המסוגלות לזהות פנים. ברגע שאדם זוהה, המערכת מבטיחה לשפוט את הדברים שאסור לאזרח לעשות, לקנות, או לגשת אליהם. כל זאת ללא אפשרות לדעת על כך בזמן אמת, ללא יכולת ערעור וללא כתובת לסיוע.
ההשלכות אינן טריוויאליות. התוכנית הזו משתלבת בשורה של טכניקות קיימות, שבעזרתן סין מבטיחה שליטה על אזרחיה. למשל מערכת 'הוקו' – דרכונים פנימיים המגבילים את התנועה החופשית במדינה, עד כדי מעצר, מאסר ואפילו הוצאה להורג. התמונה המצטיירת היא שילוב בין מאגר מידע לאַלָּה. טכנולוגיה מתקדמת ויעילה, נוצצת על פני השטח, צועדת יד ביד עם צורות הדיכוי הוותיקות והאכזריות ביותר, הממשיכות את שלטונן במחשכים ללא הפרעה.
סימנים של התנגדות
זהו אפוא החזון. כיצד נראה האשראי החברתי בפועל? המדינה הסינית מסתמכת על גופים פרטיים שיישמו את האשראי החברתי ויאריכו את זרועות התמנון שלו. חברות מהשורה הראשונה כמו 'אליפיי' מקבוצת עליבאבא, 'טנסנט', 'באידו', חברת שיתוף הנסיעות 'דידי צ'ושינג' ואתר הדייטים הפופולרי 'באיהי' – מספקות חלקים נרחבים מהמידע ומהארכיטקטורה של המערכת, או מצייתות לפסיקותיה בשירותים שהן מעניקות. כפי שמקובל בדירוגי אשראי מערביים, החברות הללו משתמשות במערכות שניתנות בקלות לצפייה ולמדידה, כסימן להתנהגויות מופשטות יותר וקשות לאומדן. לדוגמה, נטייה לשחק משחקי רשת במשך שעות ברציפות – הופכת בעצמה לאומדן רמת המשמעת של האזרח, אפילו אם לאדם שמשחק בהם אין חובות או עבירות אחרות. יצרנית הטלפון החכם של האזרח משמשת כסממן לרמה החברתית שלו, ואילו רכישה קבועה של חיתולים מסמנת שהאדם הוא הורה, ולכן כנראה יהיה אחראי יותר. כל התכונות הללו משמשות כגורמים בקביעת הציון האחד, המוענק בסופו של דבר לאזרח.
סין למדה מהמערב לגזור מסקנות מגושמות ואפילו מגוחכות, ולפעול על פיהן בעולם האמיתי. במערב, מערכות דירוג אשראי אלגוריתמיות עלולות לסמן נטייה למלא בקשות להלוואה באותיות גדולות, כסימן לרמה נמוכה של אמינות. אך כאשר סין מסיקה מסקנות על הנטיות הפוליטיות של אזרחיה ומשקללת אותן בשיפוט הסופי שלה, האשראי החברתי צועד הרבה מעבר לכל דבר דומה בעולם המערבי. המדינה סומכת על שותפיה העסקיים ש"יענישו" התנהגות שהיא רואה כבעייתית. עסקאות פרטיות כמו שכירת רכב, הזמנת חדר במלון או רכישת כרטיס טיסה, הופכות לדרכים שבהן המדינה יכולה להעניש חוסר צייתנות.
לא תמיד ברור, אפילו במבט לאחור, איזו התנהגות גרמה לעונשים כאלו, אך סימנים מצביעים על כך ששורה רחבה של עבירות־לכאורה נתפסות ונענשות על ידי המערכת. ארגון Human Rights Watch מדווח שדרכו של עורך הדין לי שיאולין לטיסה מקומית נחסמה, מכיוון שהתנצלות כתובה שהציג לבית משפט מחוזי בנושא אחר לחלוטין, כמה חודשים מוקדם יותר, נתפסה כ"צבועה". שמו הוכנס לרשימה האוסרת טיסה מכיוון שנתקל בפקיד קטנוני. הפעיל הפוליטי ליו הו נתפס על ידי המערכת בעקבות התנהגות שלא מצאה חן בעיני המדינה. לאחר שנחסם בידי המערכת לא היה באפשרותו לרכוש נדל"ן, להשיג הלוואה או לקנות כרטיס טיסה. אפילו לנסוע ברכבת המהירה הוא לא היה רשאי. לא קשה לראות כיצד מגבלות כאלו, כאשר ייושמו באופן רחב מספיק, יחסמו למעשה כל סוג של התנהגות שהוגדרה כלא מקובלת – או אפילו מתן ביטוי לתחושות כאלה.
