אישה בת 30 מניו אינגלנד החלה להרגיש תחושת בעירה בכפות רגליה. במשך יומיים, ההרגשה התפשטה לרגליה והחמירה כאשר נגעה בעורה, אפילו באופן קל. גם איבופרופן לא עזר. ביקור בחדר המיון לא חשף גורם ברור.
חמישה ימים לאחר הופעת התסמינים, תחושת הבעירה המשיכה להתפשט לגופה העליון ולזרועותיה.
הרופאים היו מבולבלים. זו הייתה תחילתה של תעלומה רפואית, שהפכה למקרה מחקר שפורסם החודש בכתב העת "New England Journal of Medicine". במאמר בן 11 עמודים שפורסם ב-12 בפברואר, רופאים מבית החולים מסצ'וסטס ג'נרל בבוסטון ומהאוניברסיטה של וושינגטון תיארו כיצד האישה חיפשה עזרה בשלושה בתי חולים שונים עם החמרה בתסמינים, עד שלבסוף אובחנה עם תולעים טפיליות במוחה. "זה פשוט כל כך לא רגיל", אמר רוברט קאווי, פרופסור לחקר טפילים מאוניברסיטת הוואי, מומחה לתולעת שהדביקה את האישה.
לאחר שבוע של תסמינים, היא חזרה שוב לחדר המיון בשל החמרת הכאבים ותחושת הבעירה, אך בבדיקתה לא נמצאו ממצאים חריגים מלבד ספירה גבוהה של תאי חיסון בדם. היא שוחררה עם הנחיות לפנות לרופא המשפחה.
אבל בבוקר שלמחרת, היא התעוררה מבולבלת. היא החלה לארוז לטיול שלא היה קיים ולא השתכנעה להפסיק, למרות ניסיונות של בן משפחה להחזירה לשגרה. כשהבלבול נמשך שעות, בן זוגה לקח אותה לבית החולים מסצ'וסטס ג'נרל.
הרופאים גילו שהיא חזרה לפני 12 ימים מטיול של שלושה שבועות בתאילנד, יפן והוואי. היא סיפרה שאכלה אוכל רחוב בבנגקוק (אם כי לא נא), אכלה סושי נא בטוקיו, וכן סלט וסושי במשך 10 ימים בהוואי. כמו כן, היא שחתה בים מספר פעמים. לאחר המידע הזה נערכה לה בדיקת ניקור מותני, בה נחשפו רמות גבוהות מאוד של אאוזינופילים – תאי דם לבנים שנלחמים בטפילים.
הרופאים קבעו שהיא נדבקה בטפיל "Angiostrongylus cantonensis", המכונה תולעת הריאות של העכברוש. בעוד שהטפיל מתפתח באופן מלא רק במארח העיקרי – עכברושים – הוא יכול לעבור דרך הצואה שלהם לשבלולים וחלזונות, אשר עלולים להדביק בני אדם. הזחלים שחודרים לגוף האדם אינם מתפתחים מספיק כדי להתרבות, אך הם שורדים מספיק זמן כדי לגרום לנזק חמור.
איחור באבחון עשוי להיות מסוכן
קאווי, מומחה לתולעת הריאות של העכברוש שלא היה מעורב בטיפול במקרה, אמר שלהרופאים לקח יותר מדי זמן להבין מה קרה למטופלת. לדבריו, המקרה הזה הוא דוגמה נוספת לכך שרוב הרופאים אינם מודעים מספיק למחלה הנגרמת על ידי הטפיל – דלקת קרום המוח האאוזינופילית. חוסר המודעות הזה עלול להזיק למטופלים, כיוון שיש לטפל בהם בתרופות נגד תולעים במהירות כדי למנוע השלכות מסוכנות ואפילו קטלניות.
על פי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), תסמיני מחלת תולעת הריאות של העכברוש יכולים לנוע מחוסר תסמינים לכאבי ראש, צוואר נוקשה, תחושות עקצוץ או כאב בעור, חום נמוך ועד בחילות והקאות. במהלך התפרצות המחלה בהוואי ב-2017, אישה שתיארה את החוויה אמרה כי הכאב היה גרוע יותר מלידה: "זה היה כמו שמישהו תקע לי קרחון בעצמות הבריח, בחזה ובצוואר".
במקרים נדירים, המחלה עלולה לגרום לשיתוק או למוות. כך קרה בשנת 2010, כאשר שחקן רוגבי אוסטרלי צעיר בשם סם בלארד אכל חילזון בהתערבות עם חבריו. הטפיל חדר למוחו, הכניס אותו לתרדמת למשך יותר משנה והשאיר אותו משותק. הוא נפטר בשנת 2018 בגיל 29.
התפרצויות של תולעת הריאות של העכברוש דווחו במספרים שנעו בין כמה אנשים למאות, עם יותר מ-2,800 מקרים בכ-30 מדינות (לפי נתונים מ-2008). קאווי ציין כי עמיתו בסין תיעד לפחות 7,000 מקרים.
בארצות הברית, תועדו כ-220 מקרים, רובם בהוואי, שם המחלה זוהתה לראשונה בשנת 1959. ביבשת ארה"ב, היו מקרים בודדים, בעיקר במדינות הדרום-מזרחיות כמו פלורידה, אלבמה, לואיזיאנה וטקסס.
לדברי קאווי, ייתכן שהמחלה התפשטה הרבה מעבר למה שתועד. הוא עובד על הצעת מחקר כדי לבדוק עד כמה התפשט הטפיל בקרב חלזונות ושבלולים בדרום-מזרח ארה"ב, בשל שינויי אקלים וגורמים נוספים. "יכול להיות שהטפיל נפוץ הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים," אמר. "פשוט לא בדקנו מספיק."
