אנגלה מרקל נכנסה לפוליטיקה לאחר נפילת חומת ברלין, כדוברת מפלגת "התעוררות דמוקרטית" ממזרח־גרמניה. ייתכן שהקריירה הפוליטית שלה תסתיים בהתעוררות חדשה אחרת, הפעם מתוך הגוש הפרלמנטרי שלה עצמה. יד ימינה של מרקל ו"מפקד" כוחותיה בבונדסטאג, וולקר קאודר, הובס בבחירות לראשות הקואליציה השבוע, במכת פתע לסמכותה של הקנצלרית. העובדה שהמכה הונחתה בידי מחוקקים מתוך מפלגתה הראתה עד כמה עמוק הרצון לשינוי, לאחר 13 שנות ניהול משברים שבמהלכן התמיכה המקומית במרקל דעכה בעוד המוניטין הבינלאומיים שלה גדלו.
האופוזיציה בירכה על החלפתו של קאודר בראלף ברינקהאוס, נֵץ פיסקלי, בטענה שהוא מסמן שזמנה של מרקל תם. הקואליציה ניסתה להמעיט בחשיבות המהלך מבחינת הקנצלרית, אך ברור שגברו הסיכויים שהיא תהפוך למנהיגה חלשה של קואליציה לא יציבה. "האם מרקל עוד יכולה להוביל?" שאלה שלשום הכותרת הראשית של ה"בילד", העיתון הנפוץ ביותר בגרמניה. במאמר המערכת של "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" כינו את הקנצלרית "ברווז צולע", והעיתון העסקי "הנדלסבלאט" הכריז על "מרד נגד מרקל".
"אני נרתע לומר שזו תחילת הסוף, אך זו המכה הגדולה ביותר למנהיגותה, מחוץ לבחירות, שראינו עד כה", אומר יאן טכאו, עמית בכיר בקרן "ג'רמן מרשל" בברלין. "זה מחליש אותה מכל הבחינות". יש לומר שאף דמות חשובה לא קראה להתפטרותה בעקבות ההפסד, ושמרקל הוכיחה שוב ושוב שהיא יכולה לקום ממשברים שנראים כאילו הם מסמנים את סופה.
"אין לי זמן לדיבורים על 'רעידות אדמה' ו'הצבעות אי אמון' ועד כמה הכול נוראי", אמר שר התחבורה אנדריאס שצ'ואר, חבר מפלגת CSU הנחשבת לבעלת בריתה של מרקל, בריאיון טלוויזיוני לרשת ZDF. "יש לנו פגישה קואליציונית כבר ביום שני, והקואליציה צריכה לעבוד טוב יחד כדי שנוכל להשיג משהו למען האזרחים".
ובכל זאת, התבוסה הבלתי צפויה מוסיפה לתוהו ובוהו הפוליטי המתמשך באומה האירופית, שנחשבת בדרך כלל שם נרדף ליציבות. בשנה שחלפה מאז הבחירות הלא מכריעות התקיים משא ומתן כואב וממושך בדרך להקמת קואליציה; ביוני מרדו במרקל בעלות בריתה הבוואריות; ולאחר מכן באו שבועות של מאבק על גורלו של ראש שירות המודיעין הפנימי של גרמניה. כל אלה משקפים קיטוב גובר והולך, המתמקד בשאלות ההגירה שרודפות את מרקל מאז שסירבה לסגור את גבולות גרמניה בפני גל הפליטים ב־2015.
"זהו רגע דמוקרטי, ובדמוקרטיה יש גם תבוסות", אמרה מרקל לעיתונאים לאחר ניצחונו של ברינקהאוס. "אי אפשר להכחיש את זה". האובדן של קאודר, הנאמן לה, משבש את יכולתה של מרקל לשלוט בתהליכי החקיקה, החשובים למי שרוצה לקדם צעדים שנויים במחלוקות כגון חילוצים כלכליים וגיבוי פיננסי למדינות בגוש האירו. שיתוף הפעולה עם הסוציאל־דמוקרטים, שתמכו בעקביות בהצעותיו של הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון לגוש האירו, מול הספקנים בגוש הדמוקרטי־נוצרי שמובילה מרקל, צפוי גם הוא להיות קשה יותר עם קואליציה המונהגת באופן עצמאי. כריסטיאן לינדנר, ראש "הדמוקרטים החופשיים" באופוזיציה, אמר שמרקל צריכה לקרוא להצבעת אמון. "מרקל איבדה גלגל מרכזי במנגנון הכוח שלה", אומר אולריך סרצ'ינלי, מדען מדינה מאוניברסיטת קובלנץ־לנדאו.
ברינקהאוס, מומחה לתקציב ולמימון שלא נודע במיוחד במתיחת ביקורת על מרקל, הוביל את הקריאות באפריל לבלימת הרפורמות בגוש האירו. הוא גייס את המחוקקים להגביל את פעולותיה של מרקל, ועמד על כך שהבונדסטאג ישלוט בהלוואות העתידיות של קרן המטבע האירופית. בחירתו "משקפת את הרצון לזהות מרכז־ימין ברורה יותר ותפקיד גדול יותר לחברי הפרלמנט, לאחר שנים של שלטון ישיר ואולטרה־פרגמטי של הקנצלרית בקואליציה שלה", אומר קרסטן ניקל, אנליסט מלונדון.
ממשלתה הרביעית של מרקל עם הסוציאל־דמוקרטים נכנסה לתפקיד במארס, שישה חודשים לאחר הבחירות הפדרליות. כעת, שנה אחרי הבחירות, כמה סקרים מצביעים על כך שמפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), המתנגדת להגירה, עקפה את הסוציאל־דמוקרטים והפכה לכוח הפוליטי השני בגודלו במדינה. המפלגה, שזכתה במושבים בפרלמנט הלאומי בפעם הראשונה בשנה שעברה, הייתה מרוצה. "אתם יכולים לדמיין את החגיגה כאן", אמרה לכתבים אליס ויידל, אחת ממנהיגות הסיעה. "החל ה'מרקלדמארונג', שקיעתה של מרקל. נקווה שהיא תעזוב אותנו בקרוב".
תרגום: אלחנן שפייזר