עד כה, האשראי החברתי מיושם אט־אט: באופן חלקי, מקומי וניסיוני. היו גם סימנים מעודדים של התנגדות עממית. על פי דיווח של ה'וול סטריט ג'ורנל', תושבים במחוז החוף ג'ג'יאנג סירבו לאמץ כלי דיגיטלי שנועד לאפשר להם לדווח על שכניהם, בנימוק שהדבר מזכיר להם תופעות שהתרחשו בתקופת "מהפכת התרבות" בשנות השישים, ושנותרו בזיכרון החי של אבותיהם.
למרות זאת, למפלגת השלטון הנוכחית היו שנים רבות לחדד את האמנות שהמומחית לסין רבקה מקינון מכנה "סמכותנות מרושתת". המרכיבים של "תרבות אמינות" נרחבת וכוללת קיימים בשפע. סין היא מדינה סמכותנית מוצהרת, והיא מצוידת בכל הכלים הדרושים כדי לעקור כל התנגדות משורשה. יש לה היכולת לייצר דור של נתינים צייתנים שכלל אינם מודעים לאלטרנטיבות, ושחסרה להם דרך לבטא תלונות שעשויות להיות להם.
קל להשגה באופן מדאיג
למסך היורד הזה יש השלכות על החיים בפרוורים ובכפרים, אך לתוכנית אשראי חברתי שכזו יש השפעה מיוחדת על החיים העירוניים. אם חוקרי עירוניות הגיעו למסקנה שהיכולת של אזרחים להסתדר זה עם זה במקומות מאוכלסים בצפיפות היא עניין מתהווה, האשראי החברתי מציע את ההפך הגמור: סדר אורבני, מהרמוניה ציבורית ועד יושרה פרטית, יכול וצריך להיות מוטל מלמעלה.
משהו ברעיון הזה נשמע עוין להיגיון של חיי מסחר שוקקים בעיר הגדולה. הפחד מהיתקלות בעונשים שרירותיים מדכא את התסיסה והחיכוך החשובים לחוויה האורבנית – במיוחד כאשר הפחד הזה הופך למניע תת־הכרתי של בחירה אישית. כאשר סמנכ"ל חברת עליבאבא ג'ו טסאי מפציר באנשים שיבינו את הקשר בין התנהגות ברשת לענישה בעולם האמיתי, "כדי שידעו להתנהג טוב יותר", על אזרחים בכל העולם להאזין. ג'ו מתכוון לכך שהחברה הסינית – ולכן ערים סיניות – יפעלו באופן חלק יותר ברגע שאזרחים יפנימו את הרעיון של מדינה שרואה הכול, וילמדו להתנהג בהתאם. קשה לדמיין המחשה ברורה יותר ליכולת של האשראי החברתי לשטח ולרסק את התסיסה שעליה ערים מסתמכות כדי ליצור חיוניות, משמעות וערך.
לא מפתיע שהמצאות שמקורן בעמק הסיליקון מאומצות בכל העולם, ומשבשות מוסכמות והסדרים חברתיים ותיקים. מדוע שהדבר לא יהיה נכון כאשר חדשנות מופיעה עם מאפיינים סיניים?
בתקופה שבה חלקה של היזמות הפרטית ביצירה וניהול של אזורים ציבוריים הולך וגדל לכאורה, כאשר ניאו־סמכותנות פושטת בעולם ללא מעצור, ובזמן שבו טכנולוגיה פולשנית חודרת באינטימיות גוברת לכל האתרים והיחסים שבחיים המודרניים – כל התנאים החומריים מאפשרים את התפשטותה של יוזמת האשראי החברתי הסינית למדינות אחרות. חִשבו למשל על חברת Sidewalk Labs, המתכננת כעת שכונה בטורונטו, או על הניסויים של חברת ההזנק Citymapper בתחבורה ציבורית פרטית בלונדון, או אפילו על השליטה של אפליקציות דייטים על הגישה למאגרי מידע של בני זוג פוטנציאליים בכל העולם – ותוכלו לדמיין בקלות מערכת של שותפוֹת עסקיות השולטות על כל הנקודות המשמעותיות שבחיים העירוניים. חירויות וזכויות עירוניות שבעבר נחשבו בסיסיות ומובנות מאליהן, תהיינה תלויות כעת באישור שייקבע באמצעות אלגוריתם של התנהגות טובה.
זה יהיה קל להפליא להשגה. זה רק עניין של הכרזה מפורשת על נתונים שכבר נכנסו לדירוגי האשראי: איסוף המידע שכבר היום נשאב לרשומות ציבוריות, חשבונות ברשתות החברתיות, חיפושים אינטרנטיים ועקבות חיים דיגיטליים אחרות, ותליית הזכויות וההרשאות שלנו כתושבי העיר וכאזרחים במסקנות שאפשר להפיק מהמידע הזה. אם הנטייה הזו לא תיחסם ותובס עוד היום, מה שהחל בסין מאז שנת 2014, עלול להיות תצוגה מקדימה של הדרך שבה הסדר מושג ומתוחזק בערי המאה ה־21.
תרגום: אלחנן שפייזר
