"אם הייתי שואל על ספר כזה רק לפני חודשיים, ייתכן שהייתי נעלם או מוצא את עצמי בכלא," אומר עמר אל-להאם, בן 25, סטודנט שסייר בין החנויות ליד אוניברסיטת דמשק. הוא סוף-סוף הצליח למצוא עותק של "אל-מעבר" (The Passage) מאת הסופרת הסורית חנאן אסד, המתעד את הסכסוך בחלב מנקודת המעבר שחיברה בין מזרח העיר שהיה בשליטת המורדים לבין מערבה, שהיה בשליטת הממשלה, עד שכוחות אסד השתלטו עליה לחלוטין ב-2016.
תופעה חדשה נגלית על המדפים – ספרים שמתעדים עינויים בבתי הכלא הסוריים או טקסטים על תאולוגיה אסלאמית רדיקלית מוצגים כעת בגלוי בחנויות הספרים של דמשק, לאחר שנסחרו בסתר, עד הדחתו של בשאר אל-אסד.
בחודש שעבר, כוחות מורדים בראשות גורמים אסלאמיסטיים כבשו את העיר הצפונית במהלך מתקפה מהירה, המשיכו להשתלט על דמשק והפילו את אסד, ובכך סיימו יותר מחצי מאה של שלטון מדכא של משפחתו.
"לפני כן, פחדנו שהמודיעין יסמן אותנו רק בגלל קניית ספרים מסוימים", כולל כאלה שנחשבו לשמאלניים או משתייכים לתנועה הסלפית האולטרה-שמרנית, מספר להאם.
בעוד רבים סבורים שהעתיד אחרי נפילת אסד עדיין לוט בערפל, הסורים יכולים כעת לפחות לנשום קצת לרווחה, משוחררים מהמערכת הביטחונית שנכחה בכל פינה במדינה שספגה חורבן מאז 2011, כאשר אסד דיכא באכזריות הפגנות לא-אלימות נגד שלטונו.
שירותי הביטחון הרבים של סוריה שלטו באימה על האוכלוסייה, עינו והוציאו להורג מתנגדים ושללו זכויות בסיסיות כמו חופש הביטוי. בשאר אל-אסד דיכא באכזריות כל סימן להתנגדות – וכך נהג גם אביו, חאפז, שקודם לכן ריסק את התקוממות האחים המוסלמים בשנות ה-80.
"אנשים אפילו לא העזו לשאול"
ספרים רבים שבעבר היו אסורים ונגישים לסורים רק דרך עותקים פיראטיים ברשת, מופיעים כעת לעיתים קרובות על דוכנים ברחוב או במדפי חנויות הספרים.
בין הספרים הללו נמצא "הקונכייה" (The Shell) מאת הסופר הסורי מוסטפא ח'ליפה, סיפור מצמרר על אתאיסט שמזוהה בטעות כאסלאמיסט רדיקלי ונכלא במשך שנים בכלא הידוע לשמצה, תדמור.
ספר נוסף הוא "הבית של דודתי", ביטוי שמשמש סורים לתיאור בית הכלא, מאת הסופר העיראקי אחמד ח'יירי עומארי.
"ספרות על בתי הכלא הייתה אסורה לחלוטין," אמר בעל חנות ספרים בשנות החמישים לחייו, שהזדהה בשם אבו יאמן. "לפני כן, אנשים אפילו לא העזו לשאול עליה – הם ידעו מה עלול לקרות להם," סיפר.
במקום אחר בעיר, בעלים של הוצאת ספרים ידועה אמר כי מאז שנות ה-80 הוא חדל מלהדפיס ספרים פוליטיים, למעט כמה מאמרים כלליים מאוד על מחשבה פוליטית, שלא עסקו באזורים או במדינות ספציפיות.
למרות זאת, הוא סיפר כי אנשי הביטחון של אסד היו מזמנים אותו שוב ושוב כדי לשאול על ספריו ומכירותיו – מי הגיע לחנות, מה קנה, ומה אנשים ביקשו. הוא נזכר במקרה שבו חוקר מטעם שירותי הביטחון דרש לחקור את אבן תיימיה, תאולוג מוסלמי סוני שמת במאה ה-14, עדות לחוסר ההבנה התרבותית של המשטר כלפי הספרות.
מכירה בסתר ורק בין מכרים
על המדפים בכניסה לחנות הספרים של עבד א-רחמן סורוג'י בדמשק, מוצגים עותקים בכריכות עור עם כיתוב מוזהב של כתביו של אבן קאיים אל-ג'וזיה, תאולוג מוסלמי מימי הביניים ודמות מרכזית באידיאולוגיה הסלפית. לצידם מונחים כרכים של סעיד קוטב, תאורטיקן מרכזי של תנועת האחים המוסלמים, שהשפיע על הקצנתה.
"כל הספרים האלה היו אסורים. מכרנו אותם בסתר, ורק לאנשים שסמכנו עליהם – סטודנטים שהכרנו או חוקרים", סיפר סורוג'י, בן 62, והוסיף שלמד להבחין בין סטודנט אמיתי למודיע של המשטר, אך בשנת 2010 הגיעו לחנותו כתריסר אנשי ביטחון, חיפשו ביסודיות את כל הספרים והחרימו יותר מ-600 מהם.
כעת, לדבריו, הביקוש לספרים אלה גבוה, ולקוחותיו החדשים כוללים תושבים מדמשק, סורים שחזרו מחו"ל או כאלה המגיעים מאזורים שהיו בעבר בשליטת המורדים בצפון המדינה.
מוסטפא אל-קאני, בן 25, סטודנט ללימודי תאולוגיה אסלאמית, הגיע לחנות כדי לבדוק את מחירה של אסופת כתביו של סעיד קוטב. "במהלך המהפכה, פחדנו לחפש ספרים מסוימים. לא יכולנו להחזיק אותם ברשותנו, היינו קוראים אותם רק באינטרנט," סיפר. "רק פרסום ציטוט אחד של סעיד קוטב היה יכול להכניס אותך לכלא".
